אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לגלות קול צעיר ויוצא דופן, לחגוג כאילו אין מחר ב"הלנה", לצאת למסעות מצוירים באנימיקס, לשמור על סטייל גם באוגוסט או לפגוש מחדש בלשית נערצת
אלבום: לגלות קול צעיר ויוצא דופן
הזמרת והיוצרת הצעירה שירה זלוף ריתקה אותי כבר באודישן הראשון שלה בדה־ווייס לפני חמש שנים, אז הייתה סייפת מצטיינת חובבת זמר עברי. משהו בקול ובהגשה הבוגרת והאינטליגנטית של הנערה בת ה־17 סיקרן ומשך את אוזניי. והנה היא כבר בת 23, ובימים אלה עושה צעדים ראשונים בעולם המוזיקה הישראלית עם אלבום חדש ומצוין, "אף פעם לא הייתי ברבי", שכתבה והלחינה עם אפק לאמור.
האלבום כולל 13 שירים אישיים, חשופים ועמוקים, יש בו הפקה טובה, עיבודים וטקסטים מצוינים, כמו "אין אביר על סוס לבן באמצע פלורנטין", "מישהי של מישהו", "קיפוד" ו"אין כניסה". זלוף שרה בקולה הצלול על יחסים, פחדים, מחשבות, צלקות, שריטות, דימוי עצמי ואידיאל היופי, ומסתמנת כקול בולט וחשוב בקרב דור היוצרים החדש. לפי הרשתות החברתיות כבר יש לה קהל שהולך איתה מתחילת הדרך, וחיכה בקוצר רוח לשירים החדשים. את האלבום היא תשיק ב־3 באוקטובר בגריי תל־אביב. (מאיה נחום שחל)
אוכל: לחגוג כאילו אין מחר ב"הלנה"
הלנה, בר הטאפאס הספרדי האופנתי והמצליח בביתן אייל עופר בתל־אביב (לשעבר ביתן "הלנה רובינשטיין" ומכאן השם) חוגג שנה. זו הייתה כידוע אחת השנים הקשות למסעדנות המקומית ובכלל, והלנה נהפכה לסמל לתל־אביב הנהנתנית שאינה רואה ממטר את הארץ הבוערת סביבה. זה כמובן לא באשמתה בכלל, אולי אפילו להפך — יהיו מי שיגידו, בצדק לשיטתם, שהלנה ודומותיה הן סמל השפיות המתעקשת על מקומה בחיינו. כולם צודקים כנראה.
לכבוד חגיגות השנה יעלו ויבואו מיטב השפים המקומיים ויתארחו במטבחו של גיא גמזו, השף שהוא גם אחד מהבעלים (יחד עם המסעדן איציק חנגל ואיש האלכוהול מוש בודניק). פיגורות כמו יוגב ירוס (אקס "מל ומישל" האיטלקייה הנהדרת), וגל בן משה המעוטר כוכב המישלן ממסעדת "פריזם" בברלין (וגם השף של "פאסטל" של חנגל, בעל הבית). בשלישי הקרוב יבשל שם אייל לביא אקס מסעדת "פסטיס" הפרובנסלית שהוותיקים עוד זוכרים בגעגוע. לביא וגמזו ישמחו את הקהל בערב מחבתות ענק של פאייה ספרדית. לכו לבלות, אם אתם עדיין מסוגלים. (חיליק גורפינקל)
פסטיבל: לצאת למסעות מצוירים
פסטיבל האנימציה והקומיקס אנימיקס, שייפתח בסינמטק תל־אביב ביום שלישי (6.8), מזוהה בדרך כלל עם תכנים המיועדים לילדים ונוער, ואולי לכן הוא מתקיים בעיצומו של החופש הגדול. אבל למראה יבול סרטי האנימציה הישראלים הקצרים והסרטים הארוכים הבינלאומיים שיוצגו בו, כדאי לשים לב במיוחד לתכנים המיועדים למבוגרים.
הפסטיבל יציג את סרטו החדש של ביל פלימפטון,"סלייד". פלימפטון בן ה־78, שזכה להצלחה פולחנית בסוף שנות ה־80 בזכות סרטונים שמכר ל־MTV, ממשיך ליצור סרטים עצמאיים המצוירים ביד, וסרטיו הזויים, סוריאליסטיים וגדושים סקס ואלימות. "סלייד" הוא מעין מערבון שבו קאובוי והגיטרה שלו מגיעים לעיירה צחיחה שבה שני ראשי העיר זוממים לבנות סכר ולהציף עמק מיושב כדי להקים כפר נופש עבור הפקה הוליוודית. אבל הסרט הוא בעיקרו מסע טריפי מוזיקלי בין בתי בושת, וכמו תמיד אצל פלימפטון כדאי לראות את הסרט הארוך כרצף של מערכונים קצרים. סרט נוסף שראוי לתשומת לב הוא "כחול שקנאי", דוקו הונגרי באנימציה. הסרט מספר על הונגריה של סוף שנות ה־80, עם עזיבת השלטון הסובייטי ופתיחתה למערב. לראשונה ההונגרים יכולים לצאת לטייל בחו"ל אבל אין להם כסף. זה סיפורם של שלושה צעירים שהתמודדו עם המצב הזה בכך שזייפו כרטיסי רכבת ויצאו למסע. (יאיר רוה)
שופינג: לשמור על סטייל גם באוגוסט
בגד ים יפה וכובע שיגן מהשמש הם פריטים חיוניים לאוגוסט שמתחיל היום, וכך גם בגד קליל מבד טבעי ונושם, רחוק מהגוף. שתי המלצות למותגים ישראלים מוצלחים שעכשיו יש עליהם הנחות: תלמה קורצמן מעצבת בגדי ים צבעוניים ויפים ל"קהיקו" מאז 2016. "אנחנו עושים כל שביכולתנו להותיר טביעת רגל פחמנית מינימליסטית בתהליך הייצור", היא אומרת. כך, בגדי הים עשויים לייקרה מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים. הקולקציה, המוצעת עכשיו בהנחה של עד 30 אחוז, כוללת גם פריטי חוף יפים, בהם כובעי באקט רחבי שוליים מכותנה.
המותג הוותיק גלביה בעיצובה של מירב לוי מציע גם הקיץ הזה קולקציית בגדי נופש יפה ברוח בוהמיינית. זו קולקציה שמחה וצבעונית "שיכולה לעודד את מצב הרוח", כדברי לוי. מכירת סוף העונה שהחלה השבוע היא הזדמנות לרכוש פריטים שישמשו בחופשות או כבגד נינוח ליום־יום ולבית. יש גם קולקציית ערב שמתרחבת מעונה לעונה. טווח המידות רחב ומגיע עד XXXL. (עילית מינמר)
טלוויזיה: לפגוש מחדש בלשית נערצת
סופיה הלין, מי שהתפרסמה כסאגה, השוטרת הנערצת עם הפורשה, מכנסי העור והצלקת מ"הגשר", חוזרת לתפקיד בלשי חדש ב"האמת", סדרה שוודית עליה חתומה יוצרת הסדרה עטורת הפרסים ההיא, קמילה אלגרן. הפעם הלין מגלמת את איריס בורמן, שהתאלמנה באופן אלים, והיא ממונה להיות ראש צוות חקירה של רצח מלפני 20 שנה. גם בתפקידה החדש בסדרה (המשודרת בארץ ב־HOT) הלין נהדרת. ניכר שיחסי האנוש של הגיבורה, כמו ב"הגשר", לוקים בחסר (אם כי לא על שום רצף תקשורתי), במיוחד בכל הקשור לילדים, שלא רצתה משל עצמה, ובאופן כללי ניכר שהם מציקים לה. הרצח, שנפתח כעת מחדש, עם מציאתה של גופה בטיול שנתי בית ספרי באזור, הוא של נער. יחסים בין הורים, מורים וילדים הם מנוע מרכזי של העלילה. זה מעניין משום שכל אלה - יחסי הורים־מורים־ילדים ובלשית מיוחדת המובילה את החקירה - נמצאים גם בלב ליבה של סדרה אחרת המשודרת במקביל, שבמקרה גם שמה "האמת", אך היא סדרה ישראלית ומשודרת בכאן 11. עוד דבר משותף לשתי סדרות המתח האלה הוא שהן פשוט מצוינות. (רותה קופפר)
