מראה שעל הקיר: תערוכת הילדים שגונבת את ההצגה
מראה שעל הקיר: תערוכת הילדים שגונבת את ההצגה
תערוכה מקסימה לילדים במוזיאון בת ים נעזרת בסיפור ההמשך ל“אליס בארץ הפלאות” כדי ללמד באופן חווייתי ולא מתחנף איך יוצרים אמנות
לעתים רחוקות תערוכת ילדים גונבת את ההצגה מהתערוכה המרכזית של המוזיאון וזה מה שקרה לי השבוע במוזיאון בת ים. בדרך כלל, בדרכי פנימה והחוצה, אני חולפת במהירות על החלל הקטן שנמצא בקומת הקרקע בסמוך לכניסה, שעד לא מזמן שימש לתערוכות אוסף. אבל הפעם משהו בעיצוב רצפת החלל, שהפכה למין לוח שחמט בשחור־לבן, ובצבעוניות של העבודות המוצגות בו, משך אותי פנימה, ואיזה מזל.
״זו היתה החלטה מהותית להסב את החלל לתערוכות לילדים״, אומרת האוצרת הילה כהן שניידרמן, ״מתוך הבנה שאין חינוך לאמנות בישראל כמקצוע ליבה ובמטרה לייצר תערוכות שפונות לילדים ונותנות להם כישורי התבוננות, ולהראות איך אמנים יכולים להציע לילדים משהו שמרחיב ומפתח את הדמיון״.
התערוכה ״מבעד לראי״, בהשראת ספר ההמשך של לואיס קרול לאליס בארץ הפלאות, "מבעד למראה" היא בחירה מצוינת של נושא, ומיטיבה לתאר אותו בצורה שובת לב ואנינה. בדומה לספר, שבו חוצה אליס אל צידה השני של המראה ומוצאת שם יקום מקביל שבו כל מה שהיא מכירה יכול גם להיות הפוך, שונה ומשונה, כך גם החלל של התערוכה חצוי כביכול לשניים על ידי מראה דמיונית. לכל עבודה בצידו האחד של החלל יש עבודה דומה — מעין תאומה לא זהה — בצידו האחר. לעתים, כמו בפסלי הבובות הגרוטסקיים והחצופים של מרב קמל וחליל בלבין (מפתיע שאפשר לשלב את העבודות של השניים בתערוכות ילדים מבלי שזה ייראה מוזר, שלא לומר פרובוקטיבי), אלו הן שתי עבודות מאותה סדרה. לעתים אלו הן שתי גרסאות לאותו דימוי כמו במקרה של מיכל הלפמן, שבצד אחד מוצג הפסל ובצד השני הגרסה הרישומית שלו. לעתים זו אותה ארנבת בעלת עיניים אדומות של גיא זגורסקי המשוטטת במקומות שונים על רצפת החדר או רישומי העיניים הנפלאים של מאיה אטון שמתה לפני שלושה חודשים, ״שיש בהם מין הפצרה להסתכל ולהביט״, אומרת שניידרמן.
מה שכל כך יפה בתערוכה הזו, בנוסף לעיצוב החלל הנהדר (שעליו אחראית גילי רומן), הוא שיש בה יצירות אמנות מצוינות של טובי האמנים, צעירים וותיקים יותר (בהם אוהד מרומי, אסף אלקלעי, אדוה רודן), והשילובים ביניהן רגישים ומדויקים. בנוסף, היא לא עושה הנחה לקהל היעד. כלומר, אין פה ניסיון לייצר דידקטיות על חשבון איכות ודבר נוסף: היא מהלכת קסם, חווייתי, חושי וגם שכלי, ומפתה להמשיך ולשהות בחלל, להתבונן שוב ושוב בעבודות מכמה כיווני מבט. יש בו גם אווירה משחקית שמזמינה את הילדים לקחת חלק במשחק — אם זה לקרוא ציטוטים שנכתבו בכתב ראי, או להיענות להנחיות שמופיעות על גבי שלטים עם שמות האמנים והיצירה. לדוגמה: בצידו השני של השלט שעליו מופיעה צללית מהעבודה ״מאזניים״ של מעין שחר יש הנחיה בכתב ראי לחפש מה דומה ומה שונה, ״במטרה לייצר מבט יותר מעמיק״, אומרת שניידרמן. התערוכה תלווה את שנת הלימודים הקרובה (עד יולי 2023), ובחול המועד סוכות מתקיימים בה סיורים מודרכים וסדנאות יצירה בהרשמה מראש.
