רון לשם: "הבנתי שאין מדינה מאחורי הדגל"
רון לשם: "הבנתי שאין מדינה מאחורי הדגל"
"העובדה שלא הצלחנו להציל ילדים תשפיע על כל החלטה שלנו בעתיד". "פרק א' של הנפש הישראלית נגמר עכשיו". "נתניהו כרת ברית עם אנשים מתודלקי שנאה ומחוסרי כישרון ומצפון" הסופר והתסריטאי עטור הפרסים רון לשם, שאיבד בני משפחה מבארי, מתריע שהאסון בעוטף עלול לסחוף את כולנו לעבר חברה רעה יותר ומקדיש את זמנו להסברה בכלי תקשורת בעולם
"זה רגע שבו אתה מבין שאין מדינה, יש רק אנשים", אומר רון לשם, הסופר והתסריטאי, יוצר "אם יש גן עדן", "שעת נעילה" ועוד, על אותו בוקר שבת שבו הגיעה הבשורה על מתקפת הטרור של חמאס, הבוקר שבו פקד את משפחתו בקיבוץ בארי אסון גדול. "ישבנו עשר שעות ועקבנו אחרי ההודעות וניסינו להבין מי לא עונה ואיך, לעזאזל, מוצאים מישהו שיכול לחלץ את מי שעונה. כשאין מדינה ויש רק אזרחים מפעילים כל קשר כדי לקבל רמז וקצה חוט. כמו כולם. הבנו שאין מדינה מאחורי הדגל, יש אולי מולדת".
שיחת הטלפון עם לשם נערכת מביתו בבוסטון, שם הוא מתגורר עם בן זוגו אורן ובתם בת השנה וחצי. "זה בלתי נסבל להיות עכשיו רחוק. חזרנו יומיים לפני האסון מהארץ ואני אגיע בהמשך כי אני רוצה להיות עם ההורים שלי, אבל כרגע לא נותנים אפילו לקבור את המתים".
לבארי יש חלק משמעותי בנוף הילדות של לשם, שם מתגוררים בני משפחתה של אמו. "גדלתי על המיתוסים והאהבה למקום הזה ואני מכיר כל רגע בהיסטוריה שלו. זה מקום שיש בו גם צד מכושף ואפל כי ההקרבה היתה מלאת אסונות. כשאנחנו מרדימים את הבת שלי, אנחנו משמיעים לה שירים עבריים שקטים שמזכירים לי את הנסיעות בשבתות לבארי, אז עכשיו יוצא לי לחשוב עליהם עוד יותר".
חלק מבני משפחתו של לשם ניצלו, חלק נעדרים וחלק יצאו למילואים להילחם. עם בן דודו איתי סבירסקי, שהגיע מתל אביב לעשות את החג אצל הוריו, נותק הקשר ואין שום מידע לגביו, על הוריו של איתי אורית ורפי סבירסקי מחכים בני המשפחה להודעה רשמית ועתה גם מחפשים מידע על המטפלת של דודתו בת ה־95 שנחטפה.
בשבוע האחרון הקדיש לשם כל רגע פנוי להסברה וכתיבת מאמרים בתקשורת האירופית. "היתה לי תחושה שבארה"ב מבינים אותנו, אבל אז התברר מהסקרים ש־80% מהאמריקאים בני ה־60 ויותר תומכים בישראל, אבל רק 27% מבני ה־30-20 תומכים בה. אז הקהילה הישראלית פה פועלת בכל החזיתות. גם כשאני מדבר עם אנשים מהוליווד ובאקדמיה, אני מכריח אותם להיחשף לאמת המרה, בלי להסתיר: מספר על האונס ועל עריפת הראשים.
"חשוב לי לדבר ולכתוב בכל במה אפשרית על אכזריות חמאס ולהסביר את הסיוט שבו אנחנו נמצאים. יש מאות קורבנות, נעדרים, ילדים שראו את ההורים שלהם נחטפים או נרצחים מול עיניהם.
הפנים של הילדים האלה והעובדה שכחברה לא הצלחנו להציל אותם ישפיעו על כל החלטה שלנו בעשורים הקרובים — ומי יודע איזו חברה זה יצמיח מאתנו. אני יודע שאנחנו לא נחלים מזה ואני לא אחלים מזה, אבל כרגע מנסה לזעוק להחזיר אותם הביתה".
לשם (46) עוסק ברוב יצירותיו בנושאים צבאיים מנקודת מבטם של החיילים. הוא זוכה פרס ספיר ופרס יצחק שדה לספרות צבאית על ספרו "אם יש גן עדן", שבעקבותיו נכתב התסריט לסרט עטור הפרסים "בופור" שייצג את ישראל באוסקר ועוסק בחיילי צה"ל שאיישו את מוצב הבופור בחודשים האחרונים לפני הנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון. לשם שירת ביחידת 8200 וכעיתונאי סיקר מהשטח את האינתיפאדה השנייה, מה שסייע לו בכתיבת הסדרה "שמים אדומים" שעלתה השנה ברשת 13. לפני שלוש שנים כתב יחד עם עמית כהן ודניאל אמסל את פרויקט הדגל של כאן 11 "שעת נעילה", סדרה המתמקדת בחזית הצפונית של מלחמת יום הכיפורים ועוסקת בין השאר במחדל המודיעיני.
"בחרנו לכתוב את 'שעת נעילה' כי הרגשנו ששם נגמר פרק א' בחיי המדינה והתחיל פרק ב' — שמאז הכל השתנה. מלחמה שהורידה מהבמה את האליטה של המייסדים, הביאה את כל האליטות החדשות, שינתה את האידיאולוגיה ואת החזון של הדתיים לאומיים, יצרה מדינה חדשה. אזעקת האמת ביום שבת של 6 באוקטובר 1973 היתה גם צפירת דומייה על מותה של ישראל ההיא, ורצינו לכתוב את ‘שעת נעילה’ גם כי ישראל הבטיחה לעצמה אז לא רק שזה לעולם לא יקרה שוב, אלא שאלה שיצאו משם יהיו אנשים טובים יותר וחברה טובה יותר. במבט לאחור, ברוב הדברים לא הגשמנו את זה.
"יום כיפור היה מכה איומה בכנף בדרך לזה, אכן היו איום קיומי וקרב צבאי מסובך, אבל עבור הנפש פרק א' של ישראל כנראה נגמר בשבת שעברה. השאלה היא מי נהיה כשהתמונות והסיפורים של מאות ילדים שמתו יהיו לנגד עינינו ולא נסלח לעצמנו. אני לא רוצה להשתקם מתמונות הילדים, מסיפורי הזוועה של האזרחים, אבל אני יודע שאנחנו צריכים לעבד אקטיבית את המחשבה מה אנחנו לוקחים מזה, איך אנחנו שומרים על עצמנו שנהיה אנשים טובים יותר, אחרת ניסחף בזרם ונהיה חברה רעה, כי ההיסטוריה מלמדת שצלקות כאלה משאירות אופל בחברות".
כמי שעסק במחדל יום כיפור, מה המחדל שקרה הפעם?
"הייתי שש שנים ב־8200 וגדלנו על מוצב החרמון ונשבענו 'לעולם לא עוד'. שכנעו אותנו שישנם כל המנגנונים שימנעו מזה לקרות שוב, מנגנונים שהיו אמורים להציל אותנו גם פה. אבל נפלנו לא רק לכל אותם חטאים וכשלים בדיוק — אלא על סטרואידים. טראומה גדולה ממלחמת יום כיפור. עדיין לא גירדנו את פני השטח. זה הולך להיות שבר ענק שיגמד את כיפור".
לכך מצרף לשם גם את המחדל הפוליטי והאזרחי, "נתניהו עובד שנים בלהגן על חמאס ולתת לו לשגשג, ולהחליש כל אלטרנטיבה חילונית: הימין הקיצוני עובד קשה בלהבעיר מלחמת גוג ומגוג. עשרות פוליטיקאים בטוחים שהקונספט בדמוקרטיה הוא שהזוכה בבחירות מקבל את הזכות לבזוז את הקופה ולמנות חסרי כישרון, בלי שום אחריות ושום מחויבות. תראי מה קורה עכשיו: מיליוני אזרחים מתנדבים באיסוף מזון, ביגוד וסיוע, ונבחרי הציבור לא עושים כלום. נתניהו לא רק כרת ברית של מתודלקי שנאה ופושעים אלא של חסרי כישרון ומצפון. וזה פוגש את העולם בגל של מות־האמת, של רמות פייק ניוז שיהיה מאוד קשה לדמוקרטיות לשרוד בהן כשכל אזרח זכאי לבחור לא להאמין לאמת. כל זה יחד מעמיד לנו אתגר מסובך יותר מלכל דור קודם".
כמי שסיקר את האינתיפאדה, מה אתה חש מול התמונות שנחשפות כעת?
"בתוך כמה שעות נרצח מספר אנשים כמו בכל האינתיפאדה השנייה והברבריות שבה הם נרצחו היא משהו שאתה לא יכול לחיות לצדו. הרי החזון של אלה שמאמינים בסיפוח ושנחיה זה לצד זה על אותו חבל ארץ מופרך, כי אתה לא יכול לחיות לצד יצורים מפלצתיים כאלה. עם זאת, אף אחד מאיתנו לא רואה באופק סיכוי שישראל תבחר בשתי מדינות. אז המבוי הסתום הזה — מפלצתי. כתבתי ודיברתי בכל מקום על איך ישראל כל השנים בחרה להחליש את פת"ח ולחזק את חמאס וכאבתי את זה, כי שום שלטון פונדמנטליסטי דתי עם הרעיונות האלה לא יוליד דבר מלבד רצחנות".
כשלשם נשאל אם כיוצר הוא מסוגל לחשוב מה יכתבו ויעשו עם האירוע הזה בעתיד, הוא משיב שהוא "לא מסוגל כרגע להיות שם. אני בא ממשפחה שכולה, אח של אמא שלי נהרג בלבנון, ואני חושב שזו הסיבה שבחרתי במקצוע של כתיבת דרמה, כי בדרמה יש נחמה".
לשם מסכם ש"לכל אסון יש תפקיד בעלילה, הוא מקדם את הסיפור ונשאר בגבולות שהצופה או הקורא יכול להכיל. אז אני נאחז בכתיבה ובדרמה כבריחה מהמציאות כשהיא בלתי נסבלת, ובמקביל גם יודע שהתפקיד שלנו ככותבים הוא להפיץ אמפתיה, חמלה, אור ותקווה אצל הקוראים והצופים, כי בלי זה החברה מתרסקת".
