מור לושי ודניאל סיון: "עשינו דוקו פשע ל־HBO כדי לברוח מהמציאות בישראל"
מור לושי ודניאל סיון: "עשינו דוקו פשע ל־HBO כדי לברוח מהמציאות בישראל"
אחרי שעשו סרטים על הסכם אוסלו, לוחמי ששת הימים ואנשי הלובי היהודי בוושינגטון, פנו זוג היוצרים הישראלים הבינלאומיים לצלם את “הרציחות של אימפריית מורדוק". סרט הדוקו, העוסק ברצח בתוך משפחה חזקה ומקושרת בדרום קרוליינה, נהפך ללהיט היסטרי בארה"ב, והם מוצאים הקבלה בין גיבור סרטם שסבור שהוא החוק ואיש לא יכול לפגוע בו, לבין מה שקורה כאן ועכשיו
אחרי שמור לושי ודניאל סיון, צמד דוקומנטריסטים ישראלים מחוננים בני 40, זוג גם בחיים והורים לשני ילדים, עברו לארה"ב כדי לעשות את הסדרה "איוואן האיום", על ג'ון דמיאניוק לנטפליקס, וכאשר במקביל יצא הסרט שלהם "יומני אוסלו", הם היו ברוויה מעשיית סרטים הנוגעים באקטואליה. בריאיון עם השניים, יום אחרי שחזרו לתל אביב מטייוואן מעבודה על פרויקט נוסף, הם מסבירים שההחלטה לעשות את הסדרה החדשה שלהם, פשע אמיתי אמריקאי "הרציחות של אימפריית מורדוק", נבעה מהצורך באסקפיזם. אז הם עשו משהו קליל כזה על אבא שיורה למוות באשתו ובבנו הצעיר.
"התחושה הייתה שאנשים בישראל הפסיקו להתעניין במצב הפוליטי ברמה כזאת שלא היה עיתון אחד שהתעניין בסרט שלנו 'יומני אוסלו' ועוד יותר מזה בסרט 'הלובי' על הלובי היהודי האמריקאי אייפ"ק ועל הפער שנוצר בין ישראל ליהדות ארה"ב", אומר סיון. "מצאנו את עצמנו הולכים יותר ויותר לכיוון אסקפיסטי. הסרטים והסדרות שעשינו בארה"ב היו על נושאים מאוד קשים, אבל מבחינתנו זה בריחה מהמציאות של ישראל".
"אחרי 'הלובי' הרגשתי שז'אנר הפשע האמיתי זה חופש. לפני כן עשינו סדרה ששמה ‘Sins of the Amish’ על התעללויות מיניות ואונס בכת האמיש", מספרת לושי. "ועדיין, עם כל הקושי והטלטלה כאישה וכיוצרת, הסרטים הפוליטיים שעשינו בישראל, והאופן שהתקבלו, הם ששברו לי את הלב".
הסדרה הדוקומנטרית שלהם "הרציחות של אימפריית מורדוק", ששלושת פרקיה עלו החודש ב־yes וב־STINGTV, הפכה ללהיט כבר בשבוע הראשון לשידורה בארה"ב ולמעשה היא אחת הנצפות ביותר בהיסטוריה של HBO. היא עוסקת בכמה מקרי רצח בעיירה קטנה ששמה המפטון, בדרום קרוליינה. העיירה נשלטת על ידי משפחה חזקה, זה 100 שנה. בני משפחת מורדוק מתפקדים כמאפיה מקומית. "יש להם משרד עורכי הדין הגדול ביותר באזור: הם שלטו גם בתביעה וגם במשטרה. אבל גם הפכו את המקום למאוד עשיר", מסבירה לושי. "מספיק אנשים נהנו מרמת חיים גבוהה, גם אם אחרים ממש לא — כדי לאפשר את זה".
1 צפייה בגלריה
מתוך "הרציחות של אימפריית מורדוק". "הדיאלוג שלנו כיוצרים הוא מוסרי. יש אנשים בצד השני"
(צילום: באדיבות YES דוקו)
ואז ב־7 ביוני 2021 יסודות האימפריה החלו לקרוס כשאבי המשפחה אלכס מורדוק דיווח למשטרה שמצא את אשתו ובנו ירויים באחוזה. שלושה חודשים אחרי הרצח משרד עורכי הדין אילץ את מורדוק לפרוש לאחר שהודה במעילה של מיליוני דולרים. ואז נודע שהוא עצמו נורה ומאוחר יותר הודה כי שכר מישהו שיפגע בו כדי שבנו הבכור יקבל את כספי הביטוח. לבסוף, הוא מועמד לדין על רצח אשתו ובנו. המשפט הזה מתקיים כעת. ביום חמישי שעבר נתן מורדוק את עדותו במשפט שמעורר עניין רב בארה"ב.
בסדרה המרתקת שלהם על המקרה הם חושפים שרשרת אירועים מלאת תפניות סביב משפחה פריבילגית אחת, שהשאירה שובל של הרס ומוות. "סיימנו את הסדרה בנובמבר כשמורדוק הואשם, והמשפט נפתח לפני שלושה שבועות", אומרת לושי.
"כל יום מתברר שם משהו חדש", מוסיף סיון. "למשל, גילו כי מהרגע שהאבא דיווח למשטרה שמצא את הגופות של בנו ואשתו, במצב מזעזע, ועד שהשוטרים הגיעו, לפי ההיסטוריה של הטלפון שלו הוא גיגל מידע על מסעדה במחוז ליד; וחבר שלח לו תמונה של מישהי בביקיני. עכשיו המשפט בשלב ההגנה. בינתיים לא הצליחו להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהוא עשה את זה. כל הראיות מראות שהוא שיקר בנוגע לאליבי שלו, אבל אין אקדח מעשן. בלי קשר — הוא ימות בכלא, כי יש לו מספיק אישומים על מרמה".
בארה"ב לא תהו מה לכם ולסיפור?
סיון: "כשאנחנו נכנסנו לזה, כל ארה"ב הייתה באובססיה על הסיפור. זה נראה כמו ספר של ג'ון גרישם. מבחינת המרואיינים הדבר שעניין אותם זה לא שאנחנו מישראל, אלא איך לדבר נגד המשפחה הזאת — הם היו בפחד מוות".
לושי: "בסיפור יש משהו אוניברסלי. זה על קבוצה של אנשים שבתהליך של שחיתות שנמשך 100 שנה שולטת בסביבתה — הון־שלטון, זה משהו שקורה גם פה. ככל שהועלו עוד ועוד אישומים נגד מורדוק, אנשים הרגישו יותר בנוח לדבר איתנו. הם כבר רוצים שייעשה צדק ומבינים שכוחו נחלש אחרי שלפני כן מעמדו היה: 'אני החוק, אף אחד לא יכול לפגוע בי'. הוא חשב שהוא יכול לרצוח את בנו ואת אשתו, לכאורה, ולא יקרה לו כלום".
אתם משוכנעים באשמתו?
סיון: "בסרטים דוקומנטריים, העבודה היא לשאול שאלות ובשום צורה לא לעקוף את המערכת המשפטית. 95% מהראיות מצביעות שלמשפחת מורדוק היה קשר לרצח אחר שמוזכר בסדרה, יש 5% שאנחנו טועים. אנחנו לא עיתונאים. אין שום פיקוח על עובדות שמביאים דוקומנטריסטים ואתה יכול לעשות הרבה מניפולציות. המטרה שלנו היא להעלות שאלות, לא לחרוץ גורלות".
לושי: "הרבה מאוד מהדיאלוג של דניאל ושלי הוא מוסרי. אנחנו מרגישים את כובד המשקל בעובדה שיש אנשים אמיתיים בצד השני. חוץ מזה חייב להיות שם רובד חברתי ומעמדי, אחרת נירדם משיעמום".
סיון: "אנחנו מנסים לחשוף עוולות. מור עשתה את זה ב'הלובי', שחשף צדדים לא נעימים של אייפ"ק. אבל יש הבדל בין להרשיע אדם בטלוויזיה, לבין לחשוף עוולות של מערכת, רק כי זה יוצר טלוויזיה טובה".
בעניין “טלוויזיה טובה” מול “חשובה”. הם מצטערים שהיצירות הפוליטיות שלהם זוכות לפחות התייחסות בציבור. "היה משהו מאוד מדכא בזה שהסרט 'קלף מלוכלך' על סיפור רמאות בעולם הברידג', בהפקה של yes סטודיו, שנמכר לשואוטיים ולקאנאל פלוס ויצא חצי שנה אחרי 'הלובי', זכה לחשיפה הרבה יותר גדולה — כי זה פשוט נושא סקסי ופאן. 'הלובי' זכה לרייטינג טוב", מציינת לושי. "אבל בעיקרון סרטים פוליטיים לא מעניינים את הציבור".
וכך נדחקים הנושאים הגדולים מסדר היום, בוודאי בקרב הסטרימרים. "לכן כל כך חשוב שיהיה כאן ערוץ ציבורי", הם מזכירים חזית אחרת שנפתחה כאן בין הממשלה לגופים אזרחיים. "שירותי הסטרימינג נזהרים לא לפגוע בטריטוריות שהם רוצים להיכנס אליהן, כמו סין. אז לא יעשו סרטים גיאופוליטיים. לנו היה פרויקט על אולימפיאדת מינכן, ובשירות הסטרימינג אמרו שהם לא רוצים לפגוע ברגשות הגרמנים אז שנרד מזה. אגב, אם מורדוק היה קשור לסין או לרוסיה — זה לא היה משודר. ואם זה תלוי רק בסטרימרים — לא רק סרטים פוליטיים ימותו, אלא כל התרבות העברית תסתיים. צופים יכולים להתרגל נורא מהר לתוכן אמריקאי".
אגב אמריקה, "הלובי" עוסק בין היתר בפער שהולך וגדל בין יהדות ארה"ב לישראל. זה מעסיק אתכם כיוצרים שם ופה?
לושי: "ככל שנלך למקום לא דמוקרטי, הפער יגבר. גם אנחנו בתור חילונים עושים חשבון נפש בנוגע ל'איפה אני רואה את עצמי — פה או שם'. אני ודניאל עברנו הגירה אחת. גרנו בארה"ב שנתיים ואני רק רציתי הביתה. אני אוהבת את אמא שלי, המשפחה והחברות שלי לידי. אני רוצה להיות בתרבות שלי. כמי שעברה הגירה אחת, לא אלך בקלות להגירה נוספת. אין לנו בעיה לעבוד בחו"ל, אבל הלב שלנו פה".
סיון: "אנחנו מגיעים מהמקומות הכי חילוניים, שמאלניים, ליברליים. אמא שלי הייתה ב'נשים בשחור', ואמא של מור סירבה לשרת בשטחים אחרי 1973". מה שעלה ב'הלובי' מכל הנציגים של הזרמים היהודיים הוא 'תיקון עולם' — ערך יהודי שנשכח לחלוטין בישראל — שאומר שהמטרה שלנו היא לעשות את העולם טוב יותר. יש הרגשה שבישראל הערך הוא להחזיר עטרה ליושנה, ולא הרצון להילחם למען הגר. עוד לפני ההפיכה המשפטית נהיה חשוב יותר להלל את המנהיג ולהתנקם במתנגדיו".
לושי: "הבערה שתיעדנו ב'הלובי' הגיעה לשיא כשצילמנו. ממשלת ישראל אמרה לאנשי הלובי שאי אפשר להיות ציוני בלי להיות בעד נתניהו. אי אפשר להיות יהודי אם אתה לא מאמין בישראל השלמה ובעליונות הגזע היהודי. היהודים האמריקאים אמרו — אם זה המצב, וישראל היא רק מדינת הישראלים תומכי נתניהו, אז לא צריך. הבערה הזו רק תסלים ואני חושבת שכולנו מבינים שאנחנו במקום שחור מתמיד. אם אחרי שעשינו את הסרט 'שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים' עוד היינו אופטימיים ביחס להשפעה של הסרטים שלנו, אחרי 'הלובי' איבדנו כל תקווה. זה תהליך — בהתחלה כשעשינו סרטים קלילים, הייתי אומרת לדניאל 'קח אותי מכאן, זה לא מעניין אותי'. אני צריכה עומק וכבדות. אבל איכשהו החיים גלגלו אותנו, אז אני מוצאת אותם בסדרת פשע אמיתי על מורדוק, שגם בה יש השלכות רחבות עם אמירה על העולם".
