המוזיקאי יוסי בבליקי: "שמרתי סודות מהילדים, אני מתחרט על זה"
המוזיקאי יוסי בבליקי: "שמרתי סודות מהילדים, אני מתחרט על זה"
בבליקי מלא רגשי אשם על שלא סיפר לילדיו שחלה בסרטן. עכשיו הוא מתכונן למופע האיחוד של פונץ', מנסה להלחין את ספר תהלים, מתעניין בעדי מדינה, לא מצליח להתעורר בבוקר, לא אוהב שמכינים לו קפה, מתגעגע לתל אביב בלי מנופים וקורקינטים, מבזבז כסף בשוק לוינסקי וסבור שהמתופף שלו הוא האיש הסקסי בעולם
יוסי בבליקי
גיל: 57 • מקום מגורים: תל אביב • מצב משפחתי: נשוי + 4 • זמר־יוצר ומוזיקאי, סולן להקת פונץ' שהוציאה לפני חודש את תקליט הבכורה שלה מ־1991 במהדורה כפולה ומיוחדת, בעקבותיה יתקיים הפסטיפונץ', שני ערבים חד־פעמיים מחר ומחרתיים באוזן בר תל אביב
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית, אחרי החזרה הראשונה עם פונץ' לקראת הפסטיפונץ'. חזרתי מאוחר בלילה ואני איכשהו מתעורר אל היום ועוד מעט אחזיר את בני מעיין מההסעה".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"קפה אצלי זה טקס. אני חי בין כוס קפה לכוס קפה. יש לי שני טקסים ביום: אני שלוש פעמים מתפלל ושלוש פעמים שותה קפה. רק קפה שחור חזק עושה את העבודה ואני לא אוהב שמכינים לי, אני מאוד קנאי לזה".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"אני לא בליין אבל יש לי חברות וחברים, חלקם מפונץ', ויש עוד חבורה שחלקם בחו"ל. אז איתם אני תמיד רוצה לשבת. לרבי נחמן יש אמירה מקסימה: 'כשבן אדם ממש מרוכז, אז הפנים שלו הם כמו מראה ואז אתה יכול לראות את עצמך בו'. אנחנו חברים כאלה שכשאני רוצה לראות את עצמי, אני יושב לבירה עם אחד מהם ורואה אותי אחרי שכבר שכחתי מי אני".
על מה אתה עובד עכשיו?
"הפסטיפונץ', שתי הופעות ב־14 וב־15 בספטמבר שאני כבר שלושה שבועות רק על זה. האלבום הראשון מלפני 31 שנים, שזה כבר פרה־היסטוריה, יצא בהוצאה מחודשת. זה החזיר אותי מאוד חזק לתקופה ההיא ולמוזיקה ההיא. בנוסף אני עובד כבר שנתיים על אופרת הרוק 'עורכי הדין של ראש הממשלה', משהו מאוד צבעוני וטווסי. הרעיון התחיל במשפטים של אולמרט ובינתיים זה עבר לביבי וזה כנראה עוד יעבור הלאה. זה אירוע מתגלגל. אותי מעניינים עדי המדינה. כבר שנה שאני גם מנסה להלחין את ספר תהלים. בינתיים לא הולך לי, זה כמו סדנת עבודה בלי תפוגה. אני גם מגיש שתי תוכניות ברדיו מהות החיים, אבל משם אני בפגרה".
מה השריטה שלך?
"אני לא מצליח לקום בבוקר. מכיתה א' אני זוכר שקוראים לי 'יוסי, יוסי' ואני לא מצליח להתעורר. כבר הבנתי שזה מבורך לקום מוקדם וזה חשוב, אבל הנה אנחנו מדברים ב־11:10 ואני מרגיש שאת מדברת עם ההולוגרמה שלי. אני מתחמם מאוד לאט".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"להיות מורטל ולא אי־מורטל, להיות תמיד בתוך הזמן ולעולם לא בתוך התוכניות לעתיד. מישהי אמרה לי את זה כשהייתי בתוך המחשבות והתוכניות, והאמת היא שגיליתי שזה הדבר הכי מדויק לאדם. להיות מורטל זה גם לדעת שאתה משתנה ולקבל את זה. עוד עצה היא להיות נוסטלגי בזמן אמת, כי רוב הזמן אנחנו אחרי".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"שישי בצהרים שלנו מאוד ביתי ומכונס. אנחנו עושים אוכל במטבח ואומרים שחבל שאנחנו לא יוצאים לטיולים".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"הייתי רוצה להרגיש את כל הדברים שאני חושב. הרבה פעמים אנחנו יודעים משהו אבל הוא לא יורד ללב שלנו, המרחק הכי אוקיינוסי הוא בין הראש ללב: אתה מקבל החלטה, יודע שנכונה, אבל משהו עוד לא שם. הייתי רוצה שהדברים ייכנסו ללב שלי ולא רק יהיו בראש".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"אני לא בטוח שמה שאנחנו קוראים לו שקר הוא בדיוק לשקר. הרבה פעמים אתה אומר דברים ומאמין בהם לגמרי, ואחרי שתי דקות מבין שדיברת שטויות. לכן אני חושב ששקר אמיתי נמצא בכוונה של הלב. הרבה פעמים אני משקר כי אני קולט שהאדם מולי לא יכול לעמוד במה שאני חושב".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"המתופף של הלהקה שלנו שלומי רוזנבלום. כשהיינו צעירים שלומי היה הדבר הכי הורס בתל אביב, והיום כשאנחנו בגיל הזה, ואני רואה אותו, אני יודע שגם עם מקל ובלי שיניים הוא עדיין יהיה סקסי בטירוף".
למה אתה מתגעגע?
"לתל אביב שלפני המנופים והקורקינטים, תל אביב של הילדות שהיתה הרבה יותר תמימה ויותר כרך. נולדתי במקום שאפשר גם לראות בו סרט של טרזן וגם לקטוף פרחים לאמא.
אני גם מתגעגע למוזיקת רוק במובן של ביטוי עצמי, של הופעה, של רעב לשינוי. זה נהפך למקום של מספרים: כמה כניסות ומאזינים יש, כמה צפיות ביוטיוב. אני מתגעגע לתקופה שלא היה משנה כמה מאזינים יש. ואני מתגעגע לאבא שלי ולכל המשפחה שלו שכמעט ולא נשאר ממנה אף אחד".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בין דצמבר לאפריל בתל אביב; באפריל לרדת למדבר לאיזה חודש; במאי עד יוני ירושלים מקסימה, ואז את הקיץ בפראג או בעיירה הסקוטית הנהדרת אינברנס".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"מעדניות בלוינסקי זה משהו שאני לא יכול לעמוד בפניו, תבלינים וכל מה שיש לו ריח אני ישר מריח. יש לי חולשה לחנויות יד שנייה. כל מה שהוא עתיק, צבעוני וריחני אסור לתת לי כסף לידו".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה לקחת דברים פחות כבד. אני מבין שזה מסע ושבסופו של דבר שינויים הם חלק מבורך במסע. הייתי רוצה לקחת את זה יותר קל כי אני נורא מודאג כל הזמן מהמוזיקה שלי, מהחיים, הבריאות, המשפחה שלי. רוצה להיות פחות מודאג".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על זה שכשחליתי בסרטן בגיל 50 לא סיפרנו לילדים. אני ממש מתחרט על זה. למדתי מזה שצריך לספר הכל כי אין דבר יותר מזיק מזה שיש סוד בבית או שמרגישים משהו אבל לא יודעים לבטא אותו, ואז באמת הדאגה והמחלה עצומות הרבה יותר. אין דבר יותר מטהר מלדבר ולהגיד את האמת".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"שאני עוד ילד וחולם ואופטימי ותמים".
מה מפחיד אותך?
"הכל. הכי מפחיד זה חוסר האונים, הזקנה, ההזדקקות".
מה עושה אותך מאושר?
"שיר חדש, כאשר ריי אשתי מאושרת, ודרינק טוב".
מה הכי חסר לך בחיים?
"שעות שינה".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"האמונה באלוהים, באנשים, בעצמי".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"כנות ללא פשרות".
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
"יורם קניוק. העברית שלו, החדות שלו. מאיר אריאל הפנט אותי ביכולת לכתוב דברים שלא תמיד מבינים בשמיעה ראשונה ואז מבינים כל כך הרבה, עוד ועוד. להקות הפאנק והגל החדש משנות ה־70 כמו הקלאש, הגילוי שאפשר בשלושה אקורדים לעשות מהפכה. החברים שלי מפונץ' מאוד השפיעו עליי".
אם לא היית מוזיקאי מה היית עושה?
"או שהייתי נווד, דבר שרציתי לעשות בצעירותי, או שהייתי תלמיד ישיבה או ראש הממשלה".
