"ידעתי שהשיר הולך להתפוצץ"
"ידעתי שהשיר הולך להתפוצץ"
הוא נדחה פעמיים מ”אקס פקטור” וב"הכוכב הבא" הגיע רק לרבע הגמר. אבל היום אין בישראל ילד שלא מכיר את "ילד" עם הלהיט "למה את?" שגרף כבר 140 מיליון צפיות בטיקטוק. היוצר שלו, ששמו האמיתי עומר יפת, עוד גר אצל ההורים ומסרב להיות קולו של דור, אבל לגמרי יודע "איך להתחנף לאלגוריתם" שמביא את הצפיות, החוזים והאלבומים
אם אתם מאזינים לרדיו או משוטטים ברשת אין סיכוי שלא נתקלתם בלהיט החם של הקיץ "למה את?". מי שעומד מאחורי השיר — שהפך לטרנד בטיקטוק עוד לפני שיצא באופן רשמי — הוא הזמר והיוצר עומר יפת, הידוע בכינויו — “ילד”.
"למה את?" כבש את הפלייליסט ורשימות ההשמעה ונמצא בטופ 10 של ספוטיפיי ואפל מיוזיק. השיר זכה ליותר מ־140 מיליון צפיות בטיקטוק, 2.5 מיליון האזנות בספוטיפיי ו־2 מיליון צפיות ביוטיוב. יוניברסל מיוזיק ישראל כבר החתימו אותו על חוזה, וזה רק אחד מעשרת השירים באלבום הבכורה "ילד" שיצא לפני חודש. האלבום מגוון מוזיקלית על הסקאלה שבין היפ הופ לבלדות רוק, עם הפקה מרשימה וטקסטים אישיים, חשופים וגם משעשעים.
"ילד זה לא רק האלבום הזה. ילד זה הלב והמוח שלי על מגש רותח", אומר יפת. "כשמישהו אומר לי 'שמעתי את האלבום שלך', אני יודע שעכשיו הוא מכיר אותי. אני אדם חשוף ושואב כוח מלספר על עצמי ולקוות שיש אנשים שזה נוגע בהם. קיבלתי תגובות חזקות כמו 'הצלת אותי', טוב שהרשיתי לעצמי להיות חשוף".
יפת (24) התפרסם לפני שנתיים ב"הכוכב הבא" אך הודח ברבע הגמר, וזאת אחרי שנבחן פעמיים ל”אקס פקטור”. הוא נולד בלוד ובגיל 10 עבר לבית חשמונאי. בן יחיד להוריו — מתווכת נדל"ן ובעל עסק למערכות טיהור מים. בתחילת המלחמה חזר לגור איתם אחרי שנתיים בתל אביב. בצבא שירת כמפקד במערך מג"ל, להכשרת טירונים. "רציתי לעשות משהו משמעותי — והשירות שלי אכן היה כזה".
מגיל צעיר ניגן על גיטרה ובגיל 14 התחיל לכתוב שירים. "ביום שהפסקתי לקרוא התחלתי לכתוב", מספר יפת שמעיד על עצמו שהיה תולעת ספרים בילדותו. הוריו תמכו בו מהרגע הראשון אך לא חסכו ממנו גם ביקורת. "אבא שלי הרים גבה כשסיפרתי שאני הולך לתוכנית ריאליטי. אבל כשהוא קלט את הממדים של זה ושכולם מתקשרים אליו שאני בטלוויזיה, הוא הבין ותמך בי. היה לו ספק אם זה תחום שאפשר לחיות ממנו ואם זה עושה טוב לנפש". גם ליפת עצמו היו אולי ספקות, כפי שביטא אותם בשיר "אסתטיקה" שכתב יחד עם עם רועי ביטון: "אנשים מדברים על ריאליטי/ הם אמרו לי שכדאי לי/ אז הלכתי/ התמודדתי והודחתי/ התבודדתי עם דיכאון ואנטי/ פוסט־טראומטי".
אחרי "הכוכב הבא" הוא חווה תקופה מאוד מורכבת, הוא מודה. "שום דבר לא מכין אותך ליום שאחרי. ואז התחלתי לבנות מחדש את החיים שלי. ריאליטי זה דבר מאוד שואב אז איבדתי קשר עם כמה חברים וגם פוטרתי מהעבודה כמלצר במסעדה איטלקית. הרגשתי שאף אחד לא מבין אותי. התחושה היתה שהחיים מתפרקים, החמרתי עם עצמי והיו לי רגשות אשם וביקורת כלפי עצמי וכלפי המערכת. התחושות האלה החזירו אותי ליצירה. השיר מדבר גם על תרבות הטיקטוק: 'מעדיף להיות איתך אבל תקוע במסך' זו ביקורת כלפי עצמי — גם אני עכשיו בטיקטוק מתחנף לאלגוריתם".
גם אחרי ההתפוצצות של "למה את?" חווה יפת סוג של נפילת מתח והבין ש"בתחום הזה אתה כל הזמן מאפס למאה. יש בי חלק שהיה רוצה להיוולד בסיקסטיז, לעשות מוזיקה ולחוות את זה נטורל, אבל זה העידן שאני חי בו".
הוא חיכה עם הוצאת השיר בגלל המלחמה. "יש נרצחים וחטופים וזה לא מתאים לבוא ביציאה קומית. בסוף שחררתי את השיר באפריל, יום אחרי הטילים מאיראן. 'אנשים יפים, אחרי ששרדנו את האיראנים הגיע הזמן לתגובה הישראלית' כתבתי עם אימוג'י של פצצה, כי ידעתי שהשיר הולך להתפוצץ".
איך ידעת?
"אתה לא יכול לצפות הצלחה, אתה כן יודע מה אתה מוכן לעשות כדי שמשהו יצליח. העליתי קטע ממנו לפני שנה וחצי בארבע בבוקר והלכתי לישון. למחרת היו אלפי תגובות ושיתופים וברגע שהבנתי את האלגוריתם של טיקטוק ידעתי שזה יכול להפוך למאות אלפים ומיליונים. אנשים הגיבו והבנתי שאני צריך לעבוד איתו, ליצור סרטונים ותוכן ולרתום כמה שיותר אנשים ולעשות להם טיזינג. דרך השאלות בטיקטוק למדתי איך נכון להוציא את השיר מבחינת הפקה".
איך אתה מסביר דווקא את ההצלחה של השיר הזה?
"כי יש לו קריצה נוסטלגית. הוא מזכיר קצת שירים מפעם. כתבו לי שזה מזכיר את אריק ברמן, קוקי לבנה, מרסדס בנד, מלכה באיה. אהבתי את ההשוואות אבל לא היה לי ספק שהולך להיות לשיר מקום משלו".
אחרי שהשיר יצא והצליח הוא הבין שהגיע הזמן לאלבום: "האצתי משמעותית את התהליך וסיימתי אותו בתוך חודש. התהליך היה אותנטי, עם 2 מיליון צפיות בקליפ שלא שמתי עליו שקל בשיווק ממומן — זה מטורף. אני מופתע כל יום מחדש מהשיר הזה ומדהים לראות איך הוא תופס את כולם, מילדים ועד קשישים".
הקליפ צולם במסעדה התימנית המשפחתית "סאלוף" בנחלת בנימין שהוסבה במראה למסעדה איטלקית. יפת שר "אני לא ספגטי/ יכול להיות שאת מסננת אותי?" (ספגטי, מסננת...) ומצולם כשהוא מעיף ספגטי לעבר האורחים. "אם הייתם אומרים לי לפני שנה שאנשים יזהו אותי כ'ספגטי', הייתי צוחק לכם בפנים, אבל הנה זה קרה, ואני באמת אוהב ספגטי". לדבריו, השיר נכתב בחדר בתל אביב על בחורה ספציפית. השורה "את כמו ויאגרה אחרי שאכטה" העסיקה הרבה אנשים ויפת מספר: "איתה זו פעם ראשונה שיצא לי לעשן כחלק מהחוויה הרומנטית. זה גם נתן לי פרספקטיבה אחרת לכתוב ממנה. לא הייתי ממש מעושן כשכתבתי אותו אבל כן הייתי באווירה אחרת. לפני זה כתבתי דברים יותר סחיים".
הכינוי “ילד” דבק בו בגיל 16 כשהמפיק הראל סנדרוסי הצמיד לו אותו כשהקליט סקיצות לשירים של אחרים אצלו באולפן. בתחילת הדרך הוציא את שיריו כעומר יפת אבל "אחרי ‘הכוכב’ הרגשתי שאני צריך שכבת הגנה נוספת, רציתי שתהיה לי האופציה להיוולד מחדש כשהסינגל הראשון יצא עם השם ‘ילד’. זו כבר היתה אסטרטגיה".
מה היתה האסטרטגיה?
"אני שר 'לא הרשיתי לך ללכת' וידעתי שיגידו שזו אמירה פוגענית ואני לא הולך לשאת את האשמה. זה ילד שהולך לתת על זה דין וחשבון ולילד מותר להגיד. שנית, השיר חשף צד שאנשים לא הכירו בי. המפקדת שלי בצבא כתבה לי שהיא מתה על השיר — ולא ידעה שילד זה אני. אני אוהב את אפקט ה'מה? זה אתה?'. קיוויתי לפרוץ עם שם במה ואני חושב שיש שדה סמנטי רחב סביב המילה ילד. היה לי ברור שיום אחד תצא כתבה עם כותרת 'איפה הילד' — וכך היה. כשהתארחתי אצל עדן בן זקן בקיסריה, היא אמרה 'אני רוצה להזמין את הילד' ופתאום עולה בחור בן 24. זה גם מסר לילדים שילד הגיע למקום גדול כמו קיסריה. אני נושא בגאווה את השם הזה".
בימים אלה הוא בסיבוב הופעות קיץ וב־29 באוגוסט יופיע בתאו הרצליה. הקהל שהולך איתו מימי “הכוכב” גדל וגדל. הופעת ההשקה בגרין ביוני היתה מפוצצת וכולם שרו את המילים. "זה לא מובן מאליו לראות אנשים שהולכים איתי מהתחלה וגם קהל חדש וכולם בעניין".
אתה כבר מתפרנס ממוזיקה?
"כן. זה לא מקצוע יציב אבל הצעדים שאני עושה עכשיו חשובים וקריטיים לייצב את עצמי והיום זה אפשרי יותר מאי פעם".
כמה אתה חושב שאתה משקף את הדור שלך?
"אני חושב שיש לי הרגישות והיכולת ללכוד ברוח הזמן והתקופה את מה שהרבה אנשים בגילי חווים. אני לא אעיד על עצמי אף פעם שאני קול של דור, רק הזמן יכול לענות על זה. יש לי עוד הרבה מה להגיד ואני הולך לעשות עם המוזיקה רק טוב. אני מאוד אוהב את ישראל ומחובר לאנשים ולתרבות. אין לי ארץ אחרת, אני חושב שהחזרת החטופים זה הדבר הכי חשוב עכשיו, וחולם להיות אמן מצליח פה. להיות מוזיקאי בישראל זה לא קל, אתה יכול לקבוע הופעה ולקוות שלא ייפלו טילים. עם זאת, חוויית הקיצון היא משהו שהופך את האמנות פה לכל כך טובה. האלבום לא היה יוצא ככה ללא המלחמה".
איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד עשור?
"אני מאמין שעם כמה אלבומים וקהל גדול, אחרי מנורה וקיסריה ואולי סיבוב קטן כלשהו בחו"ל. הייתי רוצה גם לשחק בטלוויזיה וקולנוע. אני כותב עכשיו סדרה על השנתיים שגרתי בפלורנטין עם קריצה לסדרה המדהימה משנות התשעים".
