אלבר אלבז: המעצב שהבין נשים
אלבר אלבז: המעצב שהבין נשים
אלבז, המעצב הישראלי המצליח והמפורסם בעולם, מי שעבד בגי לארוש, איב סן לורן והמציא מחדש את בית האופנה לנוון, מת מקורונה. הוא אמנם הלביש את מריל סטריפ, ניקול קדמן וקתרין דנב אך לנגד עיניו תמיד ראה את הלקוחה שמגדלת ילדים ובונה קריירה. “אני פה כדי להקל על נשים. להיות קשוב לצרכים שלהן. זו תמצית העיצוב"
אלבר אלבז, המעצב הישראלי המצליח והמוערך בעולם, מת בשבת בפריז ממחלת הקרונה בגיל 59. הבשורה על מותו תפסה את עולם האופנה בהפתעה גמורה. רק באחרונה השיק אלבז, שאחראי להחייאת המותג הצרפתי לנוון, מותג חדש, ובו הציג את תפישת עולמו בכל הנוגע לאופנה, נשים ומידות.
"אלבר היה הדבר האמיתי", אומרת המעצבת והמרצה תמרה יובל ג'ונס, שהכירה אותו עוד בהיותו סטודנט, כשנהג לבקר בסטודיו שלה ביפו. "הוא מסוג האנשים שנולדו להיות מעצבים, מורם מעם. הוא בא מהמהות של הדברים, מהגרעין האמיתי. הוא היה חכם ואינטליגנטי ורגיש, וזה מה שהפך אותו למעצב מסוג אחר — מעצב שכולם העריצו".
אלבז נולד במרוקו וגדל בישראל, בחולון. בתום לימודי עיצוב אופנה בשנקר נסע לניו יורק עם תיק עבודות ביד והרבה אמביציה. "פגשתי אותו שם", מספרת יובל ג'ונס, "בסנדלים וכובע סיני לראשו. הוא הסתובב מדלת לדלת בין בתי האופנה הגדולים". תשע שנים עבד אצל המעצב ג'פרי בין: "דחפנו באותן שנים לכיוון נשים, עם ערכים של תשוקה מציאות ורלוונטיות. אני חושב שרלוונטיות היא סיפור חיי", אמר ב־2012 לעיתון האופנה WWD.
אחר כך עבר לפריז, שם שימש מעצב ראשי בבית האופנה הצרפתי גי לארוש ולאחר מכן עיצב את קו הפרט־א־פורטה של איב סן לורן במשך שלוש עונות (עד להשתלטות קבוצת גוצ'י על המותג ומינויו של טום פורד למעצב הראשי).
בדיוקן שהתפרסם עליו בעיתון “ליברסיון” ב־1998, עם מינויו למעצב הראשי של סן לורן, נכתב שאלבז הוא "יורש עם דיכאון מולד, וודי אלן של עולם האופנה. בוויכוח בין מקוריות צרפתית לפרודוקטיביות אמריקאית, הבחירה באלבז ברוך הכישרון ברורה. בגלל ניסיונו באמריקה, הוא שולט ברזי הייצור, בניגוד לצרפתים שחושבים שהכל תפירה עילית". ב־2001 מונה למנהל האמנותי של בית לנוון המנומנם ובמשך 14 השנים הבאות, עד לפיטוריו המפתיעים, הפיח בו חיים והפך אותו ממותג שנועד בעיקר לבגדי גברים לאחד המותגים הרלוונטיים העכשוויים והחשובים בזירת האופנה.
אלבז הבין בדיוק מה נשים רוצות, וסמך על תחושות הבטן שלו: "אני מונע בעיקר מאינטואיציה", אמר באחד הראיונות אתו. הוא לא עיצב שמלות רק לשטיח האדום — אם כי מריל סטריפ, דמי מור, ניקול קדמן וקתרין דנב לבשו את הבגדים שלו — וכבר אז עיצב בגדים אמיתיים שאפשר ללכת אתם ברחוב. "התפקיד שלנו כמעצבים הוא להקשיב, להבין. כל הקריירה שלי עבדתי עם נשים ולמענן", אמר פעם בראיון.
5 צפייה בגלריה
אלבר אלבז בתום תצוגת קיץ 2013 של לנוון. “מהות הקוטור היא לא שמלה ב־150 אלף דולר ו־300 שעות של רקמה אלא טכניקה, ניסוי וגוף האדם”
(צילום: אי אף פי)
אכן, עיצוביו הנשיים האלגנטיים היו תוצר ישיר של המחשבה שלו על אורח החיים של נשים, המלתחה שלהן ומה נדרש בה. עד מהרה תפסו עיצוביו את עיני המבקרים וזכו לאהדת הקהל. “בלנוון היתה לו האפשרות והיכולת לפתח את הדנ”א שלו בצד זה של המותג”, אומרת יובל ג’ונס. “הוא תמיד אמר שאישה צריכה להיות סופר־וומן: בבוקר להביא את הילדים לבית ספר, אחר כך ללכת לעבודה ולעשות קריירה, להכין אוכל ובערב לצאת לאירוע. על הדברים האלה הוא חשב, איך אישה תרגיש”. אכן, בראיון ב־2014 ל־WWD
אמר בהתייחסו לשמלות המשי שעיצב ובמרכזן רוכסן עבה: “הכל בעצם מסתכם בלסגור רוכסן ולפתוח אותו. להקל על נשים. אני לא פה בשביל ליצור לוק אחד”, אמר בראיון אחר, “אלא בשביל להיות קשוב לצרכים שלהן. זו תמצית העיצוב”.
במסיבות העיתונאים שקיים תמיד הסביר את הלוך רוחו, את הרעיון שעומד מאחורי הקולקציה שלו ואת תפישותיו, תמיד בהומור וברוחב לב.
כך גם בתצוגות שלו, שבכמה מהן נכחתי: האווירה היתה ישירה, בלי מניירות ובלי הצגות, הכל בליווי מוזיקה נהדרת, וזה מה שהילך עלי קסם. פעם פגשתי אותו מאחורי הקלעים לבושה במעיל שעיצב לפני כמה עונות. בתוך כל ההמולה שיצר ההמון שביקש ללחוץ את ידו הוא עצר, חייך, עיניו ליטפו את המעיל, וכמו אמרו — זה העניין, זו תמצית העיצוב כולו.
אחרי פיטוריו מלנוון השתתף אלבז בפרויקטים קטנים ועיצב פריטים עם מותג הנעליים האיטלקי טודס וקולקציית קפסולה עם מותג התיקים LeSportsac. ליין מייקאפ במהדורה מוגבלת עם לנקום ואפילו בושם עם הבשם הצרפתי פרדריק מאל.
בינואר השנה, בשבוע הקוטור הצרפתי בפריז, השיק אלבז מותג חדש ומסקרן: AZ Factory בתמיכת תאגיד היוקרה השווייצרי ריצ’מונט, שבו היטיב להגדיר את רוח הזמן ואולי גם את הביקורת שלו על תעשיית האופנה, על המרוץ של עולם האופנה, עם ריבוי הקולקציות:”יש לנו 14 קולקציות בשנה ומאות פריטים”, אמר בהרצאה במוזיאון ישראל לפני כשלוש שנים. “הבגדים הם תמיד חדשים אבל השיטה לא. אין שום תעשייה בעולם שעובדת בכזו מהירות”.
בקולקציה הראשונה שלו למותג הציג את מה שהוא רואה כעיצוב חכם שאינו קשור בעונות, בגדי ערב ויום או שוק כזה או אחר. “מהות הקוטור היא לא שמלה ב־150 אלף דולר, שטיח אדום ו־300 שעות של רקמה”, אמר ערב ההשקה ל”ניו יורק טיימס”. “המהות האמיתית של הקוטור היא מעבדה וטכניקה, ניסוי וגוף האדם”. במילותיו שב והגדיר בדיוק מה נשים רוצות: “נוחות, משהו כיפי, משהו שיאפשר להן לאכול חתיכת עוגה גדולה, משהו פשוט”.
הקולקציה הראשונה שלו למותג, שהוצגה בסרטון בפורמט של תוכנית טלוויזיה כיפית ובהשתתפות נשים בגילים שונים ובמידות שונות, מייצגת את התפיסה הזאת, את הרצון שלו לתפור “בגדים שיגרמו לנשים לקבל את הגוף שחלמו עליו”. במותג שהכריז גם בעמוד האינסטגרם שלו כי הוא מאמין ב”אופנה חכמה שאיכפת לה” פותח בד חכם מסריג ויסקוזה ולייקרה שמתאים עצמו למבנה הגוף (וגם טווח המידות המוצע רחב וגדול) ואף מספק לו תמיכה. “הבנתי שאני לא צריך להיות מעצב אלא מהנדס”, אמר. “גרמת לנו לחלום”, נכתב בעמוד האינסטגרם הזה אחרי מותו, “גרמת לנו לחשוב, ועכשיו אתה עף. אהבה, אמון וכבוד. תמיד”.
