"אני אוהבת להוציא כסף על פסיכולוגים": אפרת בן צור עונה על שאלון
"אני אוהבת להוציא כסף על פסיכולוגים": אפרת בן צור עונה על שאלון
השחקנית והזמרת אפרת בן צור מתכוננת למופע חדש ומופיעה במקביל בשלוש הצגות. היא מפנטזת על מגורים באיטליה, כשכולם בחוץ היא אוהבת להיות בבית, היא מתקשה לבחור ריהוט, פרידות מפחידות אותה, לא עושה עניין מקפה, חוואקין פיניקס סקסי בעיניה וכששואלים אותה איזה נכס יקר יש ברשותה, היא משיבה שהיא מאמינה ברוח יותר מבחומר
איפה אנחנו תופסים אותך?
"הבוקר, לשמחתי, אני לא צריכה לעשות כלום. מתעוררת לאט ובצהריים יש לי חזרה באולפן עם המפיק שלי עומר הרשמן".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"קפה שחור בלי סוכר. בדרך כלל בבית, כבר הרבה פחות יושבת בבתי קפה. אין לי עניינים מיוחדים עם קפה חוץ מזה ששותה לא מעט ביום".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"לא אוהבת בירה, אבל על יין או אלכוהול אחר ישר קופצים לי מתים ואנשים שאני לא יכולה לפגוש: הייתי רוצה להיפגש עם אמא שלי, רק לשבת ולהתחבק איתה, עם יבגני אריה מקים תיאטרון גשר, כי הוא נעלם לנו מהחיים ולא עשינו שום שיחת פרידה ולא אמרתי לו כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא משמעותי בחיי.
ומבין החיים פי.ג'יי הארווי, שהיא מוזיקאית שאני מאוד אוהבת, או ג'ינה רולנדס, שחקנית שאני הכי אוהבת. אלה אמנים גדולים שדרכם הייתי יכולה להבין עוד על מה שאני בחיים".
על מה את עובדת עכשיו?
"אני מתכוננת להופעה שלי ב־13 ביולי באולם צוקר של היכל התרבות. אני מארחת את שלומי שבן ואסף תלמודי, שאת שניהם הכרתי בעבודה על האלבום הראשון שלי 'צוללת' שהשנה מלאו לו 20 (בעצם 21, אבל הקורונה עיכבה), אז נעשה חגיגה קטנה. בגלל שאני לא מופיעה הרבה, זה תמיד נורא מרגש. יהיו גם חומרים חדשים. חוץ מזה אני משחקת בגשר בשלוש הצגות: 'השחף', 'הכלה וצייד הפרפרים' ו’הדיבוק'. שלושה תפקידים שהם מתנה לכל שחקנית.
ל'השחף' ול'מותו של סוכן' בהקאמרי כתבתי גם מוזיקה".
מה השריטה שלך?
"יש לא מעט ואני לא יודעת מה להחליט. אז הנה: יש לי עניינים עם לבחור דברים וזה תמיד נופל על מה שלא מהותי - כי אם אני צריכה להחליט דברים קריטיים באמת, אני יודעת. אבל נגיד אם אני צריכה לבחור רהיט הביתה זה יכול לקחת שנים, ובסוף אני אקנה ספה וכשהיא תגיע, אני אחזיר אותה לחנות. זה באמת קרה".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"אני לא ממש יודעת להפנים עצות של אחרים אף שאני זקוקה לזה הרבה פעמים. אני חייבת להבין דברים בדרך שלי. אבל כן אהבתי מה שיבגני אריה אמר לי פעם בחדר הלבשה על עצמו 'זה כל כך גרוע להיות זקן', ואני אמרתי שזה לא פשוט להיות אישה בת 50. אז הוא אמר 'תלוי איזה סוג של אישה'. אהבתי שהוא אמר את זה וזה הולך איתי, הרצון שלי הוא כל הזמן להיות באיזו התפתחות או צמיחה והגיל לא חוסם אותי מלזוז או לעשות דברים".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"בבית. בחוץ יש המולה וכולם בקניות ואני אוהבת להתכנס פנימה ולהיות באיזה שקט, במיוחד בקיץ. גם שבת, לא להתמזג עם החוץ".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"להצליח לעבור ממד כדי לפגוש את האנשים שמתו לי".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
“אני מאוד לא אוהבת לשקר ואני באמת בוחרת להגיד את האמת, אבל גם אני עושה זאת לפעמים, במיוחד כשאני צריכה להחמיא על משהו שעדיף להחמיא מאשר לומר את האמת".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"בדרך כלל זה קשור להתאהבות. מי שאני מאוהבת בו הוא הכי סקסי בעיניי באותו זמן. אבל אם לזרום איתך, אז אני מתה על חוואקין פיניקס, הוא מאוד סקסי בעיניי".
למי ולמה את מתגעגעת?
"אני מתגעגעת מאוד לאמא שלי שנפטרה לפני תשע שנים. למהות שלה, לחיוך שלה ולאהבה שלה אותי. ליבגני אריה שההיעלמות הפתאומית שלו השאירה איזה בור גדול שמשפיע עליי ועל התיאטרון שלנו. ובנוגע לתקופה, אז ללימודים בסטודיו של ניסן נתיב. שם היו לי הגילויים הכי משמעותיים וחזקים בחיים, ממש כמו להכיר את עצמי מחדש ולהבין דברים אחרת".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"יש פנטזיה לחיות באיטליה בבית גדול ומואר בטבע הררי. מצד שני, גם לא אכפת לי לגור בבניין מגורים בדירה גדולה, מוארת ותקרה גבוהה, זה יכול להיות בפריז או בתל אביב".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על ארוחות טובות, יין, פסיכולוגים ועל אנה הבת שלי. הכי כיף לקנות לה דברים".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"לפחד פחות, להרגיש יותר נוח כשאני יוצאת החוצה, ובין אנשים. כל מה שקשור ללסמוך ולתת אמון, להיות יותר חזקה מול העולם ושמחה".
על מה יש לך רגשות אשם?
"יש שיר של דליה רביקוביץ' שאני מאוד אוהבת, 'רגשות אשמה יש לי כמה שתרצה'. נראה לי שרגשות אשמה זה חלק מהיומיום שלי: כן פגעתי, לא פגעתי, אמרתי משהו לא במקום, כעסתי מדי על אנה, לא הייתי מספיק טובה".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"לא מצליחה לחשוב על הישגים אבל בשבילי אנה היא הדבר הכי גדול ועוצמתי שקרה לי ועשיתי. אבל אני לא רואה את זה כהישג".
מה מפחיד אותך?
"פחד מפרידה זה דבר שאני מתעסקת בו כל חיי, גם בתור מי שחוותה מוות של הורה בגיל צעיר (אביה נפטר כשהיתה בת 14 - מנ"ש), זה דבר שנורא השפיע עליי. וגם בנהריה שבה גדלתי היו המון ענייני מוות, מלחמות, התקפות מחבלים. החרדה הזאת קיימת כל הזמן בגלל האסונות שקרו.
"לצד זה יש פחד במה שבאמת אחרי כל כך הרבה שנים אני מסתכלת על עצמי מהצד ושואלת 'עד מתי תרעדי ככה?'. זה מביך כי מצפים מאישה בוגרת לעלות על במה ולא לרעוד, אבל זה קורה כשאני מקריאה בערבי ספרות והיד רועדת והספר זז או כשאני צריכה לשיר. זה לוקח ממני המון כוחות נפש. בתיאטרון לא, כי יש חזרות ואני מכירה את העולם ויודעת לאן אני הולכת אז אני מגיעה מוכנה. תיאטרון זו המדיה האהובה עליי".
מה עושה אותך מאושרת?
"אנה שלי, ליצור מוזיקה, תפקיד מעניין, אהבה חזקה וקרובה".
מה הכי חסר לך בחיים?
"שקט. תמיד יש איזה אסון שמבצבץ מתחת לרצון לחיות במלוא הכוח. כל כך אוהבת את החיים על הבמה".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"גם רואה החשבון שלי שאל אותי בהצהרת ההון. אגב, הוא היה בהלם, לא הבין את הפער בין הגיל שלי לתכולת הבית. חיפש בכוח סרוויס או משהו. אמרתי לו שאני מאמינה בכוחה של הרוח".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"יבגני אריה, אינגמר ברגמן, פי.ג'יי הארווי, ניק קייב, 'פורטיסהד' שלאחרונה שמתי לב כמה הטקסטים שלהם מופשטים וכמה אני יותר אוהבת שזה משהו לא לגמרי ברור והתפאורה שהם בונים במוזיקה עוזרת להבין את הטקסט אחרת".
אם לא היית שחקנית ומוזיקאית מה היית עושה?
"אני באמת נורא אוהבת פסיכולוגים ומקנאה בהם על מה שהם עושים, אבל אני לא באמת מאמינה לעצמי שהייתי יכולה לעשות את זה, אף על פי שזה מקצוע מרתק שהייתי רוצה ללמוד. האזורים האלה של הפסיכולוגיה הכי מרתקים אותי".
אפרת בן צור
גיל: 53
מגורים: תל אביב
מצב משפחתי: רווקה + 1
שחקנית ומוזיקאית. בתיאטרון שיחקה בין השאר ב"כפר", "הדיבוק" ו"אשה בורחת מבשורה" שעליו זכתה בפרס שחקנית השנה. בטלוויזיה ב"הבורגנים", "פרשת השבוע" ו"תמרות עשן". הוציאה ארבעה אלבומים וב־13 ביולי תופיע בהיכל התרבות עם שיריה ותארח את שלומי שבן ואסף תלמודי
