אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לטעום כנאפה של פרח רסלאן בשוק האוכל באגמון החולה, לחגוג את האלבום החדש של אדל, לצפות בסרט שמספר את הסיפור האישי של סטיבן הוקינג ועוד ועוד
אוכל
לטעום כנאפה טבעוני באגמון החולה
במשך שנות דור היתה הכנאפה קינוח אקזוטי שפוגשים רק כשמרחיקים נדוד לערים ערביות או לפחות מעורבות כהלכה (ביפו למשל לא היתה שנים כנאפה חוץ מזו של מוטראן). זה קצת מוזר מאחר ומדובר בקינוח שהוא לא רק מקומי אלא פסגה קולינרית גבוהה במיוחד. בשנים האחרונות חוותה הכנאפה רנסאנס של ממש ויש כבר רשתות כנאפה ואפילו כנאפה בפיתה, ירחם השם. על הגל הזה בדיוק רוכבת פרח רסלאן, פיינליסטית מוכשרת במיוחד של מאסטר שף שסיפורה המיוחד חדר ללבבות רבים. רסלאן, בת ללוחם צד"ל לשעבר, פתחה בשוק האוכל שבאגמון החולה דוכן כנאפה בו היא מגישה לא מעט וריאציות קלאסיות ומפתיעות של המאכל. בסוף השבוע הקרוב (17-19.11) תקיים רסלאן פסטיבל כנאפה בדוכן שלה. חוץ מכנאפה קלאסית יהיו גם כנאפה טבעונית, כנאפה בשרית ואפילו סופגניות כנאפה. כל אלו ילוו בהופעות, סדנאות ועוד.
חיליק גורפינקל
מוזיקה
לחגוגג את האלבום החדש של אדל
אחרי שש שנים של הפסקה ואינספור טיזרים יוצא מחר "30" האלבום החדש של אדל במה שמסתמן כאירוע המוזיקלי הגדול של השנה. הסינגל הראשון ששוחרר ממנו "Eesy on me" שבר שיאים בכל פלטפורמת סטרימינג אפשרית עם 24 מיליון השמעות ביממה הראשונה בספוטיפיי. זהו אלבום האולפן הרביעי שלה והוא נקרא 30 על שם גילה (טוב, הקורונה עיכבה קצת את יציאתו והיא כבר בת 33). כשנשאלה בחודש שעבר על ידי מעריצים במפגש אינסטגרמי על הנושא שלו, לא היססה וענתה "גירושים בייב, גירושים". השבוע בראיון מתוקשר אצל אופרה וינפרי הרחיבה על הרקע לכתיבת השירים, המשבר שעברה בעקבות הגירושים, המבוכה והקושי לא לראות את בנה כל יום.
אדל פרצה לחיינו לפני למעלה מעשור והפכה לאחת היוצרות המשמעותיות במוזיקה הפופולרית עם להיוטים כמו "Hello" ו-"Someone like you", בדרך היא גרפה כל פרס יוקרתי אפשרי כולל האוסקר, הגראמי והבילבורד והתברגה לרשימת העשירים והמשפיעים בעולם עם הון מוערך של למעלה מ־200 מיליון דולר. כיום היא נראית נהדר ונשמעת טוב מתמיד, וכבר הכריזה על שתי הופעות בהייד פארק הקיץ. מי שהתמזל מזלו הספיק לרכוש כרטיסים, ומי שלא ייאלץ להסתפק בינתיים באלבום שיוצא גם במהדורות מיוחדות על ויניל ודיסק הכוללות רצועות בונוס.
מאיה נחום שחל
תערוכה
לאייר קוטור איקוני
בשנה וחצי האחרונות התחילה מעצבת האופנה מיכל מורלי לאייר. מורלי, בוגרת שנקר שעסקה בעיצוב אופנה ובציור ובעשור האחרון מטפלת באמנות, גם התנסתה בראשונה בעבודה עם חוטי מתכת. המגיפה וימי הסגר המתמשך הובילו לסדרה של שלוש עבודות איור ומתכת מיניאטוריות תלת ממדיות שמוצגות, בצד איורים נהדרים של בגדי קוטור מן המאה ה־18 ועד שנות ה־60 של המאה ה־20, בגלריה פריסקופ בתל אביב במסגרת שבוע האיור (אוצרת אילנה כרמלי לנר המצוינת). “בתקופת הסגר בפרץ של נוסטלגיה, הבנתי שהקרינולינות והמחוכים האלה חנקו אנשים, וזה עשה לי את החיבור”, מורלי אומרת. בין היצירות ב“בין קונטור לקוטור”: מחוך, תחתוני תחרה וקרינולינה (“לפני שבע שנים הייתי בניו יורק וצילמתי חלון ראווה של דולצ’ה וגבאנה שהוצגו בו קרינולוינות מקש. פתאום נזכרתי בזה”); מכונת תפירה (“לסבתא שלי היתה זינגר”) וכלי תפירה, סדרת עבודות נהדרת של שמלת מונדיריאן האייקונית של איב סן לורן (“רציתי משהו מתהקופה שנולדתי בה, זה גם משוחרר ולא חונק”).
עילית מינמר
דוקו
להיחשף לסיפור האישי של הוקינג
“מוח הלכוד בגוף כמעט חסר תועלת”, כך מוגדר הפיזיקאי הנודע סטיבן הוקינג בסרט התיעודי המרתק ומעורר מחשבות רבות “הוקינג: אתם שומעים אותי?”. בדיוקן המפורט הזה, שבו משתתפים שלושת ילדיו, אשתו לשעבר, אחותו, עוזרים וקולגות, מתקבל דווקא הפן הגשמי יותר של חייו. כי, נודה על האמת, את הפן השכלי של הפיזיקאי הזה מעטים באמת מבינים. זאת על אף שספרו “קיצור תולדות הזמן” נמכר בעשרה מיליון עותקים. בסרט, הזמין ב־yes, מסופר סיפורו המדהים, האנושי ומלא ההשראה של הפיזיקאי, שמת ב־2018, עשרות שנים אחר שרופאים הקצו לו שלוש שנים לחיות בשל מחלת ניוון השרירים הקשה שבה לקה. יש בו חשיפה כנה של הקרובים לו ביותר על הקושי לחיות איתו, והליקויים באישיותו. כמו גיבור מיתולוגי ככל שגופו התנוון, כך מוחו ולבו התפתחו. הוא המשיך לנסוע ולחקור, וגם שינה את חייו, לטוב ולרע. הוא עזב את אשתו לטובת אשה אחרת, שלאחר מכן נטען שהתעללה בו, ובסופו של דבר נפרד גם ממנה. הדוקו הזה אומר משהו מאוד ברור על גאון בלתי נתפס, ועל סיפורו האישי האנושי, אבל גם משהו חשוב על אהבת החיים והישרדות.
רותה קופפר
קולנוע
לחזור לחדר השינה של ברגמן
“תמונות מחיי הנישואין”, יצירת המופת החומצית והצורבת של אינגמר ברגמן מ־1973, זכתה לעדנה בשנים האחרונות בארץ, תחילה בזכות עיבוד יפהפה לתיאטרון שביים גלעד קמחי, ובאחרונה בזכות הגרסה המחודשת שיצר חגי לוי עבור HBO. השבוע מאפשר סינמטק תל אביב, ביום שני ב־18:00, במסגרת המחוה לקולנוע נורדי, להיזכר ביצירה המקורית בגרסתה המלאה בת ששה הפרקים (כארבע שעות וחצי) שהופקו במקור כסדרת טלוויזיה, לפני שנערכה ממנה גרסת הסרט המקוצרת. שש סצינות מחיי הנישואין הנוחים של זוג (בגילומם של ארלנד יוזפסון וליב אולמן), נישואין שנסדקים, מתפרקים ומתפתחים. בימים אלה מוקרן בארץ הסרט “האי של ברגמן”, שצולם בביתו של אינגמר ברגמן באי פורה בשבדיה. הוא צילם את הסדרה בחדר השינה בבית בו הוא גר. “זה חדר השינה שבו צולם ‘תמונות מחיי הנישואין’, הסדרה שגרמה למיליוני אנשים בכל העולם להתגרש”, אומרת בעליצות ובגאווה מדריכת הסיור לזוג גיבורי הסרט. לכן, אחרי צפייה ב”תמונות מחיי הנישואין” המקורי, צפייה ב”האי של ברגמן” היא נספח ראוי למדי.
יאיר רוה
