"המוות של רונית אלקבץ כל הזמן ריחף מעל"
"המוות של רונית אלקבץ כל הזמן ריחף מעל"
במשך חמש שנים סרקו העורכת ז'ואל אלקסיס והבמאי שלומי אלקבץ 400 שעות של חומרים מצולמים של אלקבץ, מהשחקניות הישראליות הגדולות שפעלו כאן. התוצאה היא "מחברות שחורות", פרויקט קולנועי אדיר ממדים ומהפנט שעולה עכשיו. "זה הרבה יותר מסרט עליה", אומרת אלקסיס, "כי היא לא באה לבד אלא עם עולם שלם של דמויות, חלומות ורצונות להשתחרר מדיכוי שחוותה"
הפעם הראשונה שהעורכת והתסריטאית ז’ואל אלקסיס פגשה את רונית אלקבץ ואחיה שלומי אלקבץ היתה לפני כמעט 20 שנים. היא חיה אז על אי ביוון, לקחה פסק זמן מהחיים בתל אביב, וכל מי שעבדו איתה הגיעו למקום לתקופה לתמהיל של עבודה ובילוי. “אנשים היו באים ונשארים כמה שבועות לעבוד במרוכז”, היא מספרת בראיון שמתקיים בחדר העריכה שלה, שהוא חלק מביתה בשכונה נעימה ושקטה בדרום תל אביב.
“רונית ושלומי הגיעו לאי. לא היכרתי אותם לפני כן. המפיק מרק רוזנבאום חיבר בינינו. התחלנו לעבוד על הסרט ‘ולקחת לך אישה’ וחיינו ביחד במשך כמה שבועות. נוצרה קרבה מאוד גדולה. ממש ניהלנו בית משותף בישלנו ואכלנו ביחד. היינו רואים סרטים בערב, הרבה קלאסיקות, ומדברים על קולנוע”.
שלומי אלקבץ זוכר גם הוא את השבועות הללו באי היווני איך לפי שיחה מקדימה בטלפון הסיק מקולה המחוספס והמבטא הצרפתי של אלקסיס, שיפגוש מין הכלאה בין מאריה קאלאס לג’קי אונסיס, “ואז באה לאסוף אותנו משדה התעופה בחורה חמודה ומתולתלת”, רחוקה מהדימוי שיצר בראשו. הוא גם זוכר שהסיבה שבחר בה כעורכת לסרט הראשון שלהם היה בגלל סרט שהוא מאוד אהב בעריכתה. אלא שאחרי כמה ימים בביתה ביוון החמיא לה על הסרט, “והיא אמרה לי שזאת לא היא העורכת. נסענו על סמך הסרט ההוא והיא בכלל לא ערכה אותו”, הוא צוחק. מאז נוצר בין השלושה קשר חברי ומקצועי הדוק.
העורכת ז'ואל אלקסיס. "הכי קשה היתה האחריות כלפי רונית. עשינו סרט עליה כשידענו שהיא היתה מאוד קנאית לפרטיות שלה. אבל היא גם היתה מודעת לזמן שעובר"
ז'ואל אלקסיס, 51, היא אחת העורכות הוותיקות והמשפיעות בתעשיית הקולנוע המקומית. היא ערכה בין היתר את סרטי התעודה "הנסיך הירוק" ו"מרגל השמפניה" ואת הסרטים "הד", "חוכמת הבייגלה" ו"קרוב לבית", שעל חלקם זכתה בפרסים בינלאומיים.
אחרי "ולקחת לך אישה" אלקסיס ערכה גם את שני סרטי הטרילוגיה הנוספים של האחים אלקבץ , “שבעה” ו”גט”. כעת גם ערכה את הפרויקט האדיר של שלומי אלקבץ “מחברות שחורות” על אחותו השחקנית רונית אלקבץ. חלקו הראשון “ויוויאן” יוקרן בבתי הקולנוע מיום חמישי הקרוב, וחלקו השני “רונית”, יעלה חודש אחריו. הסרטים האלה, כפי שמגדירה אותם אלקסיס, הם “מכתב אהבה של אח לאחותו”. הפרויקט החל מלפחות 400 שעות של חומר גלם מצולם, יומני וידאו, שנצברו במשך השנים: של רונית, של המשפחה וקטעים מתוך הסרטים שלה. “הכתיבה של הסרט נעשתה בחדר העריכה”, אומרת אלקסיס, שהיא שותפה לתסריט. “שם, לפי דעתי, מתרחשת הכתיבה הגורלית בקולנוע".
“מחברות שחורות” הוא אירוע קולנועי ולא רק סרט. אפילו למי שיצפו בו בחמישה פרקים בטלוויזיה (בעתיד בכאן). הוא “עולם שלם”, אומרת אלקסיס, “שרשרת של חדרים, שהצופים בהם כל פעם נזרקים מחלל אחד לאחר”. כשמעל מרחפת הידיעה של המוות שבסופו.
“בחדר העריכה אפשר לערוך מחדש את החיים, כדי לשנות את הגורל שמועיד העתיד", אומר אלקבץ. "באופן חלקי הצלחתי, אבל הנבואה של הברבר, הקורא בקלפים, שצפה את מותה של רונית, שברה את דלת חדר העריכה”.
רונית אלקבץ, אחת השחקניות הגדולות בקולנוע הישראלי, מתה מסרטן לפני חמש שנים, בגיל 51. הרעיון לעשות עליה סרט נולד אחרי מותה. “הרעיון היה מאוד פרוע”, אומר אלקבץ. “ידעתי שאני רוצה עורכת ושותפה למסע הזה, ולא עורך. וידעתי שזו ז’ואל, שערכה את כל הסרטים שלי ומכירה כל פריים בהם". אלקבץ מוסיף שבעת העבודה “עברנו תהליך אמוציונלי: כשפגשנו את רונית על המסך, פגשנו את עצמנו. אני התמכרתי לחדר העריכה. היו לנו שם הרבה התגלויות, וז’ואל היא שותפה מלאה שלי ליצירה, היא בנשמתי, בנשמתה של רונית”.
ז'ואל אלקסיס אומרת שאילו היתה צריכה לעשות את "מחברות שחורות" על פי התבניות המקובלות, “כמו לנטפליקס”, היא היתה צריכה לעשות “מקבץ של הרגעים הגדולים של אלקבץ, כדי שנדע מי היתה. אין לי כלום נגד זה, אבל יש הרבה דברים לא פחות חזקים מקליפ של ההצלחות של רונית אלקבץ”.
זה לא שיש לה התנגדות לנטפליקס. כעת היא עורכת סדרה בשביל השירות ששמה “יהלומים”, על יהלומנים בבלגיה. “סדרה עלילתית על משפחה שהעסק המשפחתי בה מידרדר. כיף לי לערוך סדרה בפלמית וביידיש, שפות שאני יודעת. אני במקור מאנטוורפן. זה ממש קורה ברחובות שגדלתי בהם”.
סדרה נוספת בעריכתה עלתה בכאן 11, “הד קולך” על שלושה דורות בזמר העברי של תום שובל. “ערכתי שבעה מבין עשרה פרקים של הסדרה המיוחדת, הלא שגרתית הזאת, אני אוהבת את הדמויות הרדופות, עם סודות שלהן. יש שאלות על כישרון והצלחה שעניינו אותי, זה לא רק קורה בעולם המוזיקה”, היא אומרת.
לדברי שובל הסיבה שהוא אוהב לעבוד עם אלקסיס, שערכה גם את סרטו "הנוער" היא ש"הקולנוע זורם לה בוורידים. אני מרגיש שעל רקע זה אנחנו מתחברים”.
בסרט נראים האחים מהגרים מתל אביב לפריז וחזרה, ומהקולנוע העלילתי לדוקומנטרי. “זה הרבה יותר מסרט על רונית. כי היא לא באה לבד אלא עם עולם שלם של דמויות, תרבות, וחלומות להשתחרר מדיכוי שחוותה”, אומרת אלקסיס.
חוויית ההגירה, היא עוד דבר שחיבר בין אלקסיס לאחים אלקבץ. “הבנתי את הרצון לספר על משפחת מהגרים לאורך השנים. אני מהגרת ובת של מהגרים. נולדתי בבלגיה להורים שבאו ממזרח אירופה והגעתי לישראל לבד בגיל 18. גם הצרפתית חיברה בינינו למרות שבחדר העריכה דיברנו רק עברית, עם ערבובים כמובן”.
הפעם עבדת על סרט של רונית, בלי שהיא היתה בחדר העריכה.
“התחלנו לעבוד שנתיים אחרי שהיא מתה. מההתחלה היה ברור שזה לא יהיה סרט דוקומנטרי קלאסי. התחלנו לחפש שפה שתכיל את הדימוי של ויוויאן — שהיא בעצם אמא שלה, מרים ו האלטר־אגו של רונית. רצינו להראות מי האנשים האמיתיים האלה: ההורים שלה, שקיבלו חיים בקולנוע. שיחקנו עם שרשרת הדימויים עד שזה קיבל צורה”.
אלקסיס ושלומי אלקבץ עבדו על הפרויקט במשך חמש שנים. “בדרך כלל הפקה לא נותנת את הזמן הזה. עשינו גם הפסקות. כל אחד גם עבד על דברים אחרים". אלקבץ מספר שקרה גם שעבדו במשך חודש על משהו, ואז כשראה את התוצאה שלא בדיוק תאמה את תפיסתו — גנז את זה.
“העריכה היתה ארוכה וקשה, אבל הכי קשה היתה האחריות כלפי רונית”, אומרת אלקסיס. “עשינו סרט עליה כשידענו שהיא היתה מאוד קנאית לפרטיות שלה. אבל ידעתי גם שהיא נתנה לשלומי לצלם אותה בהרבה מצבים. היה לה חשוב להראות גם אותם. יש סצינה יפה שבה הם מנסים לצלם את עצמם במונית בפריז ואין להם פוקוס. והיא אומרת לו: ‘חשוב להנציח את זה’. היא מודעת לזמן שעובר. הידיעה שהיא הולכת למות כל הזמן מהדהדת ברקע”.
הבמאי שלומי אלקבץ: התמכרתי לחדר העריכה. היו לנו שם הרבה התגלויות, וז'ואל היא שותפה מלאה שלי ליצירה, היא בנשמתי, בנשמתה של רונית"
בסצינה אחרת מתוך הצילומים של "גט". רונית לא זוכרת את המלים לטקסט. היא מתוסכלת. ואז שלומי, מעמדת הבימוי, קורא לה את המשפטים והיא חוזרת עליהם. זה רגע מרגש מאוד בין האחים השותפים ליצירה. “היא כבר היתה חולה ועוד לא ידעה את זה”, מסבירה אלקסיס את מה שנראה על המסך.
היתה ביניהם סימביוזה?
“החיבור שלהם חזק של אהבה וקבלה, הם השלימו אחד את השני. היא היתה סטוריטלר מופלאה. כמו אמה. זה עניין תרבותי: נשים שמספרות את הסיפור של עצמן. רונית כל הזמן היתה במרכז של הדרמה. כשהיינו עובדים היתה שואלת ‘איפה ויוויאן?’ מתוך הבנה שבלעדיה זה לא עובד. השאלה ליוותה אותי גם בעבודה על ‘המחברות’". שלומי ואני היינו בחדר אבל כל הזמן שאלתי את עצמי ‘איפה ויוויאן?’.
נוכחות נוספת בחדר, שחיברה ביניהם מפגישתם הראשונה, היא קלאסיקה קולנועית, והמוזיקה שבסרטים האלה במיוחד. המוזיקה חשובה לאלקסיס, ועדות לכך היא שבחדר העריכה מונח הסקסופון־סופרן שלה, שהיא ניגשת ומנגנת בו מפעם לפעם כדי להתאוורר מהעבודה.
“אני אוהבת לחזור לקלאסיקות", מספרת אלקסיס, ובסרט הזה החזרה היא למוזיקה שברנרד הרמן עשה ל’ורטיגו’ של היצ’קוק, והתברר שאת כל הקטעים שבחרנו לסרט שלנו הוא כתב אחרי שאשתו עזבה אותו. יש אלמנט מאוד חזק של אובדן במוזיקה של הסרט. ‘המחברות’ כל הזמן עובד על הסבטקסט שמציף את החוויה. הצופה מנהל דיאלוג עם התמונות, והדימויים הקולנועיים".
אתם משחררים חבל ארוך לצופים.
“ברוב הפרויקטים יש לחץ על נרטיב מוגדר ופה היתה הזדמנות לצאת מהקופסה. כיום רוב היצירה נשלטת בידי תאגידים שקובעים איך לספר סיפור. פה ניתנה הזדמנות לחקור את השפה הקולנועית, לייפות ולהעמיק אותה. מי שאוהבים קולנוע, ומי שאהבו את רונית כמו שאני אהבתי, ירצו להמשיך לדבר אותה”.
"הקולנוע זורם לה בוורידים"
ז'ואל אלקסיס אומרת שאילו היתה צריכה לעשות את "מחברות שחורות" על פי התבניות המקובלות, “כמו לנטפליקס”, היא היתה צריכה לעשות “מקבץ של הרגעים הגדולים של אלקבץ, כדי שנדע מי היתה. אין לי כלום נגד זה, אבל יש הרבה דברים לא פחות חזקים מקליפ של ההצלחות של רונית אלקבץ”.
"הכי קשה היתה האחריות כלפי רונית. עשינו סרט עליה כשידענו שהיא היתה מאוד קנאית לפרטיות שלה. אבל היא גם היתה מודעת לזמן שעובר"
זה לא שיש לה התנגדות לנטפליקס. כעת היא עורכת סדרה בשביל השירות ששמה “יהלומים”, על יהלומנים בבלגיה. “סדרה עלילתית על משפחה שהעסק המשפחתי בה מידרדר. כיף לי לערוך סדרה בפלמית וביידיש, שפות שאני יודעת. אני במקור מאנטוורפן. זה ממש קורה ברחובות שגדלתי בהם”.
סדרה נוספת בעריכתה עלתה בכאן 11, “הד קולך” על שלושה דורות בזמר העברי של תום שובל. “ערכתי שבעה מבין עשרה פרקים של הסדרה המיוחדת, הלא שגרתית הזאת, אני אוהבת את הדמויות הרדופות, עם סודות שלהן. יש שאלות על כישרון והצלחה שעניינו אותי, זה לא רק קורה בעולם המוזיקה”, היא אומרת.
לדברי שובל הסיבה שהוא אוהב לעבוד עם אלקסיס, שערכה גם את סרטו "הנוער" היא ש"הקולנוע זורם לה בוורידים. אני מרגיש שעל רקע זה אנחנו מתחברים”.
