סוביניון בלאן בגליל: "אנשים שותים גם תחת מופע אורקולי של יירוטי כיפת ברזל"
סוביניון בלאן בגליל: "אנשים שותים גם תחת מופע אורקולי של יירוטי כיפת ברזל"
בר היין הקולקטיב בקיבוץ עמיר שבגליל ממשיך לפעול למרות מטחי הטילים. הבעלים נתנאל זנטי: "זה לא כלכלי, אבל מאוד חיוני. אפשר להשתגע אם לא יוצאים קצת"
כנגד כל הסיכויים בר היין הקולקטיב בקיבוץ עמיר שבגליל ממשיך לפעול. אומנם הוא רחוק כמה מטרים מקו הפינוי הרשמי של ממשלת ישראל, אך עדיין נמצא עמוק בתוך טווח האש. "בעבר היו בערך 100 לקוחות בכל ערב ועכשיו 30-20", אומר הבעלים נתנאל זנטי. "אבל פעם בשבוע אנחנו מצליחים להביא 70-60 איש וזה קצת מייצב את הספינה. בעיניי מקום כזה הוא חיוני. אפשר להשתגע אם לא יוצאים קצת. כמה אתה יכול להסתובב ולראות רק דורבנים ונמיות וחתולים ושועלים?".
הבר נפתח במאי 2023 ונהפך להצלחה גדולה. בתחילת המלחמה הוא נסגר, אך לאור בקשות הקיבוצניקים נפתח מחדש בסילבסטר ומאז הוא פתוח. התפריט כולל יינות מכל העולם — סוביניון בלאן מניו זילנד, רוסאן של יקב הבוטיק הזערורי "עין תאנה" מהגולן, שהקפיא את פעילותו לרגל המצב, מוסקדט מעמק הלואר בצרפת ופינו גרי של יקב דלתון המקומי, שזנטי מספר בצער שהכרם שלו במשגב עם נשרף באחת ההפגזות מלבנון, כך שלא יהיה יותר מהיין הנהדר הזה בשנים הקרובות.
במקום קרפצ’יו וברוסקטה זנטי מגיש כיום סנדביצ'ים וסלטים פשוטים יותר, כי אין כוח אדם, אבל פעם בשבוע הוא מארח שפים מקומיים. לצד הבר יש חנות יין קטנה ופופ־אפים של בגדי יד שנייה של השכנות כדי שלכולם יהיה נעים יותר.
הקהל לא מפחד מאזעקות?
"יש לקוחות שנכנסים מתחת לשולחנות בזמן אזעקה, ויש כאלה שגם בערב שבו כל השמים היו מופע אורקולי של יירוטי כיפת ברזל, ישבו במרפסת ושתו שנין בלאן מעמק הלואר כאילו הכל כרגיל. אני חושב שאני הבר הכי ותיק בעולם בזמן מלחמה. לא נראה לי שאפילו באוקראינה יש כזה".
גל דודפור מקיבוץ הגושרים השכן הוא לקוח קבוע של הקולקטיב. הוא ממשיך להתגורר בקיבוץ וחבר בכיתת הכוננות שלו. "אשתי התפנתה לשדה ורבורג, אני כאן. בהגושרים נשארו 150 איש מתוך 1,400", הוא אומר. "אני לקוח של הקולקטיב מיומו הראשון ואני ממשיך לבוא. אין לך עוד שום דבר אחר ברדיוס שלנו וצריך להתרענן ולשתות משהו לפעמים".
אתה לא חושש להסתכן ביציאה לבילוי?
"יכול להיות שעדיף לא לעשות מה שלא חייבים, אבל במשך זמן נהיה קשה לחיות בלי להתאוורר. זה בעיקר בשביל הנפש וגם כדי לפרגן ולעזור לעסקים שעוד פתוחים, כמו זה של נתי. זה מקום של שפיות. הכל סגור, כולם הלכו ונתי הוא מהבודדים שנשארו. הוא ממש עושה חסד עם כל מי שנשאר".
