"איך שהתחילה המלחמה אמרתי 'בוא נבשל לחיילים'"
"איך שהתחילה המלחמה אמרתי 'בוא נבשל לחיילים'"
השף גומא גלילי הסובל מפוסט־טראומה ושותפו לקייטרינג היוקרתי "פה פארפה" גיל אקרמן איגדו בריגדה של בשלני עילית במטבח אחד, ומשם מטיסים מנות ללוחמים. השף של וינונה דופק שניצלים, הטבח של יובל בן נריה קוצץ סלט והמנהל של אסיף מבשל חריימה. "הבנו שלרדת לחזית זה מסובך אז פתחנו פה חמ"ל"
"התמונה המפורסמת של החיילים בחול בציר פילדלפי מחפשים חלקי גופות? אני אחד מהם", מספר גומא גלילי ומתכונן להצטרף לבריגדת הטבחים הקטנה שהתאספה בינתיים במטבח של אסיף, מרכז תרבות האוכל הישראלי ברחוב לילינבלום בתל־אביב. לפני שהוא קם והולך למטבח הוא מספיק להציג לי את תעודת נכה צה"ל שלו. הלם קרב. "אני מרגיש הכי טוב כשאני עובד ועסוק", הוא עונה לשאלה מה כל מה שקורה עכשיו עושה למי שנלחם באותה גזרה "בהתחלה רציתי שיגייסו אותי כטבח וארד לבשל בחזית. כשראיתי שזה מורכב החלטתי לבשל לחיילים מכאן".
המטרה היא להכין אוכל ולשלוח אותו לחזית, לבתי חולים, למפונים. למי שצריך. ויש רבים כאלה עכשיו. ביום הראשון הכינו שם 350 מנות. ביום השני 500, ועתה הם מתקדמים לכיוון 1,000 מנות ביום. גיל אקרמן, שותפו של גלילי בקייטרינג הבינלאומי "פה פרפה" (Pas parfait, לא מושלם בצרפתית) הוא הרוח החיה שמאחורי ההתארגנות הזאת, אחת מני רבות שנוצרו בימים האחרונים. הגדולה שבהן היא זו של אסף ויותם דוקטור ממסעדת "האחים", אל החמ”ל שלהם מתנקזות רוב המנות המוכנות משלל המסעדות, בהן המנות של אקרמן ואסיף. מהחמ”ל של “האחים” נשלחות המנות לכל מקום שהן נחוצות בו, חזית ועורף, בסיוע הלוגיסטי של ארגון "אחים לנשק". אתמול כבר חילקה האופרציה הזאת 19 אלף מנות.
"איך שהתחילה המלחמה, ידעתי שהיא נוגעת לגומא", מספר אקרמן. "כל העבודה שלנו נעצרה, דיברתי עם גומא וחשבתי איך אני שומר עליו עסוק. הוא אמר לי 'בוא נבשל לחיילים'. יש לנו מטבח בשוק הכרמל, והבנתי שהוא קטן מדי. שאפשר להכין שם אוכל ל־100 איש, אבל אני רוצה להאכיל 1,000 איש ביום. בקיצור, העליתי פוסט שאני מחפש אנשים, תורמים, טבחים, ואז חשבתי על אסיף כמתחם לעבוד בו. פניתי לנטע שלו, המנכ"לית והיא מיד הסכימה. ביומיים הראשונים עבדנו כתף אל כתף: הם עם חומרי הגלם שנשארו להם כי הקפה שלהם נסגר, ואני עם מה שקיבלתי מהספקים שלי. החל מיום שלישי איחדנו כוחות. אני קונה את חומרי הגלם במחיר עלות ובמקביל מגייס תרומות כדי לשלם את זה".
מאיפה מגיעים המתנדבים, אני שואל את עומר דויטש, מנהלת מרכז המבקרים והספרייה שמתפקדת כרגע כמנהלת המבצע באסיף. "מהלב", היא עונה. "בעיקר דרך גיל אקרמן, אבל גם מכל מיני מסעדות. אנשים שראו את הקריאה שלו ברשתות החברתיות”. היא מציגה לי אותם: “זה אביתר מלכה, השף של בר היין ‘וינונה’, וזה גיא בן הרוש, המנהל הקולינרי של אסיף". לא כולם טבחים, אומר אקרמן.
עכשיו אוספים אקרמן ודויטש את המתנדבים לתדרוך קצר. הם מבקשים מהם לא לשכוח לכבות את האש אם יש אזעקה, ובבת אחת אתה נזכר שזו לא סתם פעולת התנדבות. יניב, המאבטח, מסביר איפה נמצא המרחב המוגן ומבקש להתרחק כמה שיותר מהחלונות. ארז פנחס, השף של קפה אסיף, מבקש לעבוד מסודר לפי התפריט שהכין: שניצלים, פירה, סלט עגבניות שרי ועשבים, סלט חצילים, טחינה, תבשיל קציצות עוף, אורז, סלט שעועית ירוקה, סלט מלפפון ושמיר וממרח שעועית לימה. בתחתית הדף שלו כתוב גם "מה שבא, לפי חומרי גלם נוספים", ללמדך שבכל זאת אי־אפשר לבקש מטבחים שכאלה לבשל רק שניצל ופירה.
"היעד שלנו זה בשעה ארבע להוציא כמה שיותר אוכל", מסכם אקרמן. "יש לנו המון בקשות מהשטח. גדוד מגל"ן ביקש ממני 200 מנות, למשל”, הוא אומר לטבחים. "אם מישהו מכם מקבל בקשה מהשטח, שיעדכן". כולם תופסים עמדות ומתחילים לעבוד. מלכה מטפל בבשר לגולאש, גלילי בדגים. הוא בודק אם הם ראויים לתבשיל דגים מרוקאי ואיתי, שעבד קודם ב"a" של יובל בן נריה, קוצץ בצל במרץ.
עכשיו מגיעה גם מיכל לויט, מנהלת התוכניות של אסיף. לא היה קשה להרים את זה? אני שואל אותה. "ממש לא", היא עונה. "ביום ראשון בבוקר כתבתי לצ'יקו מנשה, המנכ"ל הנכנס שלנו, והוא מיד אישר".
האחים נתקלו בבעיה של כשרות, עד שהוציאו תעודה מהרבנות בתל אביב.
"זה נוגע בעיקר לצה"ל, אם כי גם לבית החולים סורוקה למשל אי־אפשר להכניס אוכל לא כשר. זה מסתיים בשאלה במי אתה נתקל בקצה המסלול. אף אחד כמעט עוד לא דחה את האוכל שלנו. להפך. ו’אחים לנשק’ הם מאוד בתוך צה"ל ויודעים איך ומה צריך לעשות. השף יובל בן נריה גייס כשרות צהר למשל לטובת הסיפור".
ועניין ההיגיינה שצה"ל מפחד ממנו?
"זה מאוד הגיוני. ולכן צריך לעבוד מסודר כדי שצה"ל יידע בדיוק מאיפה האוכל בא. וזה מה שאנחנו עושים. צה"ל לא נתן לנו הוראה להפסיק, ובנוסף הפניות הן רבות מספור. מה שמדאיג אותי יותר הוא שהספקים, שכרגע ידם רחבה, יפסיקו לתת ושחומרי הגלם נגמרים. אין גם מי שיקטוף בשדות כרגע. הבעיה הכי גדולה כרגע היא להשיג כלים חד־פעמיים לאריזת האוכל".
אני נכנס קצת למטבח. לא נוח לי להפריע לטבחים וגם להם לא ממש בא שאפריע להם. בסוף אנחנו מתפשרים והם נותנים לי לשבור קצת ביצים לטובת השניצלים. לידי חותכים בקצב בשר, הופכים חזות עוף לשניצלים וקוצצים בצל ועגבניות לסלט. זה מהפנט אבל בעיקר מרגש כשאתה יודע לאן כל זה מיועד.
בדרך חזרה למכונית אני מבחין בשולחן מחוץ למסעדת "צפון אברקסס" השכנה, של איל שני. על השולחן מסודרות כבר עשרות שקיות נייר חומות מוכנות למשלוח. שני ושותפו שחר סגל לא משתמשים בשירותים הטובים של האחים דוקטור, אלא משנעים בעצמם את האוכל.
"בשבת בערב, כשהבנו שלא נפתח בראשון ושיש לנו המון אוכל וחומרי גלם שנשארו במסעדות, החלטנו לבשל ולשלוח לדרום. אמרנו ‘ניפגש בראשון בבוקר כמה אנשים, ונתחיל לבשל’. בינתיים הגיעו המון פניות של לוחמים שאמרו שאין להם אוכל", מספרת נטע בר, מנהלת המסעדות של שני בארץ. "יש לנו נהגים עם נשק, מתנדבים, שמותר להם לעבור. והם לוקחים את מה שאנחנו מכינים. אנחנו משתדלים להיות בקשר עם האופרציה של ‘האחים’ כדי לוודא שלא תהיינה כפילויות".
"אתם מכינים ללוחמים אוכל של איל שני?
"לא. אנחנו משתדלים להכין אוכל בסיסי. מכינים גם אוכל כשר במסעדות הכשרות שלנו 'מלכה' ו'דבורה'. הבוקר כבר קיבלנו המון תרומות מהספקים שלנו".
הם לא מדווחים שמתחיל אצלם חוסר?
"להפך. המסעדות סגורות ואין להם מה לעשות עם הסחורה".
איך את יכולה לדעת שהאוכל הגיע למי שצריך אותו?
"למה שמישהו יגיד שיש לו 150 לוחמים רעבים שלא אכלו כלום חוץ מחטיפים שלושה ימים וזה לא יהיה כך? אני בוחרת להאמין".
