התסביכים של העיתונאית היהודייה שעזבה את ברוקלין הפכו להשראה ל"פליישמן בצרות"
התסביכים של העיתונאית היהודייה שעזבה את ברוקלין הפכו להשראה ל"פליישמן בצרות"
הספר והסדרה המצוינת "פליישמן בצרות", שעלתה עכשיו בדיסני פלוס, מספרים על גבר שהחל לחגוג אחרי שנפרד, עד שפתאום גרושתו נעלמת לו. משבר גיל ה־40, זיכרונותיו משנה בישראל וכל התסביכים היהודיים לקוחים ישירות מהביוגרפיה של המחברת, העיתונאית המצליחה טאפי ברודסר־אקנר
“הייתי במשבר בכתיבה העיתונאית. אני כותבת הרבה כתבות פרופיל, והגעתי למצב שאני מבלה עם המרואיינים שלי הרבה זמן, והם מספרים לי דברים מאוד אישיים על חייהם ועל עברם, ועל הנישואים שלהם ואיך אלה הסתיימו, וגם על המאבקים שלהם עם העולם, ואיך זה היה כשהם התחילו לנסוק. הייתי מרותקת לכל זה, ולקראת סוף השיחה הייתי מתחילה לתהות מה האנשים האחרים בחייהם היו אומרים על כל זה", כך סיפרה טאפי ברודסר־אקנר לרדיו הציבורי האמריקאי NPR על מה שהוביל אותה לכתוב את רב־המכר "פליישמן בצרות", ואחר כך את התסריט לסדרת הטלוויזיה של FX, באותו שם, שבחודש שעבר עלתה על כל שמונה הפרקים שלה בשירות הסטרימינג של דיסני פלוס בישראל.
"פליישמן בצרות", סדרה מעולה על פי ספר מצוין, עוקבת אחר טובי פליישמן (ג'סי אייזנברג, "הרשת החברתית"), רופא גרוש ואב לילדה בת 11 וילד בן 9 — שמגלה בשנות ה־40 שלו את העולם האינסופי של הטינדר, משקם יחסים מהעבר שלו עם חבריו משנת החופש שעשה בישראל: ליבי (ליזי קפלן), שגם משמשת כמספרת הכל־יודעת והקריינית של הסדרה, וסת' (אדם ברודי).
בתוך העולם החדש, המרגש אבל גם המרתיע, גרושתו רייצ'ל (קלייר דיינס) נעלמת לו. היא אמורה לקחת את הילדים, ופשוט לא מגיעה. בחיפושים אחריה ובניסיונות להעביר את הקיץ בעבודה בהיעדרה, עניין הכולל התמודדות עם הילדים, שלפחות אחת מהם עוינת אותו, וגילויים מיניים חדשים, הוא טעון ועמוס בשנאה לאישה שעזבה אותו שוב, ומנסה להבין מה הביא אותה למעשה הזה.
ואז, אחרי שאנחנו מקבלים את הצד של טובי בסיפור כמעט לכל אורכו, וצוללים למחשבותיו וזיכרונותיו הכי כמוסים, בסוף (זהירות, סוג של ספוילר) מתקבלת תשובה לשאלה שהסופרת והתסריטאית העידה עליה בריאיון — מה האנשים האחרים בחייו היו אומרים, ובעיקר איך רייצ'ל חוותה את כל הדברים שהוצגו לאורך הספר והסדרה. זה תכסיס ספרותי ותסריטאי שהופך את כל מה שחשבנו על מה שאנחנו יודעים עד אותו רגע למורכב יותר. זה לא נעשה רק כתחבולה, אלא מספק הסבר ותשובה מתבקשים.
"פליישמן בצרות" מצטרפת לגל של סדרות וסרטים יהודיים, כמו "המטופל", "הפייבלמנים", "הפסיכולוגי בדלת ממול", "גברת מייזל המופלאה" ואחרים. ברודסר־אקנר מעידה בראיונות איתה שהיא כותבת על "אורח חיים יהודי", כך גם בספר החדש שלה, השני במספר, “Long Island Compromise”, שבו מסופר על אירוע טראומתי שאירע לגיבור כאשר נחטף מפתח ביתו באזור מטופח במיוחד בלונג איילנד.
המשקפיים היהודיים שברודסר־אקנר מרכיבה קשורים כמובן לחייה. היא גדלה בשכונת קראון הייטס בברוקלין. אמא שלה נהייתה לחסידת לובביץ' כשהיתה בת 12. שתי אחיותיה הלכו בדרכה של האם, אבל היא רק חיפשה לעזוב את זה. בתום הלימודים בתיכון ולפני הלימודים בקולג' בארה"ב נסעה לישראל לשנה — כמו גיבורי ספרה הראשון — רק שהיא למדה באוניברסיטת בר־אילן ולא בירושלים, ושם חוותה לראשונה שחרור מכבלי הדת.
בכלל יש קווי דמיון בין ברודסר־אקנר למספרת של "פליישמן", ליבי. "אבל ליבי, במיוחד בגילומה של ליזי קפלן, הרבה יותר קולית ממני… חוץ מזה, העובדה שהיא עבדה בעיתון של גברים, שהיא מאוד מסורה לבעלה ולשני ילדיה ושהרגישה בתקופה מסוימת אבודה בעולם — כל אלה דברים שלי... איפה שאנחנו שונות זה שהיא צריכה את הקיץ כדי להבין מה היא רוצה לעשות, בעוד אני עברתי ל'ניו יורק טיימס' והיה לי כיף, רק שלא הצלחתי להבין איך להעביר לעולם עד כמה אני אומללה בפרברים ואיך גיל ה־40 פגע בי כמו משאית".
המשבר הזה, שהתבטא גם בכתיבה העיתונאית שלה, והוביל אותה לכתיבת ספרים ויצירת סדרות, גם ראוי לציון. בהיותה עיתונאית של "הניו יורק טיימס" וקודם לכן של המגזין “GQ”, היא הצטיינה בכתיבה חדה, חכמה ומלאה תובנות של סלבס שאליהם התלוותה למשך זמן רב, במשך חודשים עם קילומטראז' של שיחות, שכל עיתונאי שלא עובד בגופים שכאלה יכול רק להתקנא בה עליו.
הפרופילים המפורסמים שלה כוללים ריאיון עם השחקנית מליסה מקארתי, שבה שתיהן עשו צניחה חופשית יחד; היא אכלה צדפות במטבח של גווינת’ פאלטרו, רק היא, גווינת’ ובעלה בראד, וסיפרה על כך בכתבה שנהפכה לסנסציה ויראלית ("השמלה שלה נותרה לבנה", היא כתבה. "שלי הוכתמה במיץ צדפות לכל אורכה"); ועם מארי קונדו, כוהנת הסדר, שדרכה הבינה ש"כולנו בכזה בלגן, גם כשאנחנו מסדרים".
השיחות הארוכות שלה עם נשואי הכתבות העלו בה שוב תהיות פמיניסטיות. היא גילתה שלגברים שמתגרשים נורא כיף באפליקציות ההיכרויות, בעוד לנשים לא במפתיע, הרבה פחות. בכלל, היא הבינה שהרבה גברים ליברלים, פמיניסטים ומפותחים — כמו פליישמן — רוצים בשוויון ובקידומן של נשים, עד שזה מגיע לזה שהן מרוויחות יותר מהם, ובאיזשהו מקום עמוק זוכרים כמה נעים היה לחזור הביתה, לקבל משקה ביד מהרעיה המסורה.
