פעיל מחאה: "איך אשתוק כשזאת ההנהגה ששולחת את בני לקרב?"
פעיל מחאה: "איך אשתוק כשזאת ההנהגה ששולחת את בני לקרב?"
מאז שהתחילה המלחמה העו"ד האקטיביסט גונן בן יצחק, פעיל מחאה בולט ואיש שב"כ בעברו, הפך להיות חלק מהמערך שמפעילים ארגוני המחאה לתמיכה במאמץ המלחמתי. הוא עזר באיכון וחילוץ תושבים מהעוטף, תמך במשפחות החטופים ומתנדב בהכנת מנות הקרב שנשלחות לחזית. כמי שהפעיל סוכנים בחמאס הוא מנסה להבין את הכשל בגזרת המודיעין, ואף על פי שהוא לא בטוח שהמחאה תחזור להיות כשהיתה, הוא מבהיר למה דווקא עכשיו חשוב להשמיע ביקורת
"אין מדינה. אין מדינת ישראל!", אומר גונן בן יצחק, עורך דין ופעיל מחאה, ממקימי התנועות "קריים מיניסטר" ו"חוזה חדש" ומשמש כיועץ המשפטי של הקבוצה, על מוסדות המדינה הרשמית כעת, אחרי פרוץ המלחמה. הדברים נאמרים ביום שני שעבר, 48 שעות אחרי שחמאס פרץ לגבולות המדינה וטבח באזרחיה, כאשר אף גורם רשמי לא דיבר עם משפחות ההרוגים והחטופים, וכשכל יום מרגיש כמו שנה ומה שקרה לפני שבת, כמו שמגדיר זאת בן יצחק, הוא בכלל "בעולם אחר, העולם היותר טוב".
סיבת הפגישה שלנו היא שהאקטיביסט, מי שמייצג עצורים במחאה נגד ההפיכה המשטרית, שהיה בעברו איש שב"כ, רכז בנפת רמאללה ואחד ממפעיליו של מסעב חסן יוסף ("הנסיך הירוק"), שגם העיד לטובתו במשפט בארצות הברית, עשה סרט תיעודי חדש שנקרא "לאן נעלם ג'ורג' חליל". בן יצחק, היום בן 52, הפעיל במסגרת תפקידו סוכנים בקרב ארגוני טרור, כשהידוע בהם הוא מסעב חסן יוסף, בנו של אחד מראשי הנהגת חמאס, שייח חסן יוסף חליל, שהיה מבכירי סוכני השב"כ בתוך תנועת חמאס. בן יצחק פעל למגר את פעילותו הצבאית של חמאס הצבאי בגזרת רמאללה בעזרתו, וכמו כן עמד מאחורי תפיסתו של שאדי שוהאדה, המחבל שביצע את הפיגוע במחסום עין עריכ, וכן היה מעורב במעצרו של מרואן ברגותי בשנת 2002.
כמי שיש לו כל הניסיון הזה אפשר לשאול — מה לעזאזל קרה בגזרת המודיעין? איפה היה השב"כ?
"אני מנסה להבין את הכשל ואני לא מצליח. מאות אם לא אלפי אנשים היו מעורבים במבצע הזה. אין מקור אחד שיבוא ויגיד משהו ברמה של סימנים מעידים, מתכנסים, אוספים? ברור שבעזה הרבה יותר קשה לגייס סייענים. יש הרבה פחות נקודות חיכוך שדרכן אפשר לפנות אליהם. בשנה־שנתיים האחרונות זה נהיה יותר קל כי התחילו להכניס פועלים מעזה, ומה לעשות שאלה המקומות שהשב"כ מגייס אנשים. בשורה התחתונה, נראה שהולכנו שולל. זה אחד המבצעים המבריקים מבחינתם. בעיניי, זה שהצליחו לחמם את הגדה ואת בן גביר וסמוטריץ' היה חלק מהתוכנית. הצבא שלח 26 גדודים לגדה מתוך מחשבה שבגבול עזה יש את מחסום ארז והמעבר התת־קרקעי שחמאס בכלל לא השתמשו בו, יש את הטכנולוגיה, את ה'רואה־יורה' וכל המצלמות וכל זה יציל אותנו, והם לא".
ביום הראשון של המלחמה כאשר כולם שאלו איפה הצבא, בן יצחק העלה את הציוץ הבא שנהיה ויראלי: "אבא שלי, תא"ל עוזי בן יצחק, שהיה רמ"ט פיקוד מרכז, ביקש ממני לשאול למה לא אומרים את האמת: 26 גדודים, כמעט כל צה"ל הסדיר, נמצאים בשטחים. אין צבא כמעט בדרום, כל זה בהחלטת ממשלה ימנית וקיצונית. צריך להעביר כוחות מהגדה לעזה ולסגור בכל מחיר את הגדר ולא לתת להם לחזור לעזה". איש לא הביא נתון שיסתור את זה.
"אנחנו, כישראלים, יש לנו נטייה לזלזל באויב", אומר בן יצחק בריאיון. "רואים את זה כעת ורואים את זה גם בהקשר של חמאס ברצח הרכזים של השב"כ לפני 30 שנה, כשבתוך שנה שני רכזים נרצחו על ידי המקורות שלהם ־ חיים נחמני ונועם כהן. זה היה ב־1993. חמאס הוקם ב־1987. זלזלנו אז, רגע לפני שהתחילו פיגועי ההתאבדות, ואנחנו ממשיכים לזלזל".
כמי שיש לו היכרות עם המערכת, וכמי שבעצמו פוטר ממנה בצל חקירה אף על פי שזוכית בה, יעשו בדק בית כעת? אנשים יפוטרו?
"מאז שאני באתי לשב"כ, אחרי רצח רבין, בסוף 1996, אני רואה שהשב"כ הוא ארגון שמתחקר את עצמו. התוצאות כעת עלובות וקשה להגיד משהו טוב על השב"כ, אבל הוא ארגון שבודק את הדברים. לא מקבל תרבות של שקר. הוא לא מושלם אבל הוא לומד. הימים של יחידה 504, שבסרט שלי, שהיתה בה התנהלות מאוד בעייתית, עברו. לבנון השחיתה אותנו. זה כמו משהו עם קרינה רדיואקטיבית, שמזהם כל מי שמתקרב אליו. לבנון זיהמה אותנו, עם סמים, כמו שרואים בסרט, והברחות. אבל דברים השתנו. השב"כ הוא גוף שלומד מהטעויות שלו והוא בוודאי כבר מתחיל לחקור מה קרה".
האם זה הזמן למתוח ביקורת על הממשלה ועל מי שעומד בראשה או כשהתותחים רועמים המוזות שותקות?
"ברור שכן. קודם כל, נתחיל בזה שבכל הפעמים שנתניהו היה באופוזיציה הוא מעולם לא תמך בממשלה, גם כשהיו מבצעים, וגם כשהיינו במלחמה. כולם מדברים היום על אחדות ואומרים שצריך לחכות עם הביקורת. במלחמת לבנון השנייה הוא גיבה את אולמרט? לא. הוא גם לא גיבה את בנט ולפיד כשהיה מבצע בעזה. אני לא אומר שצריך לנהוג כמוהו, אבל מה שקרה כאן הוא אחד האסונות הגדולים בתולדות ישראל. הקונגרס הציוני פרסם שמאז השואה זאת הפעם הראשונה שנרצחים כל כך הרבה יהודים בבת אחת. העמיסו משאיות של גופות בשדרות. אי אפשר לשתוק!
"בכל פיגוע, כבר בפיגוע דיזנגוף, אחד מפיגועי ההתאבדות הראשונים, נתניהו רץ לשם. ישר הסית. אצלי הוא נמחק אז. העשן עוד מיתמר, לא מטאפורית, ואתה רץ ומסית? אלה לא הסטנדרטים שאני גדלתי עליהם. הוא כל הזמן מסית, גם עכשיו. כבר שכחנו, כי זה בעולם אחר, אבל הסיפור של ליאו די במרכז תל אביב הוא דוגמה מאלפת. נתניהו כתב בטוויטר ש'השמאלנים דחפו אותו, אב שכול!", אף על פי שליאו די בעצמו אומר שלא דחפו אותו. אנשים שהיו חלק ממערך ההסתה של נתניהו מפיצים בימים האחרונים שהשב"כ והצבא שיתפו פעולה עם חמאס. זה חורבן מוסרי”.
"תלכו לפצועים", הוא אומר לנציגי הממשלה, "תעשו את עצמכם שאכפת לכם". בן יצחק הוא בן של תת־אלוף, שבנו החייל — אחד מארבעת ילדיו — הוקפץ לדרום. "הבן שלי שבצנחנים הוקפץ. אמרו לו 'תתכונן למלחמה'. האחיין שלי שהוא מילואימניק קיבל צו 8 באגוז. אני יכול לשתוק כשזאת ההנהגה ששולחת אותם לקרב? זה לא שאמרתי לילדים שלי 'אל תתגייסו'. נצבט לי הלב.
"הבן של בר־לב היה מפקד סיירת מטכ”ל. הבן של שמיר היה טייס. הנכד של בגין היה טייס. יש מישהו בממשלה הזאת שהילד שלו נשלח לקרב? חובה עלינו למתוח ביקורת. אנחנו שולחים את הילדים לקרב וחובה עלינו לשאול את השאלות. לקח ימים לחלץ אנשים מבארי, כיסופים, נירים וכפר עזה. ולהגיד אחדות? אחדות עם מי? באמת אני שואל. אנחנו יושבים ובוכים ועוד אומרים עלינו שאנחנו בוגדים. יושבים באולפנים כל מיני מומחים ואומרים: 'זה לא הזמן, אסור לדבר'. לא! חובה לדבר. לפני שבוע אותם מומחים באולפנים דנו במה למדנו מאז מלחמת יום הכיפורים. מה למדנו? כלום".
את הדברים הזועמים האלה הוא אומר, דקות אחרי שהוא מספר בדמעות על חברו תום גודו ז"ל מכיסופים ש"החזיק את דלת הממ"ד כדי שהמחבלים לא ייכנסו, איפשר למשפחתו לברוח, ובאיזשהו שלב הם ירו בו דרך הדלת והוא נפגע”.
"הקמנו קבוצה של יוצאי מודיעין שהם דוברי ערבית כדי לאסוף מודיעין על חטופים. כי תביני, אין מדינה. אין מדינת ישראל. בשבת התקשרה אליי אמא של בחור שהיה במסיבה. היא שלחה לי מיקום שבו הוא מתחבא, העברתי ליאיר גולן (סגן הרמטכ"ל לשעבר שתוך חירוף נפש נסע לבד לאסוף אזרחים שהתחבאו בשדות — ר"ק), והוא נסע והביא אותו בשבת אחר הצהריים. עכשיו, לפני כמה דקות, היא שלחה לי מידע על ניצולת שואה שיושבת לבד בממ”ד בכיסופים ושניסע אליה. המעט אופטימיות שיש לי זה שהחברה האזרחית הזאת יש בה כוח".
אכן, מהרגע שנודע על ההתקפה, אזרחים החלו בהתארגנויות התנדבותיות, מכל קצות הארץ. מסעדות הכינו אוכל, בהמשך השבוע בן יצחק התנדב בחמ"ל שהקימו במסדת "האחים", שכנים ששלחו בגדים ובקבוקי מים לחזית, ובקשות לתרומות לקיבוצים שנכחדו. העיתונאי שאול אמסטרדמסקי (כאן 11, “כלכליסט”) כתב בטוויטר: "בבוקר נסעתי דרומה לצלם בחפ"ק שהקים ארגון אחים לנשק לחילוץ ולסיוע לאנשים בעוטף עזה. הייתי בהלם. מאות מתנדבים שהגיעו מכל רחבי ישראל. חלקם חמושים, חלקם לא. כולם התנדבו להיכנס פנימה ליישובים, לחלץ החוצה את כל מי שביקש. אנשים שבמשך שלושה ימים איש לא התייחס אליהם".
נדמה שעל התשתית שהקמתם את התארגנות המחאה, אתם מיישמים את הפעילות ההתנדבותית האזרחית למען המאמץ המלחמתי. כמו מה שעשיתם עם מנותקי הקשר והנעדרים?
"נכון. מהרגע ששמעו שיאיר גולן הצליח לחלץ, התקשרו אלינו בהמוניהם. בשבת בלילה התפוצצתי מזה שאין להם עם מי לדבר. לא יכולתי להישאר בבית אז השתמשתי בתשתית של מערך עוטף עצורים, שאני חלק מהמקימים שלו, כדי לארגן שתייה להורים שמגיעים למרכז דנ”א באיירפורט סיטי. משהו מינימלי כדי להקל עליהם. עמדנו שם והכנו להם קפה ותה. לא ידענו מה לעשות.
"במשך היום שלמחרת ניסינו למצוא מישהי לפי איכונים טלפוניים, ולא הצלחנו להגיע אליה או לצבא. הם עסוקים בלחימה. אני לא מאשים אף אחד. המשפחות של החטופים ישבו במסיבת עיתונאים ואמרו שאף אחד לא פנה אליהם. ועכשיו מינו את גל הירש. אני מכיר את גל מאז שהייתי רכז נפת רמאללה והוא היה מפקד חטיבת בנימין. הוא איש שיש לו יכולות. הוא מאוד חכם. אני לא בטוח שיחסי אנוש זה הצד החזק שלו. ערבית הוא לא יודע. אין לו ניסיון בדיפלומטיה. אני אפילו לא נכנס לוועדת החקירה בנושא החטופים (ועדת אלמוג, שהטילה עליו אחריות, ולאחר מכן ועדה אחרת זיכתה אותו — ר”ק). אני מדבר רק על הכישורים. האם הוא האיש הנכון? התשובה היא לא. זה לא הוגן כלפי המשפחות שנתניהו ממשיך לקבל החלטות פוליטיות שנוגעות לו עצמו במקום לקבל החלטות לאומיות".
מתי צריכים לחדש את המחאות?
"אני לא בטוח שהמחאה תחזור כפי שהיתה. אנחנו לא יודעים לאן ישראל הולכת. איך שהמלחמה התחילה, כל פעילי המחאה או שהתגייסו בצו 8, או התגייסו בעצמם לעשות דברים. הם הקימו ארגון שנועד למצוא בתים זמניים לתושבי הדרום, שלחו מארזים, אחד החברים מהמחאה שלח חמש משאיות של אספקה לבאר שבע ומשם לצאלים, כי למילואימניקים לא היה מה לאכול בצאלים, מתנדב אחר שלח אספקה לתושבי ניר עוז שנסעו לאילת. אנחנו לא קוראים לביביסטים בוגדים. אנחנו עסוקים כרגע בלעזור ולהתגייס ולעשות מה שאנחנו יכולים. ועוד אנחנו צריכים לתת תשובות? אנחנו?".
"הסרט הוא חקירה אקטיביסטית"
"לאן נעלם ג'ורג' חליל" הוא סרט תיעודי שיצר גונן בן יצחק יחד עם יעל לביא ועודד טורי, ובו הוא מביא את סיפורו של סייען לבנוני, ששמו ג'ורג' חליל, שהיה מקור של יחידת המודיעין 504. חליל נעלם ב־1988, והשאיר אשה וחמישה ילדים, ללא הסבר וללא תמיכה. "הסרט הוא חקירה אקטיביסטית, המשך ישיר למה שעשיתי כשלקחתי לידיים משהו שהמדינה היתה צריכה לעשות ולא עשתה, כשנסעתי לארצות הברית להעיד לטובת 'הנסיך הירוק'", אומר בן יצחק. "התחושה שלי אז היתה שמישהו צריך לקחת אחריות ולהציל אותו. הפעם, בסרט הזה, מדובר במקרה אחר — ג'ורג' חליל היה מקור של מדינת ישראל, הוא בא להיפגש עם המפעיל שלו ונעלם. את ישראל הרשמית לא עניין להסביר לאן נעלם, מה קרה לו ומי אחראי לזה. זה נראה לי לא בסדר, לא צודק כלפיו וכלפי המשפחה שלו. אז במקום שהמדינה תלך ותחקור מה קרה לג'ורג' חליל, יצאתי אני לעשות את זה".
תוך כדי חקירה, שכללה גם מפגש עם ז'אן אלרז, איש שב"כ בכיר המרצה מאסר עולם בכלא על רצח, שהיה המפעיל של ג'ורג', וקרוב אליו כל כך שהוא קרא לבנו הצעיר על שמו, מגלים היוצרים דברים רבים על שיטות יחידה 504. "אנחנו מגלים שנושא הסמים הוא מאוד מאוד משמעותי, וכן עוד משהו שנמצא תחת צו איסור פרסום שקשור ליחידה והוא כנראה הסיבה שלא רוצים לפתוח בחקירה על ג'ורג'".
בן יצחק מספר שלביא והוא הגיעו למסקנות אחרות בזמן התחקיר, והתפיסות השונות באות לידי ביטוי בסרט. עשיית הסרט היתה חוויה כל כך טובה, הוא מספר, שהוא חושב אולי ללמוד עכשיו קולנוע "כי אני מרגיש שיש לי מחסור בידע קולנועי". זאת לאחר שכבר למד תואר ראשון בפסיכולוגיה, ושניים במשפטים ובמינהל עסקים. הדוקו היה אמור להיות משודר אתמול בכאן 11, אבל בימים אלה כל לוח השידורים מתרכז בדבר אחד בלבד, והקרנתו נדחתה.
