הסרט "לשחרר את גאי": אלוהים הוא גיימר
הסרט "לשחרר את גאי": אלוהים הוא גיימר
תחת מעטפת של סרט קליל "לשחרר את גאי" משתמש במשחק מחשב כדי להרהר ברעיון הבחירה החופשית
זה ודאי אומר משהו שדיסני שמרה את "לשחרר את גאי" בכספת מאז הקיץ שעבר, שבו היה אמור לצאת במקור, במקום לשחרר אותו לשירותי הסטרימינג באחד מסגרי הקורונה. זה מפתיע כי "לשחרר את גאי" לא נראה כמו אותם סרטי ענק יקרים שהקיץ תלוי על כתפיהם, והוא לא חלק ממותג מבוסס. זה בדיוק הסרט שרוב האולפנים היו מנסים למקסם ממנו הכנסות ולהעביר למסך הקטן.
זהו גם הסרט הראשון של פוקס המאה ה־20 שיצא להפקה באמצע 2019, שבועות בודדים אחרי שהאולפן נרכש בידי דיסני, ושמו שונה ל"אולפני המאה ה־20". גם כאן מדובר באנקדוטה שראויה לתשומת לב: כמו כדור פורח שמסרב להתרומם, דיסני זרקה מהסל שלה לא מעט מסרטי פוקס שהכבידו עליה — ביטלה הפקות ומכרה למפיצים אחרים. ברור למה היא רצתה להשאיר בידיה את "סיפור הפרברים" של סטיבן ספילברג, אבל למה היא שמרה על "לשחרר את גאי"? זה גם אומר משהו על האמון שלה בסרט.
ואכן, חוות הדעת של ראשי ההפצה של דיסני שווה משהו: הסרט הזה, הפקת הקיץ היחידה השנה מאת אולפן גדול שמבוססת על תסריט מקורי ולא עיבוד לתוכן קיים, באמת חמוד ומהנה מאוד. אף שהסרט התחיל את דרכו בפוקס, הוא 100% דיסני, כולל מינוף הסינרגיה התאגידית והוספת מחוות למותגי מארוול ו"מלחמת הכוכבים". ממש כמו "טרון" ו"ראלף שובר את האינטרנט" הוא מתרחש בתוך משחק מחשב, וממש כמו "שחקן מספר אחת" משחק המחשב הזה מכיל בתוכו המון ציטוטים של משחקים וסרטים אחרים. ריאן ריינולדס מגלם דמות משנה חסרת חשיבות בתוך משחק אונליין. קוראים לו "גאי", אבל לא כי זה שמו אלא כי זה תיאורו: סתם בחור.
ממש כמו "סרט לגו" גם דמות המשחק הזאת רואה את העולם שבו היא חיה כאוטופיה — הכל יפה, הכל טעים, הכל במקומו. אלא שיום אחד מתעורר רצון אצל הבחור, הרצון למצוא אהבה וחברה. וממש כמו ב"המופע של טרומן" הוא לראשונה בחייו מעז לשבור את השגרה שלו, לסטות מהמסלול הקבוע ולצאת בעקבות משאלת לבו. וממש כמו "לקום אתמול בבוקר" או "פאלם ספרינגס" בכל פעם שהוא נהרג במשחק, הוא מתעורר בבוקר וצריך להתחיל את השלב הזה מחדש. וכמו ב"מטריקס 2" יציר התוכנה משתף פעולה עם השחקנים בעולם האמיתי כדי למרוד בבורא שלו: בעלי חברת המחשבים (טאיקה ווייטיטי, זוכה האוסקר על "ג'וג'ו ראביט").
"לשחרר את גאי" הוא מיקס של עשרות סרטים אחרים, חלקם סרטי סייבר וחלקם סרטי לולאת זמן, שאותם מערבבים התסריט של זאק פן ("אחרון גיבורי הפעולה") והבימוי של שון לוי (שכבר הקים לחיים דמויות דוממות בסרטי "לילה במוזיאון") בצבעוניות רבה ובחינניות גדולה. ההברקה בסרטי משחקי המחשב והמציאות המדומה היא ההתעוררות הרוחנית של הגיבור שמבין שהעולם שלו נברא, שיש לו בורא, תכלית לחייו וגם — וזה חשוב — בחירה חופשית להיות טוב או רע, מועיל או מזיק. זהו סרט לכל המשפחה, אבל אפשר גם להחשיב אותו כטקסט מבוא בתיאולוגיה למתחילים.