לה סיטה בשוק הכרמל מדהימה בהכל, חוץ מהמחיר
לה סיטה בשוק הכרמל מדהימה בהכל, חוץ מהמחיר
האוכל בלה סיטה שבשוק הכרמל הוא מופלא, אבל הפשטות שבמטבח, במיקום ובעיצוב נעלמת כשזה מגיע ליחס בין גודל המנות למחיר שלהן ובעיקר לתמחור של היין
המדרכה המזרחית של רחוב הכרמל בתל אביב, אחרי שהשוק כבר נגמר ומתחילה הדרך לחניונים השונים, היא ארץ פלאות קולינרית. בקצה הדרומי שלה פתח אבישי בן ארוש מקום חדש, לה סיטה שמו. לה סיטה מחליף את מזנון קובי הוותיק שפעל כאן שנות דור ולא עניין איש מלבד נהגי האוטובוסים שירדו להחליף אצלו כוח בין סיבוב לסיבוב. בן ארוש יצר כאן מקום שאמור, בתיאוריה, להתכתב גם עם נהגי האוטובוס. בפועל הוא, לדאבון הלב, עוד מקום בילוי לתל־אביבים אמידים. לה סיטה אמור להדהד את הבית המרוקאי או הצרפקואי של בן ארוש שהוריו אכן גרו בפריז למעלה מעשור. זה מתבטא בעיצוב הפשוט אבל הנוסטלגי (כולל טרנזיטור בשירותים עם פלייליסט עברי של רשת ג' משנות ה־80), במוזיקה הערבית המצוינת המנוגנת בשאר המסעדה ובעיקר באוכל. צלחות קטנות שאמורות לייצג את המטבח של רינה, אמא של אבישי שיושבת בקצה הבר.
התחלנו בשומר עם סרדין משימורים מרוקאים. השומר בושל, הסרדין לא. כמה פשוט, ככה טעים. שני מזטים קטנים, האחד של פול גדול מבושל ומתובל בשום, שמן וחומץ, מצוין, והשני בשר חזה בקר כבוש ואז מבושל בחומץ. מנה שהייתי מוכן לזלול כל הערב.
המשכנו בפרוסת לשון כבושה ואז מבושלת בציר על פרוסת חלה עם רוטב. מופלא ממש. לא פחות טובה היתה פרוסת הלברק המטוגנת ברוטב עגבניות. מעין חריימה שבה הדג מטוגן לחוד ולא מבושל ברוטב, אם תרצו. זה הוגש קר וזה היה נהדר. בכלל, בן ארוש מעדיף להגיש אוכל לא חם חלק גדול מהזמן. הוא טוען שזו מחווה, עוד אחת, לשאריות מארוחת שישי שאוכלים בשבת בבוקר.
עוד מנת דג - סלט דג. מוסר ים מבושל ואז קצוץ, מעורבב ומוגש עם עגבניות שרי קונפי, עלי נענע. עכשיו הגיע השיא: שומר ממולא בבשר. זה היה מופלא ממש. קינחנו בעוגיית רחת לוקום וחציל קטן סגול בסירופ שהכינה רינה, אמא של בן ארוש. העוגייה היתה סטנדרטית אבל טובה, החציל היה יצירת מופת, לא פחות.
אני נאלץ לקלקל קצת את החגיגה לרגע ולציין שהמחירים, אף שהם נמוכים במונחים תל־אביביים, משקפים בעצם מחיר גבוה למדי, כרגיל. זאת משום שגודלה של כל מנה הוא משהו כמו שליש מנת אוכל ממוצעת, אולי חצי לפעמים, וכך יוצא ש־50-40 שקל למנה הם בעצם הרבה יותר. אני לא מאשים את חמדנותם של מסעדני העיר, משום שאיני חושב שהם כאלה. המחירים הללו מגלמים בתוכם עלויות רצחניות של חומרי גלם, שכר דירה, כוח אדם, חשבונות ואגרות. אף אחד לא יכול לעשות אוכל שנהגי האוטובוס העובדים כאן באמת יוכלו לאכול. רק מחיר היין באמת עצבן אותי. 33-30 שקל לכוס קטנה שהיא סוג של טעימה יותר מלגימה, זה כבר באמת קצת מוגזם. כן, אני יודע שבעיר לוקחים 50 ו־60 שקל לכוס אמיתית, ולפעמים אפילו יותר. אבל אם אתה רוצה למכור חצי כוס, אולי, קח 25 שקל. זה מספיק.
לה סיטה, הכרמל 4, תל אביב
לפני הטיפ:
שני פתיחים
(פול ובשר) – 36 שקל
סלט דג - 62 שקל
לברק ברוטב עגבניות – 55 שקל
לשון - 48 שקל
שומר ממולא – 48 שקל
קינוח –26 שקל
כוס לבן יווני – 30 שקל
כוס ריזלינג גרמני – 33 שקל
