סגור
פנאי   הטברנה האורבנית  של רביבה וסיליה
שולחן יווני ברביבה וסיליה, מלפנים: סגנאקי. פרשנות יצירתית וטעימה (צילום: מיכל אשל)

צמרת הצזיקי: רביבה וסיליה עושים פופ אפ יווני

הפופ־אפ היווני ברביבה וסיליה במגדלי צמרת לא בדיוק נאמן לאווירה או למנות המקור. ועדיין עלי הגפן הממולאים, הדאקוס או לביבות הזוקיני נהדרים  

נדמה שלא רבים יחלקו על הקביעה שאין מקום בורגני ואף אלפיוני ממגדלי יו (בשמם הרשמי: מגדלי צמרת) בצפון תל אביב. אם יש צנטרום לפיילה הזאת, הרי זה המרכז המסחרי של השכונה, שבמרכזו סניף של "רביבה וסיליה", בית הקפה של הביוקר. לא שיש לי משהו נגד רביבה וסיליה, שסניף האם שלהם ברמת השרון הוא אחד ממוסדות האוכל הוותיקים, היציבים ובעיקר המקצועניים בישראל. ועדיין, כשאתה שומע שבקיץ הקרוב יתקיים על המרפסת של סניף מגדלי צמרת "פופ־אפ יווני", אינך יכול שלא לכבוש חיוך. עם זאת , למישהו כמוני שהוא בעצמו חצי יווני ועושה מזה עניין גדול אין ממש זכות ללגלג, אלא רק לקוות לטוב.
גייסתי את מ’, ידיד ותיק שהוא לא רק מאבני היסוד של מגדלי צמרת (הוא לא מתגורר בהם אבל מספק לדייריהם כמה מצרכי בסיס חשובים) אלא גם האיש הכי יווני שאני מכיר, גם אם הוא בעצם 100% פולני. בניגוד אליי, מ’ יודע לחיות ואפילו ליהנות מזה, לא משנה מה יפילו עליו החיים. בקיצור, יווני אסלי. לפחות ברוחו.
טיפסנו על כיסאות הבר הגבוהים במרפסת, הזמנו שני אוזו וקיווינו לטוב.
הלחם היה מעולה שבמעולים: לחמניות רכות על הגריל עם קצת ממרח סקורדליה ליד וזיתים קטנים וקצת גמבות חריפות. כיף. הצזיקי היה צזיקי. אי אפשר לקלקל צזיקי וגם כאן לא קלקלו. עלי הגפן היו מעולים. ידידי גרס שחסר בהם קצת חריף. אין חריף ולדעתי גם לא צריך להיות חריף בעלי גפן אבל באמת היה חסר איזה שפיץ. אבל רק בקטנה. הדאקוס — עגבנייה וגבינת פטה על פרוסת לחם — היו שיגעון ממש, וכך גם הסגנאקי, שהיו בעצם סיגרים של פילו ממולאים בגבינה עם סלט כרוב, סלרי וענבים ליד. לא ממש נאמן למקור — המתבסס רק על גבינה מטוגנת — אבל טעים רצח. לביבות הזוקיני היו מאוד מעודנות, בעצם כמו כל שאר האוכל, מאוד מאוד טעימות, ומאוד לא אסליות.
עכשיו ככה: מי שבאמת מצפה לתפוס קצת יוון על המרפסת של רביבה וסיליה במגדלי יו, הוא כנראה הוזה (שלא לומר הזוי). אין סיבה ואין צורך. מעוז הבורגנות הוא ההפך מה"סיגה סיגה" ("לאט לאט") אף שהוא כתוב כאן באותיות קידוש לבנה על התפריט היווני. אין אפשרות ואין צורך. מצד שני, מי שרוצה אוכל ממש טעים (כן או לא נאמן למקור זה ממש לא משנה), שירות יעיל ונעים ובעיקר להציץ לרגע לאלפיון העליון, יעוף על זה, ובצדק. ויש אפילו "האפי האוור" אחר הצהריים. יאסו רביבה.
רביבה וסיליה, נסים אלוני 10, תל אביב

לפני הטיפ
לחם ומטבלים - 28 שקל
עלי גפן - 46 שקל
צזיקי - 32 שקל
סגאנקי - 54 שקל
לביבות זוקיני - 38 שקל
דאקוס - 43 שקל
2 אוזו - 76 שקל