חיבוק מהטאבון: על פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה
חיבוק מהטאבון: על פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה
עלי גפן מושלמים, זעתר ביתי, ערק נדיר ושיחה מהלב: "הטאבון של ברנה" בנווה שלום הוא אחת הפנינים של הפסטיבל, שנפתח מחר וחוגג את שנתו ה־21
ברנה לאיוס מוציאה פיתות מהטאבון בקצב מסחרר: עם זעתר, עם ממרח פלפלים מיובשים ועם ג'יבנה. הבצק שלהן הוא מקמח כוסמין מלא והמרפסת של ביתה נראית מודרנית להפליא, אבל אי אפשר להתבלבל - זו יד עם מסורת עתיקת יומין. סלים בעלה עומד לידה גאה ומציע לי בקבוק בירה. עוד מעט, כשארגיש יותר בבית, יכבד אותי גם בערק, שכמו הג'יבנה וחומרי גלם אחרים בארוחה, מגיע ממעיליא, כפר הולדתו.
סלים עובד בבית החולים אסף הרופא וקודם לכן היה המנהל של מטבח המלון של נווה שלום. ברנה היא מורה. אחר כך, כשאסגיר את מוצאי החצי יווני, היא תספר לי על ימיה בסלוניקי כמתנדבת עם ילדי הפליטים. את שניהם אני פוגש בביתם כמארחים במסגרת פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה, שיתקיים באזור ממחר ועד 3 ביולי, ומספק לבני המקום אפשרות להציג לעולם מסורות עתיקות ומופלאות.
במסגרת הפסטיבל, שחוגג את שנתו ה־21 השנה, תוכלו להתארח לא רק ב"הטאבון של ברנה" בנווה שלום, אלא גם ב"בית הבראנץ' הטורקי" של לבנה ואבי אוחיון בעמינדב, "טעמים ממקסיקו בצבעי ההר" של ורד וירון חובר בבית זית, "מאינדונזיה לישראל" של יהודית הרפז, גם היא מבית זית, אצל יסמין ומוסא בגן האנגלי שבכפר הערבי עין ראפא, וגם במסעדות כמו מאג'דה, רשטא ושנקליש באותו הכפר ובמשאית האוכל של זוכת “מאסטר שף” הטרייה איתיאלה היאט במושב מטע. כל אלו לצד אטרקציות ותיקות של הפסטיבל, כמו מטעמים קוצ'יניים וכורדיים.
הנוף היפהפה של נווה שלום הוא הכי ישראלי שיש, והכפר המקסים ידוע בתור הכפר הערבי־יהודי המשותף היחיד בארץ. אם הייתי מרשה לעצמי להיות קצת יותר רומנטי, הייתי מצטט את שלום חנוך וכותב על "הכביש מתפתל/ כפר ערבי/ עצי תאנה במדרון... ("שיר דרך").
ברנה וסלים הם זוג מקסים ושובה לב במיוחד, חכמים, צנועים ומכינים אוכל מופלא, כזה שמלמד כמה וכמה דברים חדשים גם את מי שמאחוריו אינספור חקירות צולבות של מיטב השפים הערבים. למשל שכדאי לטחון עם החומוס פלפל שיפקה כבוש אחד. או שכדאי לבשל את עלי הגפן בשמן זית — מהלך יקר ובזבזני, שאחראי לעלי הגפן הכי טעימים שבאו אל פי זה שנות דור.
והיו גם טאבולה נהדרת, ספיחה (סירות בצק ממולאות) מעולה, לאבנה, מנקיש (מעין פיתה זעתר) וחצילים קטנטנים ממולאים. כולם כמובן בעבודת יד. והיו גם תבלינים ביתיים כמו זעתר, שברנה מייבשת בעצמה והוביל אותנו לשיחה על פוליטיקה, או נענע מיובשת, שמכין ראני הבן ורק הנימוס מנע ממני לבקש ממנו שקית. האירוח הביתי מאפשר למבקר לא רק לטעום את כל הטוב הזה, אלא גם לנהל שיחה לבבית, קולחת ומרתקת (כן, גם על "המצב"), עם זרים שעד מהרה נכנסים לך לתוך הלב. אם הייתי מרשה לעצמי להיות קצת פחות ביישן, הייתי מתחבק איתם.
פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה, 3.7.21-9.6.21, לפרטים: tour-yehuda.org.il
