על הספה עם מארק וולברג - ועוד סרטים מומלצים
על הספה עם מארק וולברג - ועוד סרטים מומלצים
אקשן ברחובות לונדון, דיסטופיה מטורללת, קומדיה עממית ומד"ב שאפתני - ארבעה סרטים שיצאו לסטרימינג, ועדיף לראות בבית, במיזוג
"ירח המרד, גרסת הבמאי"
קליגולה לדור ה־Z
בדצמבר עלה בנטפליקס "ירח המרד", פרויקט המד"ב השאפתני, היקר ולחלוטין לא מובן של זאק סניידר. היה כמעט בלתי אפשרי לצלוח את הסרט שלו, שפוצל לשני חלקים ונמשך למעלה מארבע שעות וחצי. וכעת מגיעה גרסת הבמאי, שנמשכת כמעט שעה וחצי נוספת. המון סצנות נוספות ועלילות משנה, ואפילו שמות הסרטים שונו. גרסת הבמאי גדושה בסקס ואלימות, שניהם במינון קיצוני, ואם תהיתם לאן נעלם הבמאי של "300", אז הנה הוא, מביים מיתוסים עתיקים עם אפקטים מודרניים ועושה את זה באופן קיצוני.
זה ה"קליגולה" של הדור שלנו, או האודישן של סניידר לביים את העונה הבאה של "משחקי הכס". בכל אופן, מפרויקט תמוה ולא מובן, "ירח המרד" הפך לסרט לחלוטין מובן, הגיוני, שאפתני ועם חזון ברור של במאי. למה נוצרו שתי גרסאות לסרט הזה, האחת גרועה והאחת טובה? לא ברור. עדיף לצפות בגרסת הבמאי כמיני־סדרה - כי היא כמו סרט חדש לחלוטין, ודי קשה להתיק את העיניים מהטירוף הפסיכופתי שבו.
"גרוש שפטרנו"
טיילר פרי מייצר כסף
לפני כשבוע הוציא שירות הסטרימינג של אמזון הודעה מפתיעה לתקשורת: "Divorce in the Black" ("גרוש שפטרנו" בעברית) שכתב, ביים והפיק טיילר פרי, הוא הסרט שהביא לשירות הסטרימינג הכי הרבה מנויים חדשים. זה חתיכת קרדיט לסרט הזה - עזבו כמות צפיות, הסרט הזה הביא לאמזון לקוחות חדשים, ויש להניח שרובם נשים שחורות, שהן קהל היעד המובהק שלו.
פרי, הקולנוען המיליארדר שהקים אימפריית קולנוע באטלנטה, מזוהה בדרך כלל עם קומדיות עממיות, אבל "גרוש שפטרנו" הוא מלודרמה על משבר בחיי הנישואים, ומעניין לצפות בו לצד "זה נגמר איתנו", שני סרטים העוסקים בנושא דומה: אשה שמגלה שבן הזוג שלה הורס לה את החיים. "גרוש שפטרנו", שאולי מיועד מלכתחילה לצופים וצופות שניזונים בעיקר מאופרות סבון טלוויזיוניות, עשוי באופן מגושם ומלאכותי. פרי מאז ומתמיד הבין איך לתקשר עם קהל שחור, והתרגל לכך שהמבקרים הלבנים התנשאו על סרטיו. זה לא ממש נראה כמו סרט, או סרט טוב, אבל זו הזדמנות יוצאת דופן להתוודע להצלחה של טיילר פרי, בסרט שהכניס לאמזון המון כסף החודש.
"האיגוד"
ג'יימס בונד פועל בניין
מארק וולברג מחפש סרטים שהוא יכול לככב בהם ולהפיק אותם ושיהפכו לסדרות ארוכות טווח עבורו. הניסיון החדש שלו הוא "האיגוד", סרט האקשן החדש שמוביל את טבלאות הצפייה של נטפליקס. וולברג מגלם פועל בניין מניו ג'רזי, שלא ממש התקדם בחייו מאז סיים את התיכון. אין לו קריירה ואין לו משפחה והוא ממשיך לחיות קצת כמו תיכוניסט בטלן. עד שלפאב שלו נכנסת אהובתו מהתיכון (האלי ברי) שחוטפת אותו ללונדון ומגייסת אותו לשירות הביון החשאי "האיגוד", שהם פועלי הצווארון הכחול של עולם הביון והריגול.
מכאן יוצא לדרך סרט אקשן סימפטי, שהמערכה שלו בלונדון מעוררת כמה וכמה חיוכים של סיבוב בין אתרי תיירים שהופכים לוקיישנים לסצנות מרדפים ויריות, כולל גיחה לתוך התיאטרון שבו מציג המיוזיקל "מטילדה". חמוד. את הבמאי הבריטי ג'וליאן פרינו וולברג בחר אחרי שביים פרקים בסדרה "הפמליה" שהיתה מבוססת על חייו של השחקן. זה סרט פעולה שממחזר רגעי שיא מסרטי פעולה אחרים בזמן שהוא חולם להפוך את ג'יימס בונד מאיש אצולה בריטי לפועל בניין אמריקאי.
"הפרס הגדול"
לוטו רצח
את "הפרס הגדול" (אמזון) רואים בפה פעור מרוב שהוא משונה. פול פייג ("מסיבת רווקות") מביים את קומדיית הפעולה המטורללת הזאת שיש בה נקודת מוצא הזויה מרוב שהיא מאולצת: בשנת 2030, בעקבות קריסת הכלכלה האמריקאית, ממשלת קליפורניה משיקה הגרלת לוטו עם חוק דיסטופי - מי שהורג את הזוכה בלוטו עד השקיעה, זוכה בכסף שלו. למה? איך זה עוזר לכלכלה? מה זה תורם? לא מובן, אבל זה נועד כדי להתניע את הסיפור שבו אקוואפינה מגלמת שחקנית שמגיעה ללוס אנג'לס בתקווה להתפרסם, אבל ברגע שהיא זוכה בפרס הגדול בלוטו, כולם רודפים אחריה בניסיון להרוג אותה ולזכות בכספה.
ג'ון סינה הוא איש הקומנדו לשעבר שהופך לשומר ראש בשכר עבור הזוכים. ממש כמו "האיגוד", זה סרט על גבר ואשה שנאלצים לשתף פעולה, להילחם באויבים ולצאת למרדפים ברחבי העיר. "האיגוד" בוים על ידי הבמאי של "הפמליה", והדרך היחידה להסביר את "הפרס הגדול" כסאטירה זה אם רואים אותו כסרט שעוסק במחיר שמפורסמים צריכים לשלם על הצלחתם. יש בו קטעים חביבים וכמה בדיחות קטנות, אבל זה ממש סרט תמוה, שכמו "האיגוד" מלמד אותנו שאנשים רוצים להתעשר כדי לקנות לעצמם יאכטה גדולה.
