ליפסטיק "ויקטורי" ותיק מחוטי טלפון - כך מצאו נשים יופי ותקווה במלחמת העולם השנייה
"גיבורות", תערוכה חדשה במוזיאון העיצוב בחולון, מציגה באופן מרתק אביזרים, תסרוקות ושחזורי תלבושות של נשים, שגם במלחמה איומה ומחסור בחרו ביופי. “הדחף של הגיבורות אז והיום הוא להיאחז בחיים”, אומרת האוצרת יערה קידר
בארכיון האישי של האוצרת והיסטוריונית האופנה יערה קידר נאספו במשך שנים פריטים מימי מלחמת העולם השנייה: תיק מחוטי טלפון שנראה כמו רקמת פנינים, סיכות דש מחוטי חשמל, זוג נעליים מראפיה ופקקי שעם ממוחזרים, כפתורים זוהרים בחושך. במשך שנים היא נמנעה מלעסוק במלחמה ההיא ובזיכרון השואה שליווה אותה מילדותה. "זו היתה מן אובססיה כזאת מהבית", היא מספרת ערב פתיחת התערוכה "גיבורות: אופנה ותקווה במלחמת העולם השנייה" במוזיאון העיצוב חולון. "אמא שלי בת לניצולי אושוויץ; סבתא שלי ברחה לבד אחרי ליל הבדולח, אבל אסור היה לדבר על זה בבית. תמיד חשבתי שלא יבואו, שלא ירצו לגעת בזה".
דווקא אצבעון של שורדת שואה שקיבל המעצב אלבר אלבז מבתה של השורדת, והוצג בתערוכה ב־2022, היה זה ששינה את כיוון מחשבתה. "התייעצתי עם אמא שלי שאמרה לי שזה הדבר הכי חשוב שאני אעשה בחיים שלי", אומרת קידר.
התערוכה, שאצרה ברגישות, מעוררת תקווה בימים סוערים אלה ומספקת איזושהי תשובה לשאלה למה חשוב למצוא יופי גם באפלת המלחמה. איזו משמעות קיבלה אז אופנה, ואיך בגדים, וגם איפור, נוסכים בנו תחושה של ביטחון. היא מציגה מגוון של פתרונות יצירתיים של נשים בתקופת מלחמת העולם למחסור: הן יצרו מערכות לבוש מבדים של שקי קמח, יצרני השקים שגילו על השימוש בהם התחילו לייצר שקים פרחוניים כדי שיתאימו גם לתפירת בגדים. השמלות האלו ואחרות שוחזרו בתערוכה בדיוק מרבי על ידי מוני מדניק, מרצה בכיר בשנקר ומעצב תלבושות במה. הנשים השתמשו אז גם ב"מפות בריחה" ליצירת שמלות. אלו היו ריבועים ממפות בד דקיקות קטנות ממשי, שהמציא קצין בריטי ונועדו להחליף את מפות הנייר של החיילים שהיו נהרסות בגשם. בתערוכה מוצג שחזור של מתקן מרגלית של אופניים המחובר לעיפרון שנועד לצייר על אחורי הרגל את הפס של הגרביונים, כי באותה תקופה היה מאוד קשה להשיג גרביונים ממשי, את המתקן שחזרה עידית ברק, מרצה בכירה בשנקר. כל ההמצאות המקוריות האלו מעידות על ההיאחזות בחיים וביופי בזמנים אפלים של מלחמה. "הדחף של כל הגיבורות, אז והיום, הוא להיאחז בחיים, בכל מה שיש ובכל אמצעי", אומרת קידר ומתייחסת גם לסיפורי הגבורה הנשיים שהתגלו ב־7 באוקטובר, "גם הבחירה לא לוותר, גם אם את לא יודעת מה מחכה בצד השני.
"התערוכה מציגה את הכוח הנשי דרך גבורתן של נשים בימי מלחמת העולם השנייה ודרך הגיבורות של ימינו. נשים אלו הן גיבורות אמיתיות בכל המובנים – מוכשרות, מרגשות, לא מוותרות, יודעות כיצד להמציא את עצמן מחדש בכל פעם ואיך לשמור על תקווה".
עוד בתערוכה שחזור מדויק של האטליה של מעצבת האופנה היהודייה מפראג הדי סטרנד שנספתה במלחמה; ראשי הבובות המפוסלים שיצר המעצב ויקטור (ויוי) בלאיש; חפצים מאוסף יד ושם, בהם חגורה מחוטי תיל ותליון שפוסל מלחם; פריטים מהארכיון של קידר המתחקים אחר נשים בעורף האמריקאי והבריטי, בהם הליפסטיק האדום של אליזבת ארדן "ויקטורי רד", ששימש את הנשים במדינות בעלות הברית כסמל להתרסה; כרזות תקופתיות; חדר המדמה את ההחשכה בבריטניה; וחלל מיוחד המוקדש ללאה גוטליב, מייסדת מותג בגדי הים הזוהר גוטקס.
בצד תמונות בשחור־לבן מימי המלחמה שמתעוררות לחיים בסרטוני AI, נמשכת העין לבובות התצוגה המוצבות בפוזיציות אנושיות מדויקות בעת שהן מגהצות או רוכנות מעל מכונת תפירה, מתכוננות לקפוץ לבריכה כחולה ממקפצה. גם הפנים שלהן והתסרוקות המדויקות לאותן שנים — שלכולן אחראי בלאיש, שמופקד בתערוכה על העיצוב האמנותי ופיסול התצוגה, ועובד עם קידר כבר שנים.
קידר היא היסטוריונית וחוקרת אופנה מובילה, שאצרה תערוכות בארץ ובעולם, ואף התמחתה במחלקת התלבושות של מוזיאון המטרופוליטן ובעקבות העבודה על התערוכה החליטה לחקור את הנושא גם בדוקטורט שעליו היא עובדת באוניברסיטה העברית. בלאיש, מבכירי מעצבי האופנה בארץ ואחד המעניינים והמוכשרים שבהם, מוכר בעיצוב שמלות כלה וערב פיוטיות וייחודיות, עתירות גלאם בוהו שיקי וינטג'י. הם נפגשו לפני יותר מעשור בתערוכה הראשונה שאצרה קידר, בגלריית החווה בחולון, שם הציג בלאיש בובת בד בשם פריקסה שנהפכה מזוהה עמו ועם עבודותיו. ב־2018 בתערוכה "ז'ה טם, רונית אלקבץ", חברו השניים בראשונה לעבוד יחד, כשבלאיש אחראי על העיצוב האמנותי ופיסול התצוגה. "בתערוכה ההיא לא היו בובות", אומר בלאיש. "לקחנו ארכיטיפים של הלוק של רונית — למשל התסרוקת, אבל בלי פנים. היינו צריכים לפסל את השיער והעגילים ואז העין השלימה את המראה. זה כמו לצייר סקיצה בקו אחד". בתערוכה "הנשף" ב־2021 בלאיש תפר בובות מבד. "התפקיד שלי הוא גם להיות הפסל של התערוכות. ב'הנשף' השתמשתי בטכניקה של בד של מחוכים ותפרתי פרצופים אחרי מחקר של תווי הפנים. יכולתי לצייר כמו בסקיצות רק עין אחת, אודם אדום. השיער היה מסיבי משי שתפרתי במשך ימים ונדרשתי לטפל בו כמו בבד, לא עם פן אלא עם אקרילן".
5 צפייה בגלריה
המעצב ויקטור (ויוי) בלאיש: את הראשים של הבובות פיסלתי מחימר בהשראת כוכבות הוליוודיות משנות ה־40. חקרתי ספרי אנטומיה וחזרתי לפסל"
(צילום: קובי קואנקס)
גם ב"גיבורות" התחקה בלאיש אחרי צורה. הוא חתך פיזית את הבובות וחיבר מחדש את גפיהן, כדי שהבגדים יתאימו וכדי שיוכל להציב אותן בתנוחה המדויקת. לרגע הוא נעמד ליד בובה, מדמה בגופו את התנוחה הנכונה, ואז מזיז יד לפה, מפנה מבט לשם, הכל בניואנסים. ראשי הבובות והתסרוקות הודפסו במדפסות תלת־ממד בחברת סיסטמטיקס, על פי ראשים שבלאיש פיסל בעצמו בחימר. ההשראה היתה דמותן של שלוש שחקניות הוליוודיות משנות ה־40: לורן באקול, ורוניקה לייק וגרטה גרבו. "לא רציתי לעבוד שוב בבד, כבר שנים שאני רוצה לגעת בחומר, בחימר בפיסול. הייתי מוגבל כי יש רק תמונות בשחור־לבן, הזוויות מוגבלות והאיפור מסתיר. פניתי לספרי אנטומיה וחקרתי, ושוב ושוב חזרתי לפסל, שניתי ולשתי עד שהגעתי לתוצאה הרצויה", הוא מספר.
גם השיער היה פרויקט. התסרוקת שנבחרה – ויקטורי רולס – היא תסרוקת פופולרית מימי מלחמת העולם שמאופיינת על ידי גלגול חלקי שיער ויצירת תלתלים מנופחים למסגור הפנים. ויקטורי רולס הפכה לסמל של הזהות החדשה של נשים שקיבלו עליהן תפקידים ועבודות שעד אז היו שמורים לגברים והשם שלה מהדהד ניצחון ופטריוטיות ומשקף את הלך הרוח של התקופה.
אחרי שהשלים את מלאכת הפיסול הודפסו כ־20 ראשים במדפסות תלת־ממד, כשלכל ראש נדרשו כשלוש־ארבע שעות. כמה ימים לפני פתיחת התערוכה נדהמו בלאיש וקידר לגלות שחמישה ראשים שהיו במחסן התנפצו בלילה מסיבה לא ידועה והיה צריך להדפיסם מחדש. אבל לא בלאיש ולא קידר יאמרו נואש. ובעוד הראשים מודפסים שוב, הם שוקדים על התנוחות ועל המיצב הססגוני שבו כוסו הבובות בסרטי בד שבלאיש ליפף ב"עבודת נמלים" מכף רגל ועד ראש. התוצאה מרהיבה – מרחב שבו הבובות, הבגדים שלהן ושקי הקמח המשמשים כרקע מתאחדים יחד ומתערבבים זה בזה, ולא אחת קשה להבחין ביניהם.
5 צפייה בגלריה
אוצרת התערוכה יערה קידר: אלה נשים מוכשרות שלא מוותרות, ממציאות עצמן מחדש בכל פעם ויודעות איך לשמור על תקווה"
(צילום: מאיר כהן)
קידר שוזרת בתערוכה את גבורת הנשים אז וגבורתן של נשים ב־7 באוקטובר. "התחלתי לעבוד על התערוכה הרבה לפני שפרצה המלחמה, וכשהיא פרצה התגלו סיפורי גבורה נשית", היא אומרת. "שמעתי על תערוכה שעשו במרכז שיקום באמנות לנכי צה"ל בשם שלהבת בגני תקווה. הם קראו לה 'גיבורות' ובחרו 24 סיפורים שנגעו ללבם על גבורת נשים. הזמנתי אותם להתארח ויחד עיצבנו את החלל של מיניאטורות גיבורות חרבות ברזל. בין השאר מופיעים שם הסיפורים של רחל אדרי, יוכבד ליפשיץ, עמית מן ואחרות. "משמעותי יותר הוא האופן שבו נכי צה"ל במרכז השיקום בוחרים בכל יום לצאת ולרפא את עצמם דרך היצירה ולבחור לראות יופי בעולם הזה וליצור אותו. שם הדברים התחברו לי עד הסוף", אומרת קידר. "ידעתי שזו הזדמנות מצוינת להתבונן אל העבר כדי לשאוב ממנו תקווה ביחס לעתיד", אומרת מאיה דבש, אוצרת מוזיאון העיצוב. "כושר ההמצאה, האלתור והאומץ שהפגינו נשים בתקופות שונות הם בלב עולם העיצוב, וידעתי שהם יעוררו בנו השראה במיוחד בימים אלה".
