סגור
השחקן אבי גרייניק מופיע מול ילדים מפונים מהדרום ויישובי עוטף עזה פנאי
השחקן אבי גרייניק מופיע מול ילדים מפונים מהדרום ויישובי עוטף עזה (צילום: עמית שאבי)

מנהל הסאונד ליאור טבת: "אומרים לנו שמורל זה הכי חשוב, אבל לא נותנים שקל"

אמנים ופועלי במה התנדבו להופיע לפני חיילים, פצועים ומפונים בלי לשאול פעמיים. חלקם מממנים מכיסם את ההופעות ונשארו בלי כסף לשלם במכולת, ובינתיים מתווה הפיצוי שמציע משרד התרבות מתמהמה: "עד שהתגמול על הופעות יגיע תיגמר המלחמה"

עולם התרבות הוא הראשון שנסגר במצבי חירום לאומי והאחרון שנפתח מחדש. אולם עתה לא די בכך שאמני ועובדי התעשייה לא משתכרים - מאז פרוץ המלחמה התגייסו מרביתם לתמיכה ולהעלאת המורל, ומופיעים בהתנדבות מול מפוני היישובים בבתי המלון והחיילים בבסיסים ובשטח. הם עושים זאת מכל הלב ומהווים נקודת אור בחשיכה . אך לא לכולם יש עודפי כסף שיכולים להחזיק אותם לאורך זמן - ובמקום שהמדינה תעריך את פועלם, תכניס את היד לכיס ותשלם להם על המאמץ, ההתנדבות והסיוע להעלאת המורל, היא מתמהמהת ומגמגמת גם בנושא זה.
בשבוע שעבר שטחו אנשים מהתעשייה בפני שר התרבות מיקי זוהר בוועדת החינוך בכנסת את האתגרים והקושי להתפרנס בימים אלה. שני נושאים מרכזיים עמדו במרכז הדיון: האחד, מציאת מתווה הולם שיתאים לצרכים ודרך ההשתכרות השונה של אנשי תעשיית התרבות; והשני, מציאת דרך לשלם לאמנים והצוותים שמתנדבים ימים ולילות בכל הארץ. "נהפוך את הפעילות ההתנדבותית של האמנים לפעילות בשכר הוגן וראוי", אמר השר. "זה לא יהיה השכר הרגיל, אבל זה יהיה שכר הוגן ושווה".
באשר למתווה התייחס השר להיתכנות של תוכנית פיצויים שעשויה להגיע ל־14 אלף שקל בחודש לעובד, תלוי בהכנסותיו, הקפאת תשלומים של משכנתאות והלוואות בתקופת המלחמה, והקצאת קרן של 6 מיליון שקל לאמנים במצוקה.
מנהלת האמנים ואשת יחסי הציבור הוותיקה רונית ארבל מנהלת מהיום הראשון את חמ"ל האמנים בארץ בשיתוף כל מלונות המפונים ורמ"ד תרבות בצה"ל. היא והצוות שלה מוציאים לשטח מאות הופעות בשיתוף פעולה עם כל המפיקים. "האמנים נענים לכל בקשה בלי לחשוב פעמיים", מספרת ארבל. "הם נוסעים מהצפון לדרום לפי מסלולים ועושים כמה הופעות ביום, כל זה לצד הופעות מול מאות יחידות צה"ל - והכל על חשבונם! לחלק מהאמנים יש כסף לעשות את זה, אבל מה עם הצוות? הנגנים, אנשי הסאונד, הטכנאים שבאים להקים ולפרק במה כמה פעמים ביום. כל הצוות העוטף מופיע בהתנדבות". לדברי ארבל בפגישתה האחרונה עם השר הוא היה קשוב והבטיח לטפל בעניין.
לפני שבוע הטיל משרד התרבות את האחריות לשליחת האמנים להופעות מול מפוני היישובים על החברה למתנ"סים, אך עד מהרה התברר שהפתרון רחוק מלהתאים, שלא לומר לא מיושם בפועל. שכן אלה אמנים שחברים ברשימת החברה למתנ"סים בלבד ושהוצאות התפעול של המופעים שלהם מסתכמות בכמה מאות שקלים, כולל הגברה ותאורה בחלל קטן - ואלה לא סדרי הגודל של המופעים שמתרחשים בפועל.

"הבנו שהמדינה לא תשלם"

אבל זה לא רק שאין הכנסות, מסתבר שיש אפילו הוצאות, ולא מעט. "היום שילמתי לנהגים שהובילו אותנו להופעות בפני מפונים 28 אלף שקל מהחשבון הפרטי של אחד האמנים. יש אמנים שמוציאים מכיסם עשרות אלפי שקלים על נסיעות והגברה שאין ברוב בתי המלון", מספרת ארבל. "ההופעות בצבא זה עולם אחר. מגיעות לחמ"ל בקשות למאות הופעות והאמנים מוכנים להופיע בכל מצב: אלה חיילים שנכנסים לעזה, מגינים עלינו בצפון וביו"ש ואתה לא יכול להגיד לחיילים 'אין לי סאונד'. פנינו לאגודה למען החייל שיסייעו והם אמרו 'בטח', אבל כלום. פנינו למפעל הפיס והם אמרו שהם תורמים באפיקים אחרים. עכשיו אנחנו מתחילים לפנות לתורמים בינלאומיים וישראלים כדי שנוכל להופיע בפני חיילים, כי אנחנו מבינים שבמלחמה הזאת העם הוא מעל המדינה. אני לא מדברת על ההכנסות של האמנים, אני מדברת על הצוותים".
בראיון שערכתי עם עברי לידר השבוע הוא אמר: "אני בעיקר דואג לאנשי הצוות שלי, שצריכים להתפרנס. יש איתי גיטריסט וסאונדמן שעושים הכל בהתנדבות, וצריך לדאוג להם. מישהו במדינה צריך לקחת את זה בחשבון". כמוהו מרגישים עוד רבים.
ליאור טבת, מנהל הסאונד של אמנים בכירים בארץ, בהם שלום חנוך, שלמה ארצי, דודו טסה ועידן חביב, אומר: "אני מתחילת המלחמה עובד כרגיל ואף יותר, ולא מרוויח שקל. זה מובן בשבוע הראשון, השני, אבל זה לא מובן שזה יימשך עוד הרבה זמן והמדינה לא נותנת כלום. בוועדת חינוך אמר היו"ר ח"כ יוסף טייב שהדבר הכי חשוב כרגע זה תרבות שתעלה את המורל - אבל לא נותנים שקל".
גם טבת מתייחס להוצאות שנכפות על האמנים. "אם אני נוסע עם דודו טסה לשלוש הופעות בצפון, הוא צריך לארגן ואן לנסיעה והוא מזמין את כל הצוות לאכול בדרכים ויוצא שהוא מפסיד 4,000 שקל ליום הופעות. גם אמן כמו אבי גרייניק שלוקח את האוטו שלו לים המלח, רק הדלק זה 300 שקל. גופים כמו מפעל הפיס ומועצות מקומיות שכבר היו להם אירועים מתוכננים לחודשים האלה והתקציבים אושרו, צריכים להעביר את הכסף לטובת העניין. בתקציב של 300 הופעות רגילות שתוכננו אפשר לעשות בתקופה הזאת 600 הופעות.
"אנחנו לא מבקשים כסף כמו בזמנים רגילים אבל לפחות שהתעשייה תעבוד. יש אנשי צוות צעירים שאין להם כסף לשלם שכר דירה של 2,000 שקל עם שותפים. מה יעשו האנשים האלה? רוב האמנים רוצים להופיע אבל הם לא יכולים להישען על הצוות לנצח. וגם אי אפשר להופיע לנצח בהתנדבות. איפה המדינה? כשאנחנו מגיעים למפונים ולחיילים, זה גורם להם אושר ואנחנו לא רוצים להפסיק עם זה - אבל המנגנון והמשוואה לא עובדים נכון כרגע ומקלישאות לא מתפרנסים. הצעתי לגלית והבה שאשו, ראשת מינהל תרבות, שתוציא את הכסף מהמשרד ותיתן לכמה מפיקים שזו עבודתם והם יידעו לחלק את זה נכון. ועכשיו זה הכל משחקי אגו וקשקושים ובינתיים אנחנו תורמים".
המוזיקאי והשחקן אייל שכטר, סולן להקת "אבטיפוס", עובד בשנים האחרונות כשחקן עצמאי בתיאטרונים שונים לילדים ונוער ולמבוגרים. בחודשים אוקטובר־נובמבר הלוח שלו היה עמוס בהצגות והופעות והכל כמובן התבטל. "אצל שחקנים העבודה מתחלקת לעונות ובחודשים יולי־ספטמבר יש פחות עבודה כי חופש גדול, חגים, אנשים בחו"ל, תיאטראות בחופש. אז רוב השחקנים הם כמו הנמלה שצוברת מזון לחורף. אחרי החגים מתחילים לחזור לעבודה - ואז הכל בוטל. אני על אפס הכנסות כבר חודש".
שכטר אומנם לא מתפרנס בימים אלה אבל בהחלט עובד. הוא וחבריו ללהקת "אבטיפוס" נוסעים מדי יום להופיע בקיבוצים, במלונות ומול חיילים. "אנחנו בגישת הסיירת, מעמיסים קצת ציוד והגברה ונוסעים. אמרו שאולי יתחילו לשלם אבל זה נשמע בגדר שמועות. מי ישלם? איך ישלמו? כמה? המדינה בורחת מהמחויבויות שלה וכולנו מחכים שהיא תואיל בטובה להעביר כספים. סמוטריץ' העביר כספים לחרדים ולשטחים - אבל לאנשים שאולי זקוקים לזה כרגע קצת יותר, לא מתאים לו.
"שיפסיקו לעשות חשבונות עכשיו, אני לא מבין מה העניין, זה לא משהו נורא מסובך להבין. כתוב ברשות המסים כמה הכנסות יש, אז תנו שליש עכשיו ותסתדרו אחר כך עם ההפרשים. אתם תוקעים אותנו. תעבירו על בסיס שבועי דמי כיס אבל תכניסו כבר כסף. מעט החסכונות שיש נאכלים, הילדות צריכות לאכול, יש שכר דירה לשלם. תעבירו את הכסף, זה כסף שלי, אני שילמתי למדינה מסים. תנו איזה סכום ראשוני להתייצב. אנחנו בתקופת משבר וכולנו חיים אותו. אני קמתי עם הלהקה שלי להופיע כי אנחנו מרגישים חובה אמיתית לעשות את זה, לא ציפינו לתמורה - אבל תפצו על אובדן ההכנסות. אני מדבר על איך הממשלה מתנהגת לאזרחים שלה, כולנו במצוקה, תעזרו! קרו המון דברים נוראיים ויש מלחמת קיום של האזרחים שממש חוטפים פריחה על הגוף שלהם מזה שהם פשוט לא יכולים לחיות".

"למה אני משלם מסים?"

גם המתרגם והבמאי אלי ביז'אווי שאחראי על תרגומים רבים של מחזות שהיו אמורים לעלות בימים אלה בתיאטרונים בארץ, מצא עצמו בן לילה בלי עבודה. ביז'אווי שחי מתמלוגים לפי הצגה, היה בין המוחים ונאם בכיכרות בנוגע ליחס אל אמנים בתקופת הקורונה. הפעם הוא מרגיש אחרת. "בשלושת השבועות הראשונים הרגשתי שיש אנשים שקודמים לנו ויש דברים יותר דחופים: צריך לטפל במשפחות ובמפונים. לא רציתי לקפוץ לראש התור של אנשים שהמצוקה האמיתית שלהם קודמת לשלי. אבל ככל שהימים חולפים, אני יכול להגיד שאני כמעט באפס הכנסות וגם לא עובד על דברים חדשים כרגע, אז המצב מטריד. אם מדברים על עורף שיחיה איזושהי שגרת חירום, צריך להיות מנגנון שיאפשר לו לחיות בשגרה או להחזיר דברים שמאפשרים להתפרנס, וכל עוד לא מחזירים - לפצות אותנו, בשביל זה אנחנו משלמים מסים”.
גם ביז'אווי מתנדב ככל יכולתו בימים אלה. הוא תורם מכישוריו למטה החטופים בתרגומים לתקשורת הזרה. "להתנדב זה דבר אחד ואני לעולם לא הייתי לוקח על זה כסף, אבל להיות עצמאי במדינת ישראל זה דבר אחר. אני כל הזמן מנסה לשנמך את עצמי בסולם ולהגיד שאני לא במצוקה אמיתית, אבל אני כן במצוקה אמיתית כי פרנסה חודשית חשובה. יש מצב חירום אז הממשלה צריכה לדחוף את היד לכיס ולתת לאנשים לחיות. זה אמור להיות באוטומט אם המערכת היתה מתפקדת".
באגף היצירתי מנסה ביז'אווי לייצר גרסה נודדת לספריות של ההצגה המצליחה "אריה הספרייה", שיצר לפני כמה שנים למדיטק (על פי ספרה של מישל קנודסן), שתעלה בפני ילדי המפונים. "גם זה מתעכב בגלל כספים בסיסיים שנחוצים כדי לאפשר לזה לקרות. יש כל מיני כספים שהופשרו מהמדינה כאילו למטרות האלה, אז אם יש כספים שצבועים למטרה הזאת, בואו נמצא דרך לתגמל את השחקנים. אבל יש סחבת ומנגנונים בדרך - ועד שזה יגיע תיגמר המלחמה. בגלל שההצגה עומדת לעלות בגרסה אמריקאית בקרוב, ניסיתי להשיג תרומה מיידית עד שמשרדי הממשלה יחזירו את הכסף".