איך עושה קיפוד: חווה לגידולים אורגניים נפלאים
איך עושה קיפוד: חווה לגידולים אורגניים נפלאים
לפני כמה שנים כתב יוני דנור על פתקה שהחלום שלו הוא להקים גן פורח. אחרי שהבין שהחיים בתעלות ביוב כמפקח על איכות הקרקע הם לא בשבילו, הקים עם אשתו גיתית את חוות קיפוד לגידולים אורגניים נפלאים במסורת הקיימות. השניים מצטרפים למגמה של חוות זעירות שמוכרות את ביכורי השדה שלהן ל"בריאותיסטים וגם לנהנתניסטים"
זה עלול לעורר קנאה. לפחות אם יש לכם חלומות ירוקים. זוג ההיפים המתבגרים החמוד שמולי נראה כמו מי שהגשים חלומות חקלאיים שאפילו לעכברי עיר כמוני יכולים להיות. יוני וגיתית יושבים באוהל, בלב שדה קטן אבל מטופח, מטר מקניון שרונים בהוד השרון, רבע שעה מתל אביב כשאין פקקים, ולא רק שהם גואלים את אדמת הארץ, אלא מצליחים להפוך את הגינון הביתי שכל כך הרבה אנשים אוהבים בימינו, למשהו קצת יותר גדול. מספיק גדול בשביל לפרנס אותם. עם קצת עזרה מההורים אולי, וקצת סחורה של מגדלים אחרים.
וזה יפה. זה פסטורלי, זה ירוק, זה זרוק. זה אמיתי. אז כן, אני קצת מקנא.
לפני כמה חודשים נקלעתי בטעות לחוות ירקות. הייתי בדרכי למאפיית יוגן השכנה ומצאתי את עצמי בשדה קטן, בתוך אוהל עם כמה שולחנות ועליהם מסודרת תוצרת חקלאית משובחת. לכבוד שבועות, חג הביכורים, חזרתי לחווה הקטנה.
המילה חווה קצת גדולה על חוות קיפוד: אלה 2.5 דונם בלבד. בדרך השדות (טל' 3434461־054) במושב עדנים שהוד השרון בולעת מכל הכיוונים. בני הזוג יוני דנור (43) וגיתית שריג־דנור (41) מקבלים אותי עם צלחת תותים מהערוגה, "רק לצריכה אישית", מתנצלת גיתית. מאחורינו האוהל ומאחוריו השדה ובו כמה שורות של ירקות עם חסות, מנגולד, צנוניות, לפת, דלעות, קישואים, עגבניות ועוד.
יוני דנור מספר שהגיע לכאן בגיל שנה ו"המקום היה חירבה. אבא שלי היה מהנדס באל על, אמא שלי עבדה בתעשייה האווירית. לא היה להם שום קשר לחקלאות. הם קנו משק שנדלקו עליו ולא הפכו לחקלאים, אבל כאן הם גידלו בוטנים וחציר למספוא. באיזשהו שלב שתלו כאן עצי בנקציה", שבגללם, מסבירה גיתית, "המקום נקרא חוות קיפוד, כי הפרחים של העץ הזה נראים כמו קיפודים". ב־1989 עברה משפחתו של יוני להולנד בגלל שליחות של אביו באל על, וכשחזרו עברו לכפר סבא והמשק הושכר להמון שנים. יוני שגמר צבא בינתיים נסע לאוסטרליה ועבד שם בקטיף בחוות כדי לממן את הטיול. "שם כנראה התחילה האהבה שלי להיות בחוץ, בטבע. כשחזרתי למדתי במכללת תל חי מדעי הסביבה וביוטכנולוגיה. ואחרי ארבע שנים באתי לגור כאן והיתה לי גינה מאוד עשירה, בלי שום הבנה עדיין. יצאו לי כל כך הרבה חצילים שהייתי ימים שלמים עושה אותם על המנגל. בגיל 30 בערך כתבתי בפתק מה אני רוצה לעשות בעוד נגיד עשר שנים, לא יודע למה. הוא מודבק על המקרר עד היום. כתבתי ככה:" אני רוצה משפחה, ילדים, ושיהיה כאן גן בוטני". ואז גיתית, שגרה באותו זמן בגבעת ברנר, הופיעה: "אני כבר הייתי עם ילד בן 3 מסיבוב קודם. קיבל אותי עם חבילה שלמה", והשניים עברו להתגורר בקיבוץ."למדתי איכות הסביבה וקרקע ומים", מספר יוני. "עבדתי במעבדה. לא ממש אהבתי את זה. מצאתי את עצמי בתעלות ביוב לבחון זיהומי קרקע ומים. הייתי במקומות הכי מגעילים שיש. זה חשוב אבל מגעיל. וזה בעיקר היה הפוך ממה שרציתי ואת זה גיתית גרמה לי להבין".
גיתית גם לא באה מבית חקלאי אלא גדלה בראשון לציון במשפחה מאוד אורבנית, "אבל תמיד היתה לי משיכה לטבע וכשהכרתי את יוני השיחה הראשונה שלנו היתה על הקישואים שאני מגדלת בגינה שלי והחצילים שהוא מגדל בגינה שלו". השניים הבינו ביחד שחקלאות היא העתיד שלהם ונחתו סופית בחוות קיפוד ב־2013.
בשלב הזה השניים נחשפו למושג "פֶּרְמַקָאלְצֵ'ר", שילוב של פרמננט וקלצ'ר ובקיצור, קיימות מעשית שמתחילה בגידול מזון תוך שימוש נכון, חסכוני וסביבתי במשאבים, כמו מים אפורים, חיסכון באנרגיה והכנת קומפוסט, ובלא שימוש בחומרי הדברה ובזרעים תעשייתיים. את התוצרת החקלאית גידלו בתחילה לעצמם לתצרוכת אישית, ואחר כך לחברים, "ואז הוצאנו שולחן לרחוב ומכרנו", מספרת גיתית. "לאט לאט הגענו למשק קטן שמגדל ומוכר את תוצרתו עם קצת השלמות מחקלאים אורגניים אחרים. אבל אין לנו תעודות. לכן גם אנחנו מגדירים את זה בדיוק כמו שזה, תוצרת חקלאית נקייה מריסוסים".
הם גם מאוד רוצים שהחווה תהפוך למוקד קהילתי. גיתית: "התחלנו לארגן כאן הופעות. אח של יוני הוא מתופף ג'ז אז הוא הביא לפה הרכבים והופיע. ואף על פי שאפשר לבוא לכאן רק יומיים בשבוע, נוצר כאן סוג של קהילה: אנחנו יושבים עם הלקוחות, שותים בירה, מכירים את החיים שלהם".
גיתית מסווגת את הבאים ל"אורגניסטים" ו"בריאותיסטים", כלומר כאלה שמעוניינים בתוצרת אורגנית וחשובה להם הבריאות. "אבל גם 'נהנתניסטים' — כאלה שרוצים אוכל טוב שהם יודעים מאיפה הוא בא".
חוות קיפוד היא חלק ממגמה הולכת וגדלה של מגדלים קטנים וזעירים. "אנחנו מצליחים להתפרנס מזה, אבל עם הרבה ויתורים", אומר יוני, "גם בגלל שאי אפשר לעזוב את השדה. אין לנו פועלים. חיים בצניעות, אבל לא מתלוננים. אני לא מתיימר להציל את העולם. רק לתרום את חלקי. שנינו מבינים שאם החקלאות התעשייתית תמשיך כמו שהיא בלי הפרעה, היא תהרוס את העולם". אנחנו מטיילים עוד קצת בשדה. הם קוטפים לי לפת ואני נוגס בה. לא ייאמן כמה זה טעים. וצנונית. וקצת חסה. הכל בוהק מטריות ומתפוצץ בפה מטעם. כשאני תוהה איך הכל גדל כל כך יפה בלי שום דשן חוץ מקומפוסט, הם מספרים לי איך פעם ניסו לקבל עוד קצת זבל עופות מאריק מלמד ממשק מלמד, וכבר לא היה לו מספיק. מלמד, אם אתה קורא את זה, תהיה בן אדם, תרום לחוות קיפוד קצת חרא משובח של התרנגולות שלך, בבקשה.
שירת העשבים
למי שרכשו ירקות בחוות קיפוד, או במקום אחר, שני מתכונים קלים
קישואים בשמיר של חיים כהן
הכי קל בעולם. הניחו בסיר קטן שישה קישואים קטנים ככל האפשר על צידם, כסו במים רק עד שליש גובהם, הוסיפו מעט מלח ושתי כפות שמן זית, הביאו לרתיחה עם מכסה, בשלו שש דקות. הגישו עם שמן זית, מיץ לימון, מלח ים אטלנטי ושמיר קצוץ. אפשר גם יוגורט שמן וסמיך ליד.
סלט עשבים
שוטפים ומייבשים היטב חצי צרור מכל אחד מהבאים: פטרוזיליה, כוסברה, שמיר ונענע. נפטרים מהגבעולים. קוצצים היטב. מתבלים בגרעיני חמנייה קלופים קלויים קלות, שמן זית, מיץ לימון, מלח ים אטלנטי ואפשר וכדאי גם גרידת לימון קצוצה דק.
