האישה שניקסון עשה לה גזלייט
האישה שניקסון עשה לה גזלייט
כשמרתה מיטשל החלה לערער בפומבי על מעשי הנשיא ריצ'רד ניקסון, היא סוממה והוסתרה מהציבור בעזרת בעלה, התובע הכללי ג'ון מיטשל. ב"גזליט", סדרה חדשה בכיכובה של ג'וליה רוברטס, נותנים כבוד לגיבורה הנשכחת של פרשת ווטרגייט, וקורצים לדור ה־Metoo
הביטוי "גזלייטינג", התעללות רגשית המופעלת על בן אדם, לרוב אישה, וגורמת לו להרגיש שתחושותיו ומחשבותיו האמיתיות נובעות מכך שהוא מעורער נפשית, נמצא בתודעה הציבורית באחרונה, בעיקר סביב תנועת Metoo; אבל הפרקטיקה קיימת מזמן.
בסדרה הדרמה "גזלייט" (Gaslit), שעלתה אתמול בערוץ סטארז בארה"ב ותעלה בחודש הבא ב־HOT, ובה מככבת ג'וליה רוברטס אחרי ארבע שנים של היעדרות מן המסך, מסופר כיצד גורמים פוליטיים אימתנים הפעילו את השיטה הזאת, ועוד אחרות, חמורות יותר, על מרתה מיטשל, אשת התובע הכללי ג'ון מיטשל בתקופת ממשל ריצ'רד ניקסון, בזמן פרשת ווטרגייט.
מיטשל, הדמות שרוברטס מגלמת, היתה מפורסמת ואהודה בארה"ב של אותן שנים באופן בולט לעין. היא היתה האדם הכי מבוקש לאירועים של המפלגה הרפובליקנית מלבד ניקסון עצמו. היא נהנתה מהבמה והממשל נהנה ממנה, עד שהחלה להביע את עמדותיה שהיו מנוגדות לאלה של המפלגה. מי שכונתה "הפה של הדרום" (באנגלית זה מתחרז) החלה להביע את התנגדותה למלחמת וייטנאם. כשזה קרה, החלו גורמים אינטרסנטיים להפנות את תשומת הלב לחיבה שלה לוויסקי.
2 צפייה בגלריה
מימין: מרתה מיטשל. משמאל: ג'וליה רוברטס שמגלמת אותה. היום אומרים שעשו לה גזלייטינג. אז אמרו שהיא משוגעת והיסטרית
( צילום: hulu , AP)
כאשר נודע לה מהקשבה לשיחות של בעלה והצצה במסמכיו על פרשת ווטרגייט (שהשנה מציינים יובל להתרחשותה) והיא נהייתה לאדם הראשון שהאשים בגלוי את ניקסון בפריצה למשרדי הדמוקרטים, אז כבר הופעלה עליה אלימות של ממש. נציגי הממשל — בשיתוף פעולה עם בעלה — סיממו וכלאו אותה בחדר מרוחק במלון כדי שלא תוכל ליצור קשר עם התקשורת, וכשהצליחה לקיים שיחה, שומר ראש שהוצב במקום חטף מידה את הטלפון ותלש אותו מהקיר.
"אנשים הכחישו שהיא נחטפה וסוממה", אמרה ל"גרדיאן" קייט קלארק לימיי, היסטוריונית מהנשיונל פורטרט גאלרי בוושינגטון. "היום היו אומרים שעשו לה גזלייטינג. אז אמרו שהיא משוגעת, אמרו שהיא 'היסטרית' — אותו ביטוי מיושן כלפי נשים. אבל היא היתה חושפת שחיתות ואנחנו מעריצים אותה על כך". גארט גראף, מחבר הספר החדש "ווטרגייט: היסטוריה חדשה", אמר באותה כתבה ל"גרדיאן" שמיטשל היא "אחת הדמויות המשמעותיות בעידן ווטרגייט ונשכחה במשך 50 השנים שעברו מאז".
באחרונה, כחלק מהניסיון לספר את סיפורן של נשים בהיסטוריה הקרובה, ולשקם את התדמית של מיטשל, יצאו כמה יצירות על האישה שהיתה חושפת שחיתות בפרשת ווטרגייט, וסייעה לגרום לעזיבתו של הנשיא ניקסון את הבית הלבן בבושת פנים. פודקאסט מפורסם שנקרא "Slow Burn" הקדיש את הפרק הראשון שלו ל"אישה שידעה יותר מדי", סרט תיעודי עליה עולה בנטפליקס והוא נקרא "אפקט מרתה מיטשל", וכמובן שהסדרה החדשה, בת שמונה פרקים, בכיכובה של רוברטס, כשלצדה מככב גם שון פן בתפקיד בעלה, פרקליט המדינה.
בסדרה הזאת של סאם איסמעיל ("מר רובוט" ו"הומקאמינג", גם היא עם רוברטס בתפקיד הראשי), שכתובית בתחילתה מזהירה כי היא "מבוססת על סיפור מטורף אבל למרבה הזעזוע — אמיתי", רוברטס מגלמת את מיטשל בחדווה, כך גם מיטשל מילאה את תפקידה. "היא היתה אמורה להיות בתפקיד ייצוגי, מין פרח קיר", הסבירה רוברטס בראיון בתוכנית האירוח "לייט שואו". "אבל היא היתה מאוד דעתנית ומאוד פומבית, חלוצה בקרב נשים שהביעו את דעתן, והיא נהייתה מאוד פופולרית בזכות זה".
בסדרה נראית רוברטס (54) באלמנט שלה. בראיון ל"ניו יורק טיימס" נשאלה למה לקח לה כל כך הרבה זמן לחזור למסך. "זה לא היה מתוכנן", הסבירה. "פשוט לא מצאתי משהו שבאמת עניין אותי. הפתיע אותי כמה מהר חלפו השנים מאז התפקיד האחרון". בהמשך אותה הכתבה אמרה שב־18 השנים האחרונות ילדה שלושה ילדים והיה לה חשוב להיות נוכחת מאוד בגידולם, כפי שעכשיו חשוב לה להראות לילדיה ובמיוחד לבתה עד כמה חשוב להגשים את עצמך.
התפקיד הראוי נמצא. היא צבעונית, פטפטנית ושנונה. דמותה מגחכת על פט ניקסון, אשת הנשיא, שיש לה תאוות פרסום, לא לפני שהיא עצמה — בתור מיטשל — מפנה חיוך רב־קסם לצלם שמתעד אותה. וכאשר מנסים להשתיק אותה בכוח — "נשים רבות בגילך חוות התקפים פרנואידים", אומרים לה — היא נלחמת. כך גם כאשר בעלה סוטר לה, היא סוטרת לו חזרה, תוך שהיא מסננת מבין שיניה, "אמא שלי מכה אותי יותר חזק מזה".
