מתחממים על הקווים: שובם של אירועי הספורט העממי
מתחממים על הקווים: שובם של אירועי הספורט העממי
סוף השבוע החולף סימן את חזרתם של אירועי הספורט העממי לאחר הקורונה ובמגבלות התו הירוק. לצד ההתרגשות ניכר מיעוט יחסי של משתתפים, מה שאומר שאפילו האתלטים המכורים עוד קצת חוששים מהנגיף
בשעות הבוקר של יום רביעי שעבר עשו עשרות מכוניות שעליהן מתקנים מיוחדים לנשיאת אופניים את דרכן על כביש הערבה.
רובן בדרכן דרומה אל עבר פארק תמנע ושבילי הרכיבה המהוללים השוכנים בלבו. אלו המבינים דבר או שניים בתחום יכלו לראות מיד שאין אלה אופני הרים רגילים ופשוטים על המנשאים, אלא "מכונות מלחמה" יקרות שתכליתן היא רכיבת שטח תחרותית ומהירה. הנהגים היו ברובם משתתפיו של ה"סמרתון", אירוע רכיבת שטח סיבולתי במדבר, הנמתח על פני כמה ימים ובוחן את קצה גבול היכולת של משתתפיו.
1 צפייה בגלריה
רוכבי אירוע “סמרתון" בתמנע. “כולם שמו את האינטרסים בצד רק כדי שזה יקרה"
(צילום: אריק פלדמן)
האירוע האתגרי, שמהדורתו הקודמת התקיימה בפברואר 2020, טרם הקורונה, חזר עתה לחיים תחת מגבלות התו הירוק והיה חלק ממגוון אירועים שהתקיימו בסוף השבוע האחרון וככל הנראה סימנו את שובו של ספורט הפנאי העממי. לפחות לפרק הזמן הקרוב.
"ב־2006 הפקתי תחרות במנרה שבצפון, שבוע אחרי שמלחמת לבנון השנייה הסתיימה והעצים בסביבה עדיין העלו עשן. בחיי שמאז לא התרגשתי ככה להפיק אירוע", סיפר בהתרגשות נמרוד כהן, האיש שעומד מאחורי ארגון ה”סמרתון”. "אנשים נרתמו, נותני חסויות, המועצות האזוריות, כולם שמו את האינטרסים בצד רק כדי שזה יקרה. היה בזה סוג של ציונות".
לדברי כהן, קיומו של האירוע לא היה ודאי עד הדקה ה־90, וגם לאחר אישור ממשרד הבריאות, עדיין אישורה של משטרת אילת היה מוטל בספק. זה ככל הנראה הגיע רק לאחר התערבות מדרגים פוליטיים גבוהים.
בסופו של דבר, על קו הזינוק הסמוך לאגם תמנע נעמדו קרוב ל־300 רוכבי אופני הרים נלהבים, פחות מבשנים עברו, שדיוושו לאורך כל סוף השבוע בשביליו הקסומים של המדבר. כולם, עד אחרון הרוכבים, אנשי הצוות וההפקה, מחוסנים כמתבקש בהוראות התו הירוק כשלידיהם צמידים המוכיחים שעמדו בסינון הקפדני. האווירה היתה של פרגון והכרת תודה על עצם קיומו של אירוע ספורטיבי במציאות הסבוכה שאליה התרגלנו בשנה החולפת. "פשוט היה מרגש לעמוד שוב על קו זינוק", סיפר אחד המשתתפים ב”סמרתון”, "קשה להסביר כמה התגעגענו לזה".
רצים למרגלות הגלבוע
כאמור, תחרות הרכיבה המדברית לא היתה אירוע הספורט העממי היחיד שהתקיים בסוף השבוע. הרחק משם, למרגלות הגלבוע, הוזנקו מאות רצים חובבנים ל"מירוץ שבילי המעיינות", שהציע למשתתפים בו מקצים שנעו בין 5 קילומטרים לריצת מרתון מלאה (42.2 ק"מ). בדומה לאירוע הרכיבה בדרום, גם בעמק המעיינות לא היתה נהירה חסרת שליטה לאירוע, כפי שאולי היה מצופה לאחר שנה נטולת אירועי ספורט עממיים.
אולי זה עדיין החשש מהנגיף, ייתכן ששוחרי הפעילות התחרותית טרם מסוגלים לעכל את העובדה שהמירוצים חזרו כה מהר לחייהם אחרי שנה של מוות קליני שבו היו שרויים. מה שבטוח, שאם פתיחת המשק תימשך בקצב הנתון, לוח האירועים העממיים בסופי השבוע יהיה עמוס כפי שהיה בשנים קודמות. עיקר הקושי בעבר היה לבחור מבין השפע הרב. לפי הפרסומים השונים בלוחות המירוצים העממיים, מצב זה כבר נמצא מעבר לפינה.
"היתה התלהבות ושמחה גדולה על הזכות לחזור לשגרה", אומרת אסתי קליינמן, מאמנת ובעליה של קבוצה טריאתלון תוססת מעמק המעיינות, שקבוצתה התחרתה במירוץ המקומי בשישי. "היה כיף אדיר ומרגש לחזור להתחרות. אצלנו המתאמנים באו בהתלהבות רבה", היא מסכמת. האירוע, כך מספר כל מי שנכח בו, היה הצלחה מסחררת. כולם שמחים על שובה של השגרה ועל האפשרות לחזור ולהתחרות באופן חופשי. עד כמה חופשי? ב”סמרתון” המדברי, בזכות עמידתם של המארגנים בכללי התו הירוק, יכלו כל המשתתפים לזנק יחדיו ולא במתווה מוגבל של קפסולות — מה שאיפשר את קיומה התקין בזווית התחרותית.
בכל שעה ריצת הקפה
מי שעוד הצליחו ליהנות בסוף השבוע משובה של השגרה המבורכבת בספורט העממי היו רצי האולטרה, הרצים למרחקים הארוכים ביותר, אשר "התענגו" על תחרות בקונספט מיוחד – Back Yard Ultra, שבה בכל שעה משתתפי האירוע יוצאים להקפת ריצה של 6.7 ק"מ. המנצח הוא זה ששורד הכי הרבה הקפות, מה שיכול להימשך כמה ימים.
ובעודי כותב שורות אלו, מעדכן אותי מארגן האירוע, זולי ביהארי, על כך ש"שלושה רצים בדיוק יוצאים עכשיו לסיבוב ה־30 שבסיומו יסגרו 200 ק"מ". בספורט הפנאי התחרותי והעממי, תאמינו או לא, דיווחים שכאלו נשמעים כדבר שבשגרה. גם הסובלים אי שם בשטח, כנראה שלא באמת מתלוננים על שובה.
