שיתוף פעולה מהסרטים: הבמאי ווס אנדרסון עושה פלאים מטקסט של רואלד דאל
שיתוף פעולה מהסרטים: הבמאי ווס אנדרסון עושה פלאים מטקסט של רואלד דאל
החיבור המבריק של נטפליקס בין ווס אנדרסון לרואלד דאל הביא ליצירת “הסיפור המופלא על הנרי שוגר”, סרט מלא קסם, ואחד הסרטים הטובים של השנה
זהו שיתוף פעולה מהסרטים. מצד אחד, נטפליקס שרכשה את הזכויות הקולנועיות לרוב הקטלוג הספרותי של רואלד דאל. מצד שני, ווס אנדרסון, מחובביו הידועים של דאל, שכבר ביים את הגרסה שלו ל"מר שועל המהולל". ולכן הפנייה של נטפליקס לאנדרסון, שיביים גרסה אישית לאחד מסיפוריו הקצרים והפחות ידועים של דאל, "הסיפור המופלא של הנרי שוגר", התגלתה כהברקה מסחררת. לנטפליקס יש את הכסף ואת החופש היצירתי, לאנדרסון יש את הכישרון, וכך נוצר סרט קצר, בסך הכל 39 דקות אורכו, שהוא פשוט מושלם.
רייף פיינס מגלם את בן דמותו של דאל שיושב בבקתת הכתיבה שלו, עוצר את כתיבתו, מביט אל המצלמה ומתחיל לספר סיפור. הוא מספר על איש בשם הנרי שוגר, איש עשיר מאוד, שלא עבד יום בחייו, ולכן אף פעם לא עשה שום דבר טוב במיוחד. וכאן אנחנו עוברים לביתו של הנרי שוגר, שאותו מגלם בנדיקט קאמברבאץ', שממשיך את הסיפור ומספר איך מצא בספרייתו הענקית ספרון דק שמשך את תשומת לבו ושמו "האיש שראה בלי להשתמש בעיניו". וכאן אנחנו עוברים לדב פאטל, האיש שכתב את הספר הזה, המגלם רופא בהודו שיום אחד נכנס לחדרו איש שטען שהוא יכול לראות גם כשעיניו חבושות ועצומות. ואז הסיפור עובר לידיו של בן קינגסלי, אותו איש שרואה בלי עיניים, שמספר איך אימן את עצמו שנים לראות גם כשעיניו עצומות. ואז הסיפור חוזר לרופא, וחוזר להנרי שוגר, שחוזר לסופר.
זו בובת בבושקה של סיפור בתוך סיפור (כפול ארבע), ואם תרצו, תוכלו לעצום עיניים ותקבלו שעת סיפור בקולות ערבים. אבל אם תפקחו את העיניים תגלו שההברקה הגדולה אינה הטקסט של דאל, אלא הדמיון הוויזואלי הפנומנלי של אנדרסון. זהו סיפור על ראייה, מה שרואים ומה שסמוי מהעין, ועל אמנות הסיפור, מי מספר מה. ואצל אנדרסון זו גם יצירה על אמנות הבמה — על קרקס ועל תיאטרון.
זה סרט שנותן כבוד לטקסט, אבל עם במאי שמעשיר ומעצים אותו באמצעות להטוטי עיצוב ותחבולות במה. זה סיפור על אנשים שפוגשים אנשים אחרים והופכים אותם לסיפור, לאגדה, לפולקלור. ואנדרסון הופך את זה לסרט על היכולת לראות, להתבונן, לשים לב, וכך לקחת סיפור יוצא מן הכלל, כזה שהוא אולי מופרך, אולי פנטסטי, אולי מוגזם ואולי אמת לאמיתה, והסיפור הזה משנה את חייהם של כל מי שנגעו בו.
באופן מפתיע ומרגש זה גם אחד הסיפורים האופטימיים והאנושיים הבודדים מבין כתביו של דאל, שסיפוריו המבריקים תמיד לוקים במיזנתרופיה קלה. ולכן ווס אנדרסון — התמים, פעור העיניים ונטול הציניות מבין במאי הוליווד של ימינו — הוא האיש המושלם לביים את הסרט המושלם הזה שכולו פלא, קסם, מיסטיקה ואהבת אדם.
זהו הוא אחד מארבעה סרטים קצרים של אנדרסון בהשראת דאל שעלו בנטפליקס. אבל הוא באופן ניכר ומשמעותי הטוב מבין הארבעה, שהסיפורים שלהם פחות טובים, וגם ההגשה הקולנועית הופכת בהדרגה למנייריסטית. הסתפקו בראשון והטוב מביניהם, שהוא אחד הסרטים הטובים שתראו השנה, לא משנה באיזה אורך.
