"ילד רע": סדרה מעולה, מהוקצעת ואנרגטית
"ילד רע": סדרה מעולה, מהוקצעת ואנרגטית
סיפור חייו המרתק של הסטנדאפיסט דין שיימן מעובד לסדרה "ילד רע", שמזכירה לעתים סדרות כלא אמריקאיות עשויות היטב
"אתחיל מהסוף. הייתי ארבע שנים בבית סוהר. שלוש שנים בנוער. שנה בבוגרים", אומר דין שיימן במופע סטנד־אפ שלו כאדם בוגר לצחוק הקהל. זה קורה בסדרה החדשה של הבמאית הגר בן אשר "ילד רע" ב־HOT, והיא מגוללת את סיפורו של הקומיקאי דניאל חן שעברו קשה, עצוב ומצחיק, וגם משמש השראה לדרמה הזאת.
הסדרה, שהוא אחד מיוצריה, מדלגת בין ההווה של בן דמותו לעברו כילד בן 13, אלוף שחמט עם הפרעת קשב ונטייה להסתבך, שנקטף באמצע לילה אחד על ידי שוטרים ונלקח למעצר, המתפתח למאסר בכלא אופק לבני נוער. בהווה האופטימי, שבו נראה כי דין הצליח להתרחק מעולם הפלילים, מישהו מימיו בכלא בא לפקוד אותו ולשבש הכל.
אתחיל גם אני מהסוף — "ילד רע" היא סדרה מעולה, מהוקצעת, אנרגטית, מטופלת עד הפרט האחרון. הסיפור שלה חזק והיא מותחת בשני פרקי הזמן, ש־20 שנים מפרידות ביניהם. את הילד הרע בילדותו מגלם גיא מנסטר המחונן, המצליח להחזיק את הסדרה על כתפיו הדקיקות עם כל הניואנסים המתבקשים, וצל של חיוך שמסגיר רצון לחבלה בצד אחד עם יכולת הישרדותית מצד שני.
הבימוי, הכולל אפקטים של אנימציה ונגיעות מחזמר, המעידים על כך שהסיפור הוא גם קצת פנטזיה, מפליג למרחקים עם הרישיון הפואטי שלו. הוא מהודק ודינמי. בן אשר, שיצרה את "הנותנת" הפרובוקטיבי, ואת "נשים מתות מהלכות" עטור השבחים, חיה לאחרונה בארצות הברית וניכר כי היא ספגה הרבה בשהות שלה שם. דניאל חן, כלומר דין הבוגר, מדייק עם האבחנות הקומיות שלו. ההומור שלו מר־מתוק — כפי שמלמד ההסבר לאיך הגיע לכלא, "כמו כל דבר, ההורים תמכו", ומעורר הזדהות, "אני מעדיף להיות שנתיים בכלא של בוגרים ולא חודשיים בכלא נוער. נערים — אתה לא רוצה להיות איתם באוטובוס, תרצה להיות איתם בכלא?".
"ילד רע" מצטרפת לסדרות כנופיות נוער אפלות כמו "בני אור" ו"אינדל" אבל המרחקים שהיא מפליגה אליהם, במיוחד בתיאור השנים בכלא של הילד, מזכירים סדרות אמריקאיות על בתי כלא כמו "אוז" ו"נמלטים" (הרבה אלימות) ו"כתום זה השחור החדש" (הרבה ידידות). הסדרה מאוד אמריקאית בכך שהיא מסוגננת ומלוטשת, אבל גם מהדהדת סיפורים וקלישאות על קודים בכלא שהצופים מכירים מצפייה בכל אלה. יש בה פה ושם רגעים ישראליים אבל כל השאר יכול להתקיים בכל מקום בעולם, והאוניברסליות הזאת לא מקרית. עם יוצרים כרון לשם וטמירה ירדני, החתומים גם הם על הסדרה ומכרו סדרות ישראליות כמו "אופוריה" בהצלחה רבה לארצות הברית, ברור שהמבט שלהם הוא גם לקהל אמריקאי.
עוד משהו שנוגע לצופים בישראל — בימים רגישים אלה, שבהם תיאור של אנשים שנקטפו ממיטות ביתם במפתיע ונמצאים בתנאי מאסר קשים, עלול לעורר רגשות קשים, צריך לציין שיש בסדרה אלימות מדממת רבה. היא משתלבת בסדרה באופן מותח עם קליף האנגרים בסוף כל פרק, אז רק כדאי לקחת את זה בחשבון.
