הזמר צביקה פיק הלך לעולמו בגיל 72
הזמר צביקה פיק הלך לעולמו בגיל 72
הזמר והמלחין צביקה פיק, מעמודי התווך של הפופ הישראלי, הלך לעולמו. פיק, שפרץ במחזמר "שיער", היה מהאומנים הראשונים בארץ ששילבו רוק ופופ. כזמר, כותב ומלחין הוא היה אחראי לכמה מהקלאסיקות הגדולות של המוזיקה הישראלית, בהן "מרי לו", "אין מדינה לאהבה", "אהבה בסוף הקיץ" ו"דיווה", שזכה באירוויזיון 1998
הזמר צביקה פיק, שנחשב לאחד מיוצרי הפופ הנחשבים והמוערכים בישראל מזה כשישה עשורים, הלך לעולמו בגיל 72 היום (א') בביתו. פיק הותיר אחריו חמישה ילדים, בהן המוזיקאיות דניאלה ושרונה פיק.
כזכור, באפריל 2018 דווח כי פיק חש ברע במהלך טיסה, וכי המטוס שעליו שהה הונחת בשל כך במיוחד בווינה. בריאיון עבר לעיתונאי חיים אתגר סיפר הזמר על האירוע בטיסה: "הלכתי לישון, קצת עייף. פתאום הדיילת העירה אותי. היא אמרה, 'אתה בסדר?'. אמרתי לה, 'כן'. חשבתי שאני עייף מאוד. אמרתי לה, 'מה, מה מטריד אותך?' והיא אמרה: 'לא יודעת, משהו לא בסדר'".
מאוחר יותר פיק פונה לבית חולים, ובהמשך סיפר על החוויה: "פתאום לא יכולתי ללכת ולא להגיד שום דבר. הביאו אותי לחדר בדיקות. חיכיתי הרבה זמן ולא היה אף אחד. מסדרון שומם. אני רציתי לשירותים ואף אחד לא היה, אין לי קול לקרוא למישהו והזמן עובר. זה היה פשוט נורא, זה השפיע עליי מאוד".
צביקה פיק נולד בשם הנריק פיק בעיר ורוצלב שבפולין, וכשהיה בן שמונה עלה עם הוריו לישראל. באמצע שנות ה-60 החל לעסוק במוזיקה, ועם שלל הלהקות שבהן היה חבר נמנות "השמנים והרזים" ו"שוקולדה". תפקידו במחזמר "שיער" (שתרגם אהוד מנור), לצד גבי שושן, הוא שהביא לו את תהילתו.
פיק משך תשומת לב רבה בעיקר בשל הופעתו האנדרוגינית, שהושפעה מתרבות ילדי הפרחים. זמן לא רב לאחר שגילם את קלוד ב"שיער" הוציא את אלבומו הראשון, שכלל כמה משירי המחזמר ושירים מקוריים שהלחין, הזכור שבהם הוא "אין מדינה לאהבה", שכתב יהונתן גפן. בשנות ה-70 הוציא פיק תשעה אלבומים ששילבו פופ ורוק והכילו כמה מהקלאסיקות הזכורות ביותר שלו, בהן "אהבה בסוף הקיץ", "נאסף תשרי" ("מת אב ומת אלול"), "מרי לו", "מעלה מעלה" ואחרים.
בשנים אלה כתב פיק גם להיטים על-זמניים לזמרים ישראלים שעימם שיתף פעולה, מהבולטים שבהם "לגור איתו", ששרה ריקי גל, ו"דם חם", ששרה שרי. הוא נחשב לאחד הזמרים הפופולריים והפוריים בישראל, והוא שיחק גם במחזות וסרטים כמו "בדרנית בחצות" ו"שלאגר" של אסי דיין. באותו עשור גם נשא לאישה את הפזמונאית מירית שם אור, שכתבה רבים מלהיטיו הגדולים. לזוג נולדו שלושה ילדים, והם התגרשו ב-1995.
בשנות ה-80 הוסיף פיק לבלוט ולייצר שירים אייקוניים – אך בעיקר לאחרים. הוא עצמו כתב ושר את "הסבון בכה מאוד" בפסטיבל שירי הילדים, אך לא נהנה מההצלחה ומאהדת הקהל שלהן זכה בעשור הקודם. בתחילת שנות ה-90 חבר ללהקת נושאי המגבעת וביצע עימה גרסאות רוק לשיריו.
שיתוף הפעולה שלו עם דנה אינטרנשיונל, שלמענה הלחין את השיר "דיווה" (למילותיו של יואב גנאי) ב-1998, הוא שהשיב את פיק לתודעה הציבורית. השיר העניק לישראל את הניצחון באירוויזיון שהתקיים בבריטניה באותה שנה.
מאז שב פיק לתודעה כמלחין מוערך. שמו נקשר לתחרות האירוויזיון פעמים רבות ולזמרים צעירים כמו מאיה בוסקילה, שלה הלחין באמצע העשור הקודם את שיר הפריצה שלה - "הלב" ("זה לילה סתווי").
בשני העשורים האחרונים זוהה עם התרבות הפופולארית הישראלית לא רק בהקשר המוזיקלי, למשל כשהשתתף בתוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" כחבר בפאנל השופטים, עמד במרכז תוכנית הדוקו-ריאליטי "המאסטרו" והיה בצוות שחקני התוכנית "גולסטאר". מלבד זאת הוא סוקר רבות בשל זוגיותו עם אשתו לשעבר שירה מנור, שבמהלך 17 שנות נישואיהם עימה הביא לעולם שני ילדים, וכן בשל הקריירה שפיתחו בנותיו מאשתו הראשונה, שרונה ודניאלה פיק. ב-2010 זכה בפרס מפעל חיים מטעם אקו"ם ובשנים הבאות המשיך להופיע.
