רואלד דאל: איף הפך הסופר האנגלי השנוא לבסיס הלהיטים של ימינו?
רואלד דאל: איף הפך הסופר האנגלי השנוא לבסיס הלהיטים של ימינו?
רואלד דאל היה גזען ואנטישמי שלא חשש לשלב בספריו, לצד הומור פרוע, גם אכזריות ולעג. אפשר היה לחשוב שהפוליטקלי קורקט יהרוג אותם, אבל הצלחתם רק גוברת. נטפליקס רכשה את זכויות העיבוד לספריו ב־866 מיליון דולר, הוליווד מעלה את "וונקה" והמחזמר "מטילדה" שובר קופות בכל עולם
דבר מוזר ומעניין קורה לסופר הבריטי רואלד דאל מאז מותו ב־1990: הוא התקבל כקלאסיקון במהירות רבה, ויצירתו מניבה לא רק שלל עיבודים לקולנוע, לטלוויזיה ולתיאטרון,אלא גם מניבה מאות מיליוני דולרים.
בשעתו דאל היה אחד הסופרים הכי מותקפים בידי מבקרים, מחנכים והורים. היום היחס אליו הפוך: יש לו יקום משל עצמו, כמו היקום של מארוול. נטפליקס רכשה את זכויות העיבוד לספריו ב־866 מיליון דולר, וכבר העלתה את המחזמר "מטילדה" כסרט בכיכובה של אמה תומפסון. לאחרונה נודע שהבמאי המוערך ווס אנדרסון עומד לעבד לסרט קצר בנטפליקס את סיפורו של דאל "הסיפור המופלא של הנרי שוגר".
בנוסף, בסתיו הקרוב יעלה בעולם ובישראל "וונקה", מין המשך של אולפני האחים וורנר ל"צ'רלי בממלכת השוקולד" (הסרט מ־2005 בכיכובו של ג'וני דפ). הסרט, בבימויו של פול קינג ("פדינגטון"), מביא את סיפור הרקע המקדים של ווילי וונקה, בעליו של מפעל השוקולד, ויעקוב אחר ההיכרות של וונקה הצעיר עם האומפה לומפה, האנשים הקטנים שלימים עבדו בבית החרושת לשוקולד. בתפקיד וונקה מככב טימותי שאלאמה, ובתפקיד אומפה לומפה לא אחר מאשר יו גרנט.
גם תרגומים חדשים של דאל ממשיכים להתפרסם (למשל, עתה בעברית "משפחת דה ביל"). וגם המזחמר "מטילדה" הגיע החודש לישראל מהווסט־אנד בלונדון וזוכה להצלחה כבירה: בתחילת אוגוסט נפתחו עשר הופעות במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב (כל הופעה היא בפני קהל של 1,600 איש), ובשל הביקוש הגבוה הוסיפה ההפקה עוד מופעים — ובסך הכל 24 הופעות בישראל. רואלד דאל הוא תרנגולת שמטילה ביצי זהב מקברה.
3 צפייה בגלריה
הכוח של רואלד דאל (בתמונה) הוא "בסיפורים עם בסיס זוועתי, מפחיד וקיצוני, אבל הכל מתואר בהומור ובשנינה, תערובת של הומור ואימה", מסביר הסופר יהודה אטלס
(צילום: רויטרס)
לדברי משה יוסף, המפיק שהביא את "מטילדה" לארץ, "זה סיפור על נחישות, ולכן הוא ממשיך להיות מסופר על ידי הורים לילדים בגיל הרך, ונקרא על ידי הילדים כשהם בגיל מבוגר יותר. אף שהספר יצא ב־1988 הוא עדיין אחד הספרים הנמכרים בעולם, והמחזמר המבוסס עליו הפך לאחד המצליחים בכל מדינה שהוא מגיע אליה, לרבות ישראל".
מסקרן להבין איך זה קרה. למעשה, דאל עמד תמיד במוקדם של דיונים סוערים, גם בשל כתיבתו הפראית ונטולת התקינות הפוליטית, שהואשמה לא פעם בגזענות, מיזוגיניות ודעות קדומות אחרות, וגם בשל דעותיו האנטישמיות והאנטי ישראליות הבוטות. בפברואר האחרון פורסם כי ספריו הקלאסיים עוברים תיקונים ברוח השעה על ידי הוצאת הספרים שלו, פאפין. בצעד מעורר מחלוקת, נמחקו מהם מילים פוגעניות כמו "שמן" ו"מכוער". אגב, דווקא בתרגום החדש לעברית של "משפחת דֶה־בִּיל" (הוצאת כנרת) אפשר למצוא תיאורים של גברת דה־ביל כמכוערת מאוד ומר דה־ביל כ"יצור מטונף ומסריח".
רבות מדמויות המבוגרים בספריו מכוערות, אטומות ומרושעות, ואחד הנושאים החוזרים בסיפוריו הוא נקמתם של הילדים במבוגרים שהתעללו בהם ללא רחם. הנושא הזה ליווה אותו בעקבות סיפור החיים הקשה שלו.
רואלד דאל (1990-1916) נולד בקארדיף שבוויילס, בריטניה, להורים ממוצא נורבגי. בגיל 4 התייתם מאביו, ובגיל 8 כבר נשלח לפנימייה, שלימים תוארה כזוועתית עבורו. בגיל 13 עבר לפנימייה אחרת שהיתה לפי תיאוריו אכזרית אף יותר, מקבילה בעיניו לאינקוויזיציה. לאחר לימודיו לא נרשם לאוניברסיטה אלא נסע לעבוד במזרח אפריקה בחברת הנפט "של".
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוכשר כטייס בחיל האוויר הבריטי. ב־1940 נחת מטוסו של דאל נחיתת חירום במצרים. דאל נפצע קשה והיה מאושפז במשך חודשים. ב־1942 פנה אליו הסופר א"מ פורסטר שביקש לכתוב סיפור קצר על התרסקות המטוס. דאל שלח אליו סיכום קצר של האירועים, פורסטר התרשם ופרסם אותו, מה שהפך את דאל בן לילה לסופר. דאל כתב גם למבוגרים, סיפורים מקאבריים ומבעיתים. ומשנות השישים התרכז בכתיבה לילדים, שהיתה פראית ומשוחררת מכבלים חינוכיים, והקסימה דורות של ילדים. תחילה בסיפור על הגרמלינים, ואחר כך בספרים שנהפכו לפופולריים, קודם בארה"ב ואחר כך בבריטניה, בהם "ג'יימס והאפרסק הענקי", "צ'רלי בממלכת השוקולד" ו"מטילדה".
דאל התגורר בארה"ב בשנות החמישים, נישא לשחקנית האמריקאית פטרישה ניל ונולדו להם חמישה ילדים (בתו הבכורה מתה בגיל 7 מחצבת, ובן אחר נפצע קשה בתאונה). הוא לא הסתיר את עמדותיו האנטישמיות והאנטי ישראליות. במלחמת לבנון הראשונה השווה את מנחם בגין ואריאל שרון להיטלר וגרינג. הוא דיבר על כך שיהודים לא נלחמו בחזית המלחמה, וכי יהודים מעוררים שנאה בגלל יחסם כלפי לא־יהודים.
ב־2020 פרסמה משפחת דאל התנצלות על התבטאויותיו האנטישמיות. לאחרונה פרסם מוזיאון רואלד דאל, הממוקם בבית הסופר ליד לונדון, הודעת גינוי לדעותיו האנטישמיות, ואמר כי הגזענות שלו "בלתי ניתנת להכחשה ובלתי ניתנת למחיקה". המוזיאון הצהיר כי הוא "מגנה כל גזענות המופנית כלפי כל קבוצה או פרט", והוסיף כי "אנחנו רוצים להמשיך להקשיב ולחקור כיצד הארגון שלנו עשוי לתרום למאבק בשנאה ובדעות קדומות".
קשה שלא לראות בהתנצלויות הללו, ובתיקונים שהכניסה הוצאת הספרים של דאל לספריו, גם חלק מהמהלך הכלכלי שבהפיכת יצירתו הספרותית למכונת כסף. דעותיו הגזעניות וכתיבתו הבוטה דרשו מירוק בדרך להפיכתו לנכס צאן ברזל עבור הקהל הרחב, בעיקר האמריקאי והפרוגרסיבי.
"רואלד דאל נקם בהורים האנגלים ובבית הספר האנגלי, אבל היו לו סיבות טובות", אומר סופר וחוקר ספרות הילדים יהודה אטלס. "זה אחד הסופרים שחטפו הכי הרבה אש ממבקרים, ממחנכים ומהכנסייה. הוא גם היה אנטישמי ואנטי ישראלי. אבל אם נפסול את כל הסופרים האנטישמים, כנראה לא נישאר עם אף אחד".
3 צפייה בגלריה
ווס אנדרסון. יביים עבור נטפליקס את "הסיפור המופלא של הנרי שוגר" של דאל
(צילום: Dia Dipasupil / GETTY IMAGES)
בספרו "ילדים גדולים" הקדיש אטלס פרק לדאל. "הוא היה ילד תעלולן שאהב לעשות ברדק. הוא וחבריו זרקו פעם עכבר מת לתוך צנצנת סוכריות בחנות ממתקים, וכתגובה מנהל בית הספר השכיב אותם והלקה אותם. ב'ג'יימס והאפרסק הענקי' האפרסק מתגלגל ודורס למוות את שתי הדודות המרושעות, וספרניות הוציאו את הספר הזה מהספריות. שאלו את דאל האם היה מוכרח לגהץ למוות את שתי הדודות, והוא אמר 'ודאי, ילדים משתגעים על הקטע הזה', ילדים אוהבים שיפחידו אותם, שיעשו את בשרם חידודים חידודים, הם לא מקשרים מה שקורה בספר עם החיים הממשיים. 'מי שמתלונן', הוא אמר, 'אין לו חוש הומור'. אני תרגמתי לעברית את סיפורו 'התנין הענקי', שם יש תנין שמצהיר כי הוא מתכוון לאכול ילדים לארוחת צהריים כי הם טעימים. יש הורים שנרתעים מאמירה כזאת. אבל דאל חשב שילדים הם לא עד כדי כך רציניים כמו המבוגרים, הם אוהבים לצחוק. הכוח שלו היה בסיפורים עם בסיס זוועתי, מפחיד וקיצוני, אבל הכל מתואר בהומור ובשנינה, תערובת של הומור וזוועה".
יותם שווימר, העורך הראשי של הוצאת טל־מאי ושל כתב העת "הפנקס", מזהה את היקום של רואלד דאל כתופעה שהחלה כבר לפני כמה שנים. "יש לו סטטוס מספיק חזק כקלאסיקון כדי שיקיימו דיאלוג עם היצירות שלו", הוא אומר. "יש בו עניין כלכלי גדול. ההחלטה של נטפליקס לרכוש את הזכויות לעולם של רואלד דאל נובעת משיקול כלכלי, כי הוא שם מספיק חזק ומוכר שצולח אפילו את עידן הפוליטיקלי קורקט. יש והיו התנגדויות וביקורות גם עליו כאדם וגם על מרכיבים בספרים שלו,אבל זה לא פגם בכוח הכלכלי שהוא מביא איתו.
"כשנטפליקס מייצרים את היקום של רואלד דאל, כמו היקום של מארוול, זה משתלם להם, כי כל עיבוד כבר נשען על היכרות מוקדמת והצלחה בקרב הקהל. הורים זוכרים באהבה את ספריו ומנחילים אותם לילדיהם. זה תמיד מדהים שסופרים מצליחים להגיע לכזה כוח כלכלי”.
מבחינה ספרותית, מה הכוח הטמון ביצירתו?
"דווקא הפראות שיש בספריו. אנחנו רואים הרבה ספרי ילדים בעידן הנוכחי, ספרים קומיים, מופרזים, שיש בהם משהו מהארסיות של דאל אבל הם לא מתקרבים לשנינות שלו. יש הרבה חיקויים שלו אבל דאל היה מאוד שנון וסופר מאוד מוצלח. בעידן התקינות הפוליטית אי אפשר להתעלם מהחופש והשחרור המוחלט שהרשה לעצמו כסופר להתאכזר לדמויות שלו, להציג דמויות מגעילות, לעסוק בנקמה של ילדים במבוגרים באופן בוטה וישיר ומלא הומור, וזה בכל זאת מהלך קסם על ילדים באשר הם, בכל מקום בעולם ובכל תקופה. כי יש משהו בסיסי, קמאי כמעט, באופן שבו ילדים נאבקים בעולם המבוגרים, וזה לא תלוי זמן ומקום".
התקבלותו כקלאסיקון היתה מאוד מהירה. הרי מדובר בסופר שחי בעידן המודרני, בימי הטלוויזיה והמחשב.
"זה נכון, ביחס לכותבי יצירות קלאסיות כמו 'פיטר פן' ו'אליס בארץ הפלאות' או 'פו הדב', או אפילו יוצרים קצת יותר מאוחרים כמו אסטריד לינדגרן או דוקטור סוס, שחיו במחצית הראשונה של המאה ה־20, רואלד דאל באמת חי יותר מאוחר. בדרך כלל קלאסיקונים נקבעים ככאלה שהצליחו להעמיד שורת יצירות ברמה מאוד גבוהה, מקוריות ופורצות דרך, שהשפיעו על ספרות הילדים, יצירות ששינו משהו בעולם. ודאל היה כזה — הוא הביא לדרגת אמנות גבוהה את הפן הקומי בספרות, את האבסורד, הפראיות והשחרור והפנטזיה הילדית האולטימטיבית. קצת כמו שעשה מוריס סנדק לקטנים יותר. הוא היה חוד החנית בתחומו ולכן התקבל מהר ויצירתו שורדת עד היום".
