ביקור מלכותי: המחזמר "ביקור התזמורת" נוחת בלונדון
ביקור מלכותי: המחזמר "ביקור התזמורת" נוחת בלונדון
אחרי שגרף עשרה פרסי טוני בברודוויי מגיע סוף סוף המחזמר "ביקור התזמורת" ללונדון עם צוות שחקנים יהודי־ערבי ומירי מסיקה ואלון אבוטבול בתפקידים הראשיים. כתב כלכליסט שהסתנן להצגת טרום בכורה מדווח על אווירה מחשמלת ותשואות שהעיפו את הגג. רוב הכרטיסים נמכרו מראש, עד המעבר המקווה לאולם גדול יותר
פעם ארזו שם בננות. אחר כך הביטלס השתמשו בחלל כחדר חזרות. בשלב מסוים זה היה האולם הצדדי של הרויאל שייקספיר קומפני, עם הופעות של איאן מקלן וג’ודי דנץ’ כמקבת וליידי מקבת למשל. ב־1992 נטל על עצמו את הניהול האמנותי הבמאי סם מנדז, רגע לפני תהילת “אמריקן ביוטי” עטור האוסקרים, והקפיץ את תיאטרון הדונמר וורהאוס שבלב קובנט גרדן לרשימת התיאטרונים החשובים והמעניינים בעולם. ניקול קידמן התערטלה על במת הדונמר (שהיא למעשה רצפה שטוחה בגובה העיניים של הקהל) ב־1998, ועד היום כמעט כל הפקה חדשה בתיאטרון הקטן (251 מקומות ישיבה בלבד) מייצרת באזז מיידי.
הערב תתקיים הפרמיירה הרשמית של “ביקור התזמורת” בבימויו של המנהל האמנותי הרביעי במספר של הדונמר, מייקל לונגהרסט, בשיתוף הבמאי הישראלי אור בן־עזרא סגל (36), שלמד בימוי בלונדון וכבר שימש כבמאי בית בשני מוסדות יוקרתיים נוספים, הרויאל קורט והאלמידה.
עכשיו המבקרים הלונדוניים יאמרו את דברם, והמתח רב. זה יהיה שיאו של מסע ארוך. ראשיתו בבכורה עולמית של המחזמר, שאיתמר מוזס ודיוויד יזבק כתבו בעקבות הסרט המצליח של ערן קולירין מ־2007. המחזמר עלה בברודוויי ב־2017, גרף עשרה פרסי טוני וירד כעבור 588 הצגות. לונגהרסט צפה במחזמר והחליט להביא אותו לדונמר בגרסה קאמרית יותר, שתותאם לאולם הלונדוני, וקיבל רשות מהמפיקים האמריקאים לעשות זאת. עם גופים אחרים הם היו קשוחים יותר ודרשו שההפקה של ברודוויי תשוחזר במלואה, כולל תפאורה, תאורה וכו’.
את העלאת המחזמר בלונדון עיכבה הקורונה, ותהליך הליהוק נמשך כחצי שנה. מיטב שחקניות ישראל נבחנו בתל אביב לתפקיד הראשי של בעלת המסעדה דינה, שאותו גילמה בסרט רונית אלקבץ. “כולן היו נפלאות”, מספר הבמאי השותף בן־עזרא סגל, “וכל אחת הביאה טייק ייחודי משלה, צבע אישי וכיוון שונה לתפקיד. אבל ברגע שמירי מסיקה נכנסה לחדר, היה ברור שמצאנו את דינה”.
התפקיד האחרון שלוהק, אחרי תלאות לא מבוטלות, היה זה של תאופיק, מנצח תזמורת המשטרה של אלכסנדריה, שאותו גילם ששון גבאי בסרט וגם בברודוויי, אחרי שהחליף את טוני שלהוב זוכה הטוני. “רצינו מאוד ללהק שחקן מצרי לתפקיד”, מספר בן־עזרא סגל, “אבל לצערנו גילינו ששחקנים מצרים מסרבים להופיע עם שחקנים ישראלים על במה אחת”. הסרט “ביקור התזמורת” נאסר להקרנה במצרים, שמחרימה יצירות תרבות ישראליות.
גם מוחמד בכרי נבחן לתפקיד תאופיק, ובנו אדם בכרי עשה אודישן לתפקיד חאלד, הילד הרע של התזמורת שנכנס למיטתה של דינה (תפקיד שאחיו סלאח בכרי גילם בסרט). אבל הכל לא נשאר במשפחה, ואלון אבוטבול הוא שלוהק לבסוף, השאיר ארבעה ילדים בוגרים בלוס אנג’לס והסתער על ההרפתקה החדשה בלונדון. אחרי שהשתלב היטב בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע בארה"ב התפקיד החדש מסמן ויתור כלכלי מבחינת אבוטבול ומסיקה, שבהופעות הגדולות שלה מרוויחה הרבה יותר כסף מאשר בתיאטרון האוף־ווסט אנד הצנוע, שבו כל המשתתפים משתכרים לפי תעריף המינימום של איגוד השחקנים המקומי. אבל התשוקה לחומר, וכמובן הזדמנות החשיפה בבריטניה והכבוד הכרוך בה, הביאו את שניהם ללונדון.
מסיקה תיעדר מכמה הצגות בגלל התחייבויות קודמות, ותחליף אותה השחקנית הבריטית היהודייה אמה קינגסטון, שאחרי שנים בווסט אנד, שבהן ספגה גילויי אנטישמיות לא מעטים, התרגשה למצוא את עצמה בחדר מלא יהודים חמים. וערבים חמים לא פחות. “זאת הפקה של קירוב לבבות גדול בין יהודים לערבים”, אומר בן־עזרא סגל. “בתקופת החזרות כל צד למד לכבד את התרבות של הצד השני, שלא לדבר על הקהל שמתאהב בכל הצדדים. אין כמו מוזיקה בתיאטרון כדי לקרב בין אנשים ולתקן סטיגמות שליליות, ואולי כדאי שממשלת ישראל תתחיל להשקיע יותר כסף בפרויקטים כאלה, ולא רק במכירת נשק. יותר אהבה, פחות מלחמה, אם אפשר”.
גם העלילה “שבה לא קורה כמעט שום דבר בעצם”, מודה בן־עזרא סגל, מחברת בין האורחים ממצרים, שהגיעו בטעות לעיירה הנידחת והפיקטיבית בנגב בית התקווה, במקום לפתח תקווה, ובין המקומיים המופתעים וחסרי התקווה.
צפיתי בהצגת ההרצה הראשונה בשבוע שעבר וההתרגשות באוויר היתה מחשמלת. הקהל היה מגוון: מישראלים צעירים ועד שועלי תיאטרון בריטים ותיקים שפוקדים כל הפקה בדונמר, והתשואות בסוף הערב העיפו את התקרה. מסיקה הקסימה את הצופים. היא מביאה לתפקיד את החן הפלפלי המוכר שלה ואת קולה העשיר ומלא הרגש בכמה סולואים יפהפיים, ונוכחות הדיווה הטבעית המוארת והזוהרת שלה קצת מקשה עלינו להאמין שהיא אישה בודדה ודי מובסת שהחיים חלפו על פניה. תאופיק מצדו לא קיבל שירים במחזמר, למרבה הצער, ואבוטבול שר רק חלק של שיר בערבית בקול הבס שלו, ללא ליווי מוזיקלי. הכימיה בין השניים בוודאי תתחזק עם הזמן, ובכל מקרה מקצה שיפורים, סגירת פינות והידוק מעברים התבצעו אחרי כל הופעה, כמקובל.
האינטימיות של הדונמר, עם הקלוז־אפים הקולנועיים, מאפשרת לשחזר בעזרת בימוי עדין ומדויק, את איכותו שובת הלב של הסרט המתוק־מריר. נגני התזמורת בחלקם הם שחקנים שלמדו לנגן במיוחד לכבוד ההפקה. הקטעים ה”פרטיים”, כדברי בן־עזרא סגל, משוחקים בערבית ובעברית (שופעת סלנג) ללא תרגום, ואילו הקטעים ה”ציבוריים” מבוצעים באנגלית — שילוב שעובד להפליא. מסיקה ואבוטבול מגובים במעטפת חזקה של שחקני משנה. בין התגליות המרשימות של הערב אפשר למנות את הראל גלזר, שחקן ישראלי צעיר, בוגר בית צבי, שזה עתה סיים בהצטיינות את לימודיו באקדמיה המלכותית למוזיקה, ואת יהלי טופול־מרגלית, נכדתו של חיים טופול, ואילו שריף עפיפי כחאלד שופע כריזמה וסקס אפיל, מפליא לנגן בחצוצרה ומסתמן ככוכב מלידה. ביום כיפור לא התקיימה הצגה, והקאסט המעורב הוזמן להתייחד איש איש עם אמונתו. בקרוב נדע אם ההפקה תעבור לאולם גדול יותר בווסט אנד. בינתיים היא עומדת לשיפוטכם בדונמר עד 3 בדצמבר. רוב הכרטיסים נמכרו, אבל אסור לאבד את התקווה.
