"ברגע שמשהו פופולרי, הוא לא מעניין אותי"
"ברגע שמשהו פופולרי, הוא לא מעניין אותי"
יותר מעשרת אלפים מופעים עלו על הבמה של מועדון לבונטין, רובם של מוזיקאים שלא פרצו לקהל הרחב. לקראת ערב שבו יארח מוזיאון תל אביב הופעות המייצגות את השוליים הרחבים שבהם פועל המקום, אומר המייסד אסיף צחר: "אנחנו מעלים הופעות בלי קשר לכמות הקהל, המטרה שלנו היא להמשיך להוציא אנשים מאזור הנוחות שלהם"
לפני 16 שנים הקים המוזיקאי אסיף צחר יחד עם המוזיקאי דניאל שריד והמנצח אילן וולקוב את מועדון לבונטין 7 בתל אביב במטרה לקדם אמנים ויצירה מקורית. "בשנתיים הראשונות המקום היה מוצף", נזכר צחר. "היו אירועים שחצי רחוב היה סגור מרוב אנשים, פשוט היינו מועדון המוזיקה היחיד בעיר עם אווירה של בר, פסנתר כנף וכל הציוד הנדרש. גם היום אנחנו ייחודיים. יש את הבארבי שהוא מדהים אבל הוא ל־1,000 איש, לא ל־200 כמונו".
המייסדים לא ציפו לשרוד כל כך הרבה שנים, אמרו להם שהמקום ייסגר בתוך שנה־שנתיים. "היום אני מבין למה אמרו את זה. זו מציאות קשה, זה שוחק מאוד ולא סתם נשארתי לבד בעסק (ביחד איתו המנהל האמנותי הוא אביב שריקי — מנ"ש). אנחנו עמותה נתמכת וזה מאפשר את הפעילות שלנו. רוב המועדונים שעובדים כעסק יהפכו בסופו של דבר למועדון מסיבות כי בסוף חייבים לרדוף אחרי השקל.
"אנחנו מוזיקאים שבאים ממוזיקה לא הכי פופולרית והעניין היה לתמוך במוזיקה כזו ולתת חשיפה לאמנים חדשים וליצירה מקורית: מטאל, פּאנק, ג'אז, מוזיקה קלאסית, אוונגרד. אם לא היינו הופכים לעמותה לא היינו שורדים. אנחנו מעלים הופעות בלי קשר לכמות הקהל שיבוא, הכל מאהבה למוזיקה".
כסקסופוניסט הוציא צחר (53) למעלה מ־25 אלבומים עם הרכבים וכסולן. עד לפני 15 שנה חי בניו יורק, ניגן והקליט עם מובילי סצנת הג'אז החופשי, בהם המתופפים ראשיד עלי וסאני מארי. "אני מנגן ועובד כל יום ומוזיקה היא החיים שלי. אתמול הופעתי בלבונטין עם חברים מניו יורק שהגיעו לארץ. לפני חודש הוזמנו לפסטיבל מוזיקת ג'אז ואוונגרד בגרמניה. אני פעיל כמוזיקאי אבל גם שמח שאני לא צריך לחיות רק מזה, זה האקסטרה. לא קל להיות מוזיקאי בישראל, זו בחירה שאין בה ביטחון. אנחנו מדינה קטנה, אז כמה הופעות כבר אפשר לעשות? אותי מעניינת המוזיקה מבחינה יצירתית, ולבונטין נפתח בגלל הגודש היצירתי שיש פה — זה מה שנותן את זכות הקיום למקום שיש בו המון יצירה מקורית שרובם לא יכולים לחיות ממנה".
בכל יולי חוגגים בלבונטין יום הולדת ברוח המקום, עם אירועי מוזיקה מכל הסגנונות. באירוע השיא השנה יצפין מעוז השוליים וישתלט למשך לילה אחד על החללים המהוגנים של מוזיאון תל אביב לאמנות (21 ביולי בין 20:00־04:00). אירוע "לילה לא שקט" הוא מין מפגש קצוות, ויופיעו בו, בין השאר, עוזי נבון, ריף כהן, יהוא ירון, אוטים אלפא מאוגנדה, הסקסופוניסט דיוויד מוורי, The heart trio, רון עשאהל, אורן אמברהצ'י, נדב דגון, דף צ'ונקי, רייסקינדר, נדב דגון ואור אדרי.
הרעיון נולד כשצחר נכח בערב משותף של התדר והמוזיאון בפתיחת תערוכה. "היה לי ברור איך אני רוצה לעשות את זה.אנחנו הולכים להציף את המוזיאון בו־זמנית בבמות ואירועים שונים. כמו אינדי נגב, רק במוזיאון, עם מנעד מוזיקלי רחב. זה מאפשר ליצור אירוע מושלם שמייצג את מה שאנחנו עושים".
איך היית מגדיר את מה שמייצג ומייחד את לבונטין בהשוואה למועדונים אחרים?
"פעילות השוליים החזקה שלנו וטווח מוזיקלי רחב: אפשר לראות אצלנו קונצרט קלאסי והופעת מטאל באותו ערב. הייחודיות שלנו היא בפתיחות".
תעשיית המוזיקה בישראל השתנתה בשנים שאתם פעילים?
“תעשיית המוזיקה בארץ ובעולם קיימת ברובד מסחרי ולא מסחרי. פעם לא היה רובד לא פופולרי: היו שלוש להקות ולא ידעת על השאר, פתאם צצו להקות שוליים כמו הקליק. היום המצב שונה, אנחנו עושים 60 הופעות בחודש, יותר מ־600 הופעות בשנה, עברנו את ה־10,000 הופעות מאז שקמנו. כמות האמנים והיוצרים שבאים היא עצומה.
“מה שקורה בעולם הפופולרי לא שייך אלינו. נועה קירל היא לא חלק מהעולם שלנו. אני לא מתעסק באייל גולן כי זה לא משפיע על מה שקורה בשוליים, ואנחנו השוליים. אף פעם לא שמעתי שיר שלו עד שהילדים השמיעו לי את 'וי כחול' ונקרעתי מצחוק. הוא זמר מדהים, אגב, אם נעזוב את השיר והמוזיקה. קירל וגולן הם לא חלק מהעולם המוזיקלי שלי והם אותו דבר מבחינתי. זו לא מוזיקה שפותחת לאנשים את הראש.
"אני לא אומר חלילה שמה שפופולרי רע, יש דברים נהדרים בפופ המסחרי, אבל אותנו זה לא מעניין. מה שאין לו תוכן מוזיקלי מעניין — לא מעניין אותי. מעניינת אותי היצירה המקורית וזה יכול או לא יכול לקרות בעולם המסחרי. נטע ברזילי היא פופולרית עם תוכן מעניין, מוזיקאית מדהימה שעושה פופ והופיעה אצלנו. אבל ברגע שמישהו מצליח ברמות האלה לנו אין תפקיד, אנחנו מקום של 200 איש".
לא מעט אמנים עברו במהלך הקריירה על הבמה של לבונטין, בהם יסמין מועלם, אסף אבידן והבנות נחמה. "נגה ארז עבדה אצלי בבר. היא יוצרת מדהימה ומקורית וכיף לראות שהצליחה ככה. היא עושה את מה שהיא אוהבת ומקבלים את זה בעולם וזה וואו".
אל לבונטין מגיעים קהל ואמנים מכל הארץ אבל סצנת השוליים חיה ובועטת גם מחוץ לעיר הגדולה. "יש סצנת שוליים מדהימה בירושלים וחיפה, בבאר שבע ובמצפה רמון. זה חלק מהתרבות הישראלית. מוזיקה מקורית טובה זו לא בועה תל־אביבית. בתל אביב פשוט יותר קל לקיים את זה מסחרית כי יש יותר מקום".
כשהוא נשאל איך הוא רואה את השנים הבאות של לבונטין משיב צחר: "העבודה שלנו היא להוציא אנשים מהבית, לבוא לשמוע הופעות חיות, להתנתק מהמסכים. החוויה הבין־אנושית היא הדבר הכי חשוב שקורה בלבונטין, זה מה שיוצר את הקהילה. נהיה יותר ויותר קשה להוציא אנשים מהבית, אבל אנחנו רוצים להמשיך להוציא אנשים מאזור הנוחות שלהם שיבואו להיות במקום שדורש פתיחות לחוויה. להיות ביחד זה הדבר הכי כיף בחיים, אנחנו שוכחים את זה".
