שני סרטים בשם טרף - שניהם מפתיעים לטובה
שני סרטים בשם טרף - שניהם מפתיעים לטובה
שני סרטים ששמם "טרף" עלו באחרונה: באחד, שמוקרן בקולנוע, אידריס אלבה חוזר למולדת האפריקאית ונלחם באריה. ובשני, שעלה בדיסני+, אמריקאית־ילידית נכנסת לנעליו של ארנולד שוורצנגר ונלחם בטורף־חייזר.
לפני הכל, שירות לציבור המבולבל: בימים אלה תמצאו על המסכים שני סרטים עם עלילות דומות ושמות זהים. בבתי הקולנוע מציג "טרף" ("Beast" במקור), סרט הישרדות בג'ונגל עם אידריס אלבה בתפקיד הראשי כשהוא נלחם באריה זועם וקטלני. ובדיסני+ תמצאו את "הטרף" ("Prey" במקור), סרט פעולה שמהווה פריקוול לסרטי "הטורף", 35 שנה אחרי שארנולד שוורצנגר נלחם בחייזר־צייד בג'ונגלים של דרום אמריקה. שני הסרטים נמשכים 90 דקות, הופקו בפחות מ־50 מיליון דולר ועלילתם דומה. ובאופן משונה שניהם אפקטיביים כסרטי אקשן, ומפתיעים לטובה במתח. ובכל זאת, מדובר בשני סרטים שונים.
נתחיל עם "טרף" שמציג בבתי הקולנוע, ובו מגיע רופא (אלבה) עם שתי בנותיו לטיול שורשים בדרום אפריקה, לבקר בכפר שבו גדלה אמן המנוחה, אשתו לשעבר. המשפחה התפרקה, האב עזב, הבנות נוטרות לו טינה והטיול אמור להוות גם מחווה לאם ולמורשתה האפריקאית וגם הזדמנות לגיבוש משפחתי. ובעיקר האב, שעוסק למחייתו בהצלת חיים של אחרים, יצטרך להוכיח לבנותיו שהוא גם מסוגל להיות שם עבורן, להגן עליהן ולהציל את חייהן. יש פה גם כמובן משמעות עמוקה יותר על חזרתו של האפריקאי לאפריקה, והתחברות שלו לשורשים שהוא ניתק ממורשת אבותיו.
את הסרט ביים בלתזאר קורמאקור האיסלנדי, וצילם הצרפתי זוכה האוסקר פיליפ רוסלו ("נהר זורם ביניהם") — שניהם מפתיעים עם שימוש וירטואוזי ויצירתי במצלמה. "מפתיע לטובה" הפך להיות שם התואר שמתלווה לרוב סרטיו של קורמאקור, שכבר הצטיין בדרמת ההישרדות המרשימה "אוורסט" וכמה סדרות איסלנדיות בעלות אופי דומה. ניכר שהוא יודע איך לעבוד עם תקציב זעום ותסריט קומפקטי שמתרחש בלוקיישן מצומצם ובלי יותר מדי כסף לאפקטים (האריה, אימת הסרט, הוא כמובן דיגיטלי) — אז הוא מלהטט עם שוטים ארוכים ומפותלים שמוסיפים מתח בכך שהם מציגים את הערבה האפריקאית מנקודת מבטה של הדמות הראשית, שמתבוננת בטבע בעין חיצונית וזרה וחרדה מפני מה שעתיד לזנק לעברה מבין השיחים.
"טרף" הוא בי־מובי פרימיטיבי למדי שעיקר עלילתו הבסיסית היא מלחמתו של אדם באריה, מעין "מלתעות" במדבר. אבל בזכות במאי וצלם שאפתנים, מדובר בחוויה קולנועית מרשימה למדי.
"הטרף" של דיסני+ מציע עלילה כמעט זהה — רק תחליפו אריה בחייזר שהגיע לכדור הארץ כדי לצוד. הוא לא מדבר, ואין לו רצונות או מניעים. יש כאן רק מאבק בין אינסטינקטים הישרדותיים על שטחי מחיה. הסרט מתרחש בצפון אמריקה לפני כ־300 שנה, כשנערה משבט הקומאנצ'י מצטרפת לחבורת ציידים שמוביל אחיה. חבריו לשבט מזלזלים ברצונה להפוך מלקטת לציידת, אבל היא רוצה להוכיח את עצמה. אחיה מזהיר אותה שצייד אמיתי הוא זה שמסוגל לצוד את זה שמנסה לצוד אותו. ובעודם יוצאים לחפש נמר, מתברר לאט לאט (או מהר מהר אם ראיתם את "הטורף" מ־1987) שהם לא הציידים אלא הניצודים, ושיצור מסתורי עם טכנולוגיה מתקדמת משלהם עוקב אחריהם.
"הטרף", בבימויו הרזה והשרירי של דן טרכטנברג (שכבר הוכיח שהוא יודע ליצור סרטי המשך קטנים וחכמים ב"דרך קלוברפילד 10"), הוא סרט שמתפקע מסאבטקסט. גיבורת הסרט מגלה שעם כל האימה מפניו של יצור קטלני שעבורה נראה כמו שד, חיזיון בלהות מהפולקלור הילידי — הסכנה האמיתית מולה היא המין הגברי, בין שאלה בני השבט, שלא רואים בעין יפה את ניסיונותיה של אישה להיכנס לתפקיד ששמור לזכרים, ובין שאלה ציידים צרפתים לא חוקיים, סוחרי פרוות חסרי רחמים, שלא יהססו לחסל כל מי שעומד בדרכם.
כמובן שבמהלך הסרט הכישרון והאינסטינקטים של הגיבורה, כמו גם ההשכלה שלה בצמחי מרפא, יהפכו אותה ליריבה ראויה גם לציידים משבט קומאנצ'י, גם לסוחרי הפרוות הצרפתיים, גם לדוב עצבני וגם לחייזר, שאחד מצאצאיו יחזור לכדור הארץ 300 שנה לאחר מכן כדי לחקור את יערות דרום אמריקה, לפני ששוורצנגר יפריע לו במשימתו.
"הטורף" המקורי היה מסרטי האקשן המבריקים של שנות השמונים, שהיה מטאפורה להסתבכות האמריקאית בווייטנאם, ולהיבריס של האדם הלבן שחושב שהוא יכול לאלף את הג'ונגל עם נשק אוטומטי. "הטרף" הוא סרט קטן ופשוט בהרבה, אבל אפקטיבי בכך שהוא ממעט במילים ומרבה בפעולה. ומסריו דומיו לאלו של המקור: חייזרים הם משל לקרב התודעה שאמריקה מנהלת בינה ובין עצמה. לפני 35 שנה זו היתה ההתמודדות (המאוחרת) עם ההשפלה בווייטנאם, ואילו כיום זו התמודדות עם מיזוגיניה והשלכותיה.
