שים נעליים וקפוץ למים: ה־SwimRun מגיע לישראל
שים נעליים וקפוץ למים: ה־SwimRun מגיע לישראל
זה התחיל כהתערבות: מי יחצה את שורת האיים שמקיפים את שטוקהולם בשחייה וריצה לסירוגין ויגיע ראשון. עתה מגיע לישראל הספורט המשוגע, המחייב כניסה עם נעלי הריצה לתוך המים. כתבנו התנסה בו, וסבל ונהנה מכל רגע
יום שישי האחרון, השעה 5:45, ורחבת הכניסה לחוף דור כבר הומה אדם. אלו לא מתרחצים חרוצים שהשכימו קום אלא עשרות שחיינים וחובבי טריאתלון, שמחולקים לחבורות וקבוצות אימון מקצועיות, ומתכוונים לקפוץ למים ולנצל את הים הרגוע והשקט יחסית שהמתין להם.
על אף כמה הרהורי כפירה שאולי אני נכנס כאן למשהו שגדול על מידותיי, מצאתי עצמי מצטופף לתדריך בוקר עם אחת החבורות.
הקבוצה, שכללה בעיקר נשים קשוחות למראה בחליפות לייקרה שחורות מיוחדות, עמדה לעשות דבר יוצא דופן ובלתי שגרתי: לרוץ על שבילי העפר ורצועות החול הקסומות של שמורת חוף דור והבונים, ומיד לאחר מכן לקפוץ ולשחות במעמקי הים. אם חשבתם שכאן זה נגמר, הרי שהשילוב בין שחייה לריצה ברחבי השמורה עמד לחזור על עצמו כמה פעמים ברצף. המקצים ואורכם אינם אחידים. בזה שאני השתתפתי היו חמישה מקטעי שחייה שכל אחד מהם נע בין 300 ל־700 מטר ועוד חמישה מקטעי ריצה שאורכם כ־2 ק"מ.
לפעילות הספורט הייחודית הזאת, המשלבת מקטעי שחייה וריצה, יש שם: SwimRun. מקורה בשבדיה ונטען כי נולדה, כמו ענפי ספורט נוספים בתחום הסיבולת, כתוצאה מהתערבות. במקרה זה התערבות מלפני כ־20 שנה בין ספורטאים חובבים והרפתקנים, בנוגע ליכולת לחצות בשחייה וריצה שרשרת של איים בארכיפלג של שטוקהולם. כשיצאה לדרך, ההתערבות בוצעה בזוגות ואלו שהגיעו אחרונים לאי מרוחק בשרשרת - סנדהאמן - נדרשו לשאת בהוצאות המלון, ארוחת הערב והמשקאות.
עכשיו הענף המשוגע נחת בישראל ואני התלוויתי ליבואניו, בועז והדר ריבק. דמויות מוכרות, ותיקות ומוערכות בענף הטריאתלון המקומי. לאחר שבעשור האחרון ה־SwimRun תפס תאוצה, כולל סבב תחרויות עולמי, הזוג הפעלתן מנופית החליט להביאו לכאן. "אנחנו נחשפנו אליו לפני כמה שנים דרך איש ברזל צ'כי שהגיע לארץ והמליץ לנו להתנסות בו", מספר בועז בעת שאנו כבר רצים על שביל עפר לבן ומהודק סמוך לחוף דור, "נסענו לחו"ל לתחרות ופשוט נתפסנו לעניין. יש בו פשטות מנצחת ובשונה מטריאתלון, לא צריך אופניים וציוד מורכב כשעוסקים בו".
מה שכן נדרש בו, ואת זה הזוג ריבק מספקים עוד בזמן תדרוך הבוקר, הוא מה שנקרא בעגה המקצועית: "כפות שחייה" - פלסטיק קשיח המתחבר בעזרת גומיות אל כף היד, ומאפשר גריפה רבה ויעילה יותר של מים; ו"פולי" - מצוף ספוגי הנכנס בין הירכיים ונועד להציף טוב יותר את הרגליים. חשוב להבין: השחייה ב־SwimRun מתבצעת עם הנעליים שאיתן רצים ואלו במהרה נספגות במים ובלי הפולי היו גורמות לרגליים להסתרבל ואף לשקוע. שני האביזרים הם חבריך הטובים ביותר ועוברים איתך את כל המקצה, אלה החוקים.
הקפיצה הראשונה שלנו למים כוללת הקפה מלאה של האי המפורסם שמול חוף דור, והופכת לטיול שחייה מרהיב ומאתגר שאורכו 700 מטר: הקרקעית סלעית ומחורצת, ומבעד למשקפת נגלים מערות ונקיקים קטנים. בועז והדר ריבק מתווים את הדרך ומרחיקים אותנו במיומנות ממדפי הסלע, שם הגלים מעט גבוהים יותר והסחף מורגש. לצדי, מאחוריי ומלפניי החבורה שוחה במרץ, מהופנטת מנפלאות המים. החשש משחייה עם נעליים ושימוש בעזרי השחייה מתפוגג. הם אלו שמסייעים לשחייה להפוך לקולחת.
דקות לאחר היציאה מהמים, עם תחילתו של מקטע הריצה השני על חורבות תל דור העתיק והמרהיב, מתחילים כבר הגעגועים לכחול העמוק. בעיקר לקרירות ולשקט הממכר. אני עוקב בריצה זריזה אחר אייל פרץ, ספורטאי ותיק וקל רגליים עם קילומטרז' גדול בענפי הטריאתלון והריצה. פרץ, שהגיע גם הוא כדי להכיר ענף חדש, קופץ למים מחויך באחד המפרצונים, כאילו היה ילד. כמוני, נראה שהוא נהנה מכל רגע. אנחנו אמנם נמצאים באימון לכל דבר, אך התחושה היא של טיול הרפתקני שסופו אינו ידוע.
רגע השיא מגיע מעט בהמשך הדרך, לאחר מקטע ריצה שמתנהל לאורך בריכות דגים עמוסות ציפורים ועופות, בשולי קיבוץ נחשולים. אחד אחרי השני, בהדרכתו המדויקת של בועז ריבק, אנחנו קופצים ממדף סלע חלקלק אל תוך הים העמוק. כמה גריפות של מים ואנו כבר מעל לשלד של הספינה הטורקית הטרופה שחרטומה בולט מעל המים. כולם חותרים מהופנטים.
כדי להתנסות מעט בקונספט התחרותי של הענף, שלרוב מתבצע בזוגות גם מטעמי בטיחות, אני קשור בכבל מיוחד לריבק שמתווה את הדרך במים במיומנות. לי נותר רק לשחות ברפיון מאחוריו ולהתבונן בפליאה אל העולם שנוצר מטה.
אף שבשלב זה כבר חלפו מעט יותר משעתיים - שבהן גמאנו קרוב ל־12 ק"מ של ריצה ולפחות 2 ק"מ של שחייה - לאף אחד לא מתחשק שהטוב הזה ייגמר. "זו ללא ספק היתה חוויה מדהימה", מסכמת היטב נירית מינץ (58), אשת ברזל וטריאתלטית ותיקה שהגיעה להתנסות בתחום בפעם השנייה, בזמן שאנו רצים בחזרה את המקטע האחרון לכיוון שולחן עמוס בכל טוב שממתין לנו בחוף דור. עייף מאוד אך מרוצה מאוד, אני מהנהן בהסכמה.
