"החלום שלנו הוא לכסות את מדינת ישראל בנצנצים"
"החלום שלנו הוא לכסות את מדינת ישראל בנצנצים"
עיצוב פאות, תרגילים בליפסינק ומיומנויות בחיקוי מגדרי: ההצלחה המסחררת של הריאליטי "המרוץ לדראג של רופול" הביאה להשקת קורס חדש בהובלת מיטב מלכי ומלכות הדראג המקומיים, שינסה להפוך את כו־לם לאמני דראג
"דראג זה לא 'גבר לובש שמלה והופך לאשה יפה'. זה הרבה יותר עמוק מזה", מבהיר גיל נוה (38), המוכר יותר כמלכת הדראג גלינה פור דה ברה. "מדובר באחד המקצועות המורכבים ביותר באמנויות הבמה, שדורש ממך להיות שחקן, רקדן, זמר, חקיין, מעצב פאות, מאפר ומלביש".
2 צפייה בגלריה
גלינה פור דה ברה. "גם כשההומו הכי נשי עולה על עקבים בפעם הראשונה, יוצא ממנו הגבר. זה אתגר"
(צילום: אוראל לוי)
בדיוק מסיבה זו פתחו אנשי One Night Only (דקל לזימי לב, דניאל מריומה וגל זיגל), המפיקים אירועי דראג ישראליים ומחו"ל, את האקדמיה לדראג: קורס מעשי בהובלת נוה, שיתקיים במסגרת בית הספר למקצועות היופי של רוית אסף. בקורס בן 16 המפגשים ילמדו מיטב מלכי ומלכות הדראג הישראליים מקצועות כמו איפור, עיצוב פאות, סטיילינג ופרפורמנס – משיעורים בליפסינק, דרך שימוש בשפת גוף להבעה נשית וגברית ועד תרגולים של כוריאוגרפיה קבוצתית.
"דראג הוא אחד המקצועות המורכבים ביותר באמנויות הבמה, כי הוא דורש ממך להיות שחקן, רקדן, זמר, חקיין, מעצב פאות, מאפר ומלביש"
לנוה עצמו יש ניסיון של 20 שנה כמלכת דראג, והרבה יותר מזה כפרפורמר על במות. "עליתי על במה לראשונה בגיל חמש, ובכיתה ז' כבר הייתי עושה חיקויים של מנהלת בית הספר מול כל התלמידים", הוא מספר. "אני תמיד צוחק על זה שהטראומה המעצבת שלי היתה שזכיתי רק במקום השלישי בתחרות דראג שעשו אצלנו בבית הספר, כשהייתי בכיתה ח'".
איך נכנסת לעולם הדראג?
"למדתי מחול מגיל חמש, ובערך בכיתה ט' התחלתי לצאת למסיבות של הקהילה הגאה בירושלים ולהסתובב עם מי שהיו אז אצולת הדראג המקומית — המלכות דיווה די וליידי דיי. בשלב מסוים התגבשה חבורת צעירים סביבן, ואני נהייתי נושא הכלים שלהן. נורא רציתי ללמוד מה הן עושות. אלה היו ממש יחסים של מאסטר ושוליה, וכך למדתי את רזי המקצוע: איך להתאפר, איך 'לעבור' כאישה במראה שלי, איך לספר סיפור באמצעות ההופעה".
הופעת הבכורה של גלינה פור דה ברה התקיימה ביום העצמאות 2001 עם מי שלימים יהיו "פאות קדושות", חבורת מלכות דראג ירושלמיות שנהפכו לחוד החנית של הסצנה בישראל בשנים הבאות.
מנישה למפלצת מיינסטרים
לפני כעשור נוה לקח את הידע שצבר בהופעות והקים איתו את בית הספר לדראג, קורס מעשי שרץ תחילה ב"הבית הפתוח" בירושלים ואחר כך במרכז הגאה בתל אביב. בית הספר לדראג החזיק חמישה מחזורים (נוה פרש אחרי שלושה) בטרם נסגר, והוציא מתוכו כוכבי דראג עכשוויים כמו ג'ואנה ראס ונונה שלאנט.
מה נשתנה מאז שסגרתם את בית הספר לדראג ועד שהחלטתם לפתוח את האקדמיה?
"בשתי מילים: 'דראג רייס'".
נוה מתכוון כמובן לתוכנית הריאליטי "המרוץ לדראג של רופול", שעלתה לאוויר ב־2009 בערוץ נישה להט"בי ומאז נהפכה למפלצת מיינסטרים סופר פופולרית עטורת פרסי אמי, שהולידה אינספור ספין־אופים מקומיים בבריטניה, תאילנד, ספרד ועוד מדינות, וייצרה תעשייה שמגלגלת עשרות מיליוני דולרים, עם כנסי מעריצים וסיבובי הופעות מסביב לגלובוס.
"כשהקמנו את בית הספר לדראג כבר הגענו למקום שבו לדראג יש מעמד של כבוד בקהילה הגאה, אבל ההצלחה של 'דראג רייס' פרצה את הגבולות של הקהילה למיינסטרים. מאז פאות קדושות עשו 800 מופעים ברחבי הארצה, ראינו מלכות דראג ב'הכוכב הבא', ועוד ועוד. התוכנית יצרה ביקוש מטורף לאמנות הזאת".
איך הופכים את הידע שצברת מצפייה ממושכת במלכות אחרות לשיעורים סדורים שאפשר ללמד?
"לקח לי המון זמן לזקק ברמה הפדגוגית את כל מה שלמדתי בפועל לתחומי לימוד שאפשר להעביר בכיתה. ובבסיס של הכל עומדת ההבנה של איך לספר סיפור בהופעה. זה הדבר העיקרי בדראג, וזה גם דגש חשוב בלימודים שלנו. פחות מעניין את הקהל שאתה נראה נפלא, אם אתה לא יודע להחזיק במה".
2 צפייה בגלריה
רופול (שני משמאל) וכוכבות "המרוץ לדראג", השבוע בטקס האמי. הצלחת התוכנית יצרה ביקוש עולמי ללמוד דראג
(צילום: גטי אימג'ס)
במה, למשל, שונה ליפסינק מסתם שירה בלי להוציא קול?
"יש הבדל גדול בין דיקציה שמיועדת לדיבור לבין דיקציה שמיועדת להקצין הבעה, ויש לנו תרגילים בסיסיים שמדגישים בדיוק את זה. כך למשל, לגברים אין 'רשות' חברתית להבעות פנים מוגזמות, כי אז הם ייתפסו כנשיים. לכן כדי לגלם גבר, דראג קינג ילפסנק יותר מהלסת התחתונה, לעומת דראג קווין שתתמקד בשפה העליונה כדי לגלם אשה. כי כשהמוקד שלנו הוא השפתיים, יחד איתן יזוזו הגבות וכל איזור הפנים ישתחרר באופן שהקהל תופס כנשי. ואילו כשמתמקדים בלסת התחתונה, יתר איברי הפנים מתרופפים, וזה מתפרש כגברי.
"שפת הגוף היא מאוד קריטית. אנחנו תמיד צוחקים על זה שגם ההומו הכי נשי, ברגע שהוא עולה על עקבים יוצא ממנו הגבר. זה קשור להבדלים אנטומיים, קודם כל, אבל גם לאופן שבו רוב הגברים מחזיקים את מרכז הכובד שלהם ולא מסוגלים לשחרר אותו. עלייה על עקבים מאתגרת את זה, וגם בזה אנחנו עוסקים בשיעורים, לצד שימוש ביתר האיברים בגוף כדי לשדר נשיות או גבריות".
היעד הסופי: מערכת החינוך
מה מייחד את הדראג הישראלי ממקבילותיו בעולם?
"לישראל יש מקום מיוחד בזירת הדראג הבינלאומית. ידוע, למשל, שהדראג האוסטרלי הוא מופרע ויצירתי, שהבריטי הוא שנון מאוד, ושלאמריקאים יש מסורת של פג'נטס (תחרויות יופי וכשרון). המותג הישראלי אמנם עוד לא מזוקק לגמרי, אבל כבר מאופיין בגיוון אנושי גדול והמון יצירתיות – השילוב של מלכות ומלכים על במה אחת, למשל, הוא חובה בישראל, וזה משהו שלא רואים ממש ברחבי העולם. לכן גם השיעורים שלנו באקדמיה משותפים למלכים ומלכות. כי אף שיש הבדלים באיפור, בשפת הגוף וכדומה, הבסיס בשני המקרים הוא אותו הדבר: לומדים את הסטריאוטיפים של פרפורמנס ויופי מגדרי בחברה".
הדראג הישראלי גם נחשב פוליטי יותר. ההפיכה למיינסטרים כרוכה בריכוך העוקץ?
"בסופו של דבר אתה תצליח לחולל יותר שינוי בעולם בדרכי נועם וכיף. הרבה יותר קל לשנות דעות של אנשים כשמצחיקים אותם, מאשר כשנותנים להם על הראש. זה הכוח של דראג".
זה גם מה שאתה שואף להשיג באמצעות האקדמיה לדראג?
"החלום שלי הוא לכסות את מדינת ישראל בנצנצים — להנגיש ולאפשר דראג לכולם. כי דראג זה לכו־לם, נקודה סוף פסוק. ואם דראג לא ייכנס למערכת החינוך עד שאני אמות — אני אהיה מאוכזב".
לפרטים נוספים: onenightonly.co.il/drag-academy
