שלומי שבן: “יש שירי מחאה שעדיף שהיו פוסט בפייסבוק"
שלומי שבן: “יש שירי מחאה שעדיף שהיו פוסט בפייסבוק"
המוזיקאי והזמר העדיף לציין 20 שנים לאלבומו הראשון בהקלטת אלבום חדש ובצילומי “חי בגימל מהיכל התרבות”, שעולה בעונה חדשה. “אנחנו עושים משהו שלא קורה בטלוויזיה שנים: נותנים כבוד למוזיקה”, הוא אומר ומגלה מדוע אמר לאביב גפן שהוא זקוק לתשומת לב מופרזת
רגע לפני שהקורונה הגיעה, תכנן הזמר והמוזיקאי שלומי שבן לצאת לחופשה של כמה חודשים כדי לסיים את כתיבת השירים לאלבום החדש שהוא מקליט בימים אלה.
"רציתי לעשות עצירה אבל לא התכוונתי לחופש כל כך ארוך ומוחלט", הוא מספר. "אני עושה אלבום פעם בשבע שנים, אז הצטברו אצלי הרבה שירים והייתי בלופ הופעות בלתי נגמר, ואז הגיעה הקורונה והחופש נהיה ארוך מהצפוי".
לצד העבודה על האלבום הוא כתב את המוזיקה לדרמה המוזיקלית "הד קולך" שתעלה בתאגיד ועוסקת בשלושה דורות של זמרים, וצילם את העונה השנייה של "חי בגימל מהיכל התרבות", הכוללת תשע תוכניות ומשודרת מהיכל התרבות בתל אביב בכאן 11 ובכאן ג’, שבה הוא יארח מדי שבוע אמן לשיחה וביצועים משותפים. בתוכנית הראשונה שתעלה בשישי (ב־22:30) יתארח אביב גפן, ובהמשך דודו טסה, אביתר בנאי, יסמין מועלם, גל תורן, קרולינה, עמיר בניון, ריקי גל וערן צור.
"הפכתי ליוצר שקם בבוקר והולך לסטודיו"
כשהוא נשאל אם הוא מתגעגע לבמה אמיתית, של הופעה חיה מול קהל, הוא משיב ש“בגלל שאני מלא בדברים אחרים יש געגועים, אבל לא חריפים. אני מופיע לא מעט בבתים ובאירועים אינטימיים, וכשאני מתחיל לנגן, יש איזה שריר רדום שמתחיל לפעול ואני מרגיש את התענוג הייחודי לשיר מול אנשים, אפילו מול מסך. אבל כרגע אני במוד של יצירה והקלטה — וזה ממלא אותי לחלוטין. השנה עברה עליי בפעילות אחרת. אני רגיל להופיע המון וכשהכל נגמר, הפכתי ליצור שקם בבוקר, הולך לסטודיו ועובד שעות לבד עם עצמו. זה היה נפלא ואני אפילו קצת אתגעגע לזה, אבל מקווה שאקח מזה משהו הלאה. עכשיו חוזרים להופיע, אבל אני לא מתנפל על הופעות ונכנס לסחרחרת של סיבובים בלתי נגמרים, אני רוצה לסיים את מה שהתחלתי”.
אלבום הבכורה של שבן, הנושא את שמו, יצא כבר לפני 20 שנים. היו תוכניות לציין זאת אבל הוא שמח שזה התבטל. “הבנתי שהדרך הכי יפה לציין 20 שנות פעילות היא להקליט עוד אלבום במקום להסתכל אחורה ולחגוג את האלבום ההוא, עם כל החיבה שלי אליו. מוזיקלית עברתי הרבה מאז. הייתי מוזיקאי קלאסי שנכנס לעולם הרוק ומאז עשיתי פרויקטים גם עם ג’אז, גם שילובים בין מוזיקה קלאסית לפופולרית ואלקטרונית.
"ניגנתי עם הרבה אנשים והיו חוויות מיוחדות כמו המופע האחרון עם חוה אלברשטיין. כתבתי למחול, קולנוע ותיאטרון וספגתי הרבה דיאלקטים חדשים בתוך השפה שלי. אחת הסיבות שאני עושה מעט אלבומים היא כי אני תמיד מנסה להרגיש שמצאתי משהו חדש, ובסוף אני שומע את האלבום — וזה עוד אלבום שלי, אין שם מהפכות, אבל בעולם שלי זאת מהפכה שלי באותו רגע, זה יכול להיות ניואנס בלתי מורגש”.
השירים החדשים נכתבו בהשראת המצב? עברה גם מחשבה לכתוב השנה שיר מחאה?
“אחד השירים באלבום הוא עיבוד מודרני לסיפור המקראי של 12 המרגלים. כתבתי אותו בסגר הראשון לא כשיר מחאה, אבל הוא לא היה נולד אילולא הקורונה ואיך שהמדינה שלנו והעולם כולו הגיב למצב הקיצוני הזה. זה ממש לא שיר מחאה בהגדרה, אני פחות אוהב שירים כאלה, אני חושב שברגע ששירי מחאה הם מפורשים מדי — הם יכולים לעלות כפוסט בפייסבוק או כמאמר טוב, לא צריך להלחין אותם. שיר צריך לעמוד בפני עצמו מעבר לאמירה, חשובה ככל שתהיה”.
1 צפייה בגלריה
שלומי שבן. “לפני 17 שנים התביישתי להתקשר לעמיר בניון. בזכות הקורונה נוצר בינינו חיבור מוזיקלי לא צפוי"
(צילום: יונתן בלום)
במקביל להקלטות אתה כאמור חוזר לצלם עונה שנייה של “חי בגימל מהיכל התרבות”, במה היא שונה מקודמתה?
"את העונה הראשונה צילמנו בסגר הראשון, היכל התרבות נראה אפוקליפטי והרגשנו שאנחנו מעבירים שדר ממקום סגור לעולם החיצון. עשינו הכל מהר וצילמנו בשלושה שבועות. באופן טבעי פניתי אז לאמנים ששיתפתי איתם פעולה בעשור האחרון, כולם התגייסו והתחושה היתה מאוד חופשית. עם רוב האמנים בעונה החדשה לא שיתפתי פעולה באופן עמוק ורציף, אז הייתי צריך ללמוד 40 שירים ולהתכונן לראיונות אחרת. אלה אמנים שאני מעריך ומעריץ אבל לא חבר קרוב של רובם, אז לא יכולתי לבנות על דינמיקה של חברות והייתי צריך הכנה מבחינת תחקיר. אביב גפן הוא כן חבר, ואיתו זה היה דומה לחוויה הראשונה, אבל במקרים אחרים השתוממתי לפגוש סיפורים שלא הכרתי".
שבן הכיר את סיפור חייה של ריקי גל אבל לא זכר את רצף האירועים שהרכיב אותו לפרטי פרטים, עם עמיר בניון היה לו מפגש מרגש אף שלא החליפו יותר מאמירת שלום בעבר. "זה היה דייט מוצלח מהדקה הראשונה עם חיבור מוזיקלי לא צפוי. לפני 17 שנה היתה לי פנטזיה שעמיר ישיר בעברית את ‘Wild is the wind’ של דיוויד בואי (במקור ג’וני מאתיס — מנ”ש) אבל התביישתי להתקשר אליו, והנה 17 שנים אחרי תרגמתי אותו ועשינו ביצוע מחודש. פתאום פנטזיה חולפת — מתממשת בקורונה. אנחנו ממשיכים להיפגש ומנגנים קצת, נוצר משהו חזק. יסמין מועלם היא זמרת חדשה נפלאה שהוציאה אלבום שהתפוצץ לעולם לא מתפקד, והעלייה שלה קורית בוואקום. שרנו והיה מאוד כיף".
שבן מספר שהעונה השנייה משופרת, החל מהנאמברים המוקפדים ועד הנראות על המסך. אחת התוספות של העונה היא שכל אמן התבקש להזמין אורח לנאמבר האחרון. אמן צעיר שהוא רוצה לחשוף לקהל או יוצר מעורר השראה שהוא מתגעגע לעבוד איתו. גפן הזמין את עמרי קרן, הנכד של שלום חנוך ("כישרון על בבכורה עולמית"); בניון את גידי גוב; מועלם את לאה שבת; בנאי את אבישי כהן; וגל את נטע אלקיים.
"הן שרו יחד את 'מה זאת אהבה' שנטע לקחה למקום המרוקאי המדהים שלה. היו הרבה התרחשויות מוזיקליות מעניינות”. הוא אומר ש”זו תוכנית שאין בה שום דבר סנסציוני, לטוב או לרע, והיא לא שואפת לסקופים. המטרה היא לדבר על יצירה והשראה, ואנחנו עושים משהו שלא קורה בטלוויזיה שנים: נותנים כבוד אמיתי למוזיקה, ארבעה שירים מלאים בביצועים מיוחדים וזמן לבטא על במה מכובדת את העשייה, המניעים והפחדים. על זה מגיע סחתיין לתאגיד, זה אומץ בעיניי".
ואיך הפוזיציה של מנחה טלוויזיה?
"פרויקט כזה שהוא לחלוטין באלמנט שלי מדליק אותי מאוד, אבל ריאליטי הציעו לי ובחרתי לא לעשות. אני חושב שההפסד במקרה שלי גדול מהרווח, כי זה להיכנס לעולם של רייטינג וחשיפה מוגזמת וזה לא בשבילי. טלוויזיה בגדול זה משהו שמעניין אותי, ואם יהיה רעיון טוב אני אעשה, אבל זה לא מדליק אותי כמו הופעות מוזיקליות. זה עוד שדה שנפתח. בשיחה עם אביב גפן הוא מאשים אותי בפחדנות, ואני מאשים אותו בדברים אחרים. אני חושב שאביב זקוק לתשומת לב מופרזת, והמקום שהוא יכול לקבל אותה, בין השאר, הוא הטלוויזיה".
