המיני סדרה התקופתית החדשה "מרי וג'ורג'" - מרימים את הקרינולינות
המיני סדרה התקופתית החדשה "מרי וג'ורג'" - מרימים את הקרינולינות
"מרי וג'ורג'" עם ג'וליאן מור הנפלאה כדוכסית מניפולטיבית ותככנית היא המצטרפת האחרונה לגל הסדרות התקופתיות, והיא מעלה את רף הסקס והתככים בז’אנר שזוכה לפריחה בשנים האחרונות
המפגש הראשון שלנו עם מרי וג'ורג' מתוך המיני סדרה התקופתית החדשה "מרי וג'ורג'" מעיד עליהם ועל המשך יחסיהם. את מרי ויליירס, בגילומה הנהדר כרגיל של ג'וליאן מור, פוגשים ב־1592 כשהיא יולדת את ג'ורג'. בזמן הלידה המיילדות מפילות את הוולד הרך על הרצפה. "מי הפילה אותו?", היא שואלת בענייניות חסרת רגש. "שתינו בערך", משיבות לה הנשים הנבוכות. "אז ששתיכן בערך תרימו אותו", היא מציעה להן. זה רמז מטרים לכך שמרי לא עתידה להיות בדיוק אמא אווזה, בטח לא לבן שני, ולא בכור, שאין לו שום חשיבות מעמדית ואפיק למוביליות חברתית. ואכן כמה שנים אחר כך, ב־1612, פוגשים את ג'ורג' (ניקולס גליצין, "סינדרלה") כשהוא תלוי על עץ. אמו מורידה אותו ממנו שוב באותה מידה של אדישות. הוא מבצע את המעשה הטרגי הזה כדי להביע את שברון ליבו על הרצון שלה להפריד אותו מאהובתו ולשלוח אותו למחנה אימונים של גינונים מלכותיים בצרפת. אבל מרי לא מתרגשת, לא מאמינה לכל הדרמה הזאת.
יש מי שיקרא לה מניפולטיבית, אחרים יראו בה אישה עצמאית, דעתנית ואפילו קולית. אבל "קולית" ודרמה המתרחשת במאה ה־17? הייתכן? ובכן, כן. המיני סדרה הזאת, שעלתה עם כל פרקיה השבוע ב־HOT וב־yes, ומבוססת על אירועים היסטוריים אמיתיים, היא מהז'אנר העכשווי של סדרות תקופתיות - יש בה הרבה חשקים, אורגיות, סצינות מין בין גברים ונשים, וגם בין גברים לגברים ונשים לנשים, תככים ומניפולציות רגשיות ומשהו קולי, או לפחות כיפי. "לו הייתי גבר והייתי נראית כמוך", אומרת האם לבנה היפהפה, "הייתי שולטת בכל היקום". "מרי וג'ורג'" היא דרמה היסטורית המעניקה פרשנות סנסציונית לאירועים היסטוריים. כשמרי מגלה שמלך אנגליה נוטה חיבה לגברים, היא דוחפת את ג'ורג' לפתות אותו, כדי לממש את רצונותיה. הבן, שכאשר נשלח לצרפת חשב שהוא מגיע לקורס מזורז בנימוסים והליכות, גילה שהוא בעצם הגיע לאורגיה מתמשכת. הוא מצליח במשימת הפיתוי והאם מצליחה לקדם את עצמה למעמד דוכסית מבקינגהאם.
הסדרה, מבית סקיי וסטארז, נוצרה בהשראת ספרו של בנג'מין וולי "מתנקש המלך: הרומן הקטלני של ג'ורג' ויליירס וג'יימס הראשון", והיא שייכת לז'אנר הדרמות התקופתיות שהושפע מ"אפקט ברידג'רטון" וזוכה לפריחה. "ברידג’רטון" של נטפליקס, המתרחשת במאה ה־19 בעידן הריג'נסי, שברה כזכור לא רק שיאי רייטינג אלא גם הרבה תפיסות על סדרות תקופתיות עם מגוון אתני בקאסט ולהיטי פופ עדכניים ברקע. כאשר עלתה בעונה הראשונה, בזמן הקורונה, היא שברה שיאי צפייה, אבל גם בעונה השנייה שלה היא הייתה הסדרה הכי נצפית בשפה האנגלית של נטפליקס. ההשוואות בין "מרי וג'ורג'" ל"ברידג'רטון" מתבקשות ואכן מתקיימות, "יש בה רמה של חשקנות שגורמת ל'ברידג'רטון' להיראות כמו סדרה לילדים", נכתב ב־CNN.
אבל עם כל הכבוד ל"ברידג'רטון", הגל של סדרות תקופתיות סקסיות החל עשור לפניה. "שושלת טיודור", שעלתה ב־2007, ותיארה את חייו של המלך הנרי השמיני כשעוד היה חתיך, פתחה את השער. מאותו רגע נפתחו כל הכפתורים, החפתים, התירו את השרוכים, הרימו את התחתוניות ועשו את מה שעשו. אחריה באה "משחקי הכס" ב־2011, שבה נשים פשוט התהלכו בעירום, וסצנות סקס מכל הטעמים נראו על המסך באופן בוטה, לצד סצנות של עריפות ראשים.
נכון, גם בעבר הרחוק נראו בסדרות תקופתיות אמהות שהשתמשו בבנים ובנכדים שלהן כדי להשפיע פוליטית על מדינתן ועל מעמדן שלהן. המפורסמת ביותר היא ליביה, הסבתא של קלאודיוס. אבל הסדרה הזאת, ואחרות ששודרו בשנות השבעים ותחילת ה־80 - "על אדונים ומשרתים", "קו אונידין", "שוגון" ופולדרק", היו מזוהות עם עשייה מיושנת, שמרנית ואפרורית משהו. לא בכדי הגל החדש של המילניום השלישי חידש כמעט את כל הסדרות האלה מלפני ארבעים וחמישים שנים, וטען אותן בעשייה חדשה ונהנה מהרבה פחות חוקים מגבילים ובגדים חנוטים.
עכשיו, לאן שלא מסתכלים יש סוסים וכיכרות, מחוכים וכובעים עם נוצה, מניו יורק ב"עידן המוזהב", דרך "יחסים מסוכנים" בצרפת, "קתרינה הגדולה" ברוסיה ועד "שוגון" ביפן, וכמובן "אחוזת דאונטון" הבריטית, שאולי הכי מזכירה את המקורות ההיסטוריים וכל הליזיות והדארסים, על כל הנשפים וכריכוני המלפפונים והתה, שנולדו במוחן של שרלוט ברונטה או ג'יין אייר, ועובדו על ידי ה־BBC. בכתב העת של הארוורד "'הרווארד קרימזון" הסבירו את הפריחה בכך ש”הדרמות התקופתיות מתרכזות במתכוון במשפחות עשירות מהמעמד העליון, שחייהן מתאפיינים בזוהר ואידיליה. ומאפשרות לצופים לשקוע ביופי של עידן הריג'נסי, תוך שהן מתעלמות מחיים פחות זוהרים של עבודה בחוות וקשיים של מעמד הפועלים". הפרשנות החדשה לסדרות האלו מדברת מההווה וזה מהנה טלוויזיונית, אבל גם מעורר תהיות. יש משהו כל כך משוחרר וחופשי ביחס של האנשים האלה לגוף שלהם ולתאווה, שקשה להאמין שהוא התקיים בעולם המיושן והשמרני של העבר, שהאיסורים בו היו רבים, והכנסייה קבעה כמעט הכל, אבל מצד שני לא הייתה להם טלוויזיה עם סדרות תקופתיות באותם ימים, אז מה עוד יכלו לעשות?
