היינן בעז מזרחי אדם: "אני נטוע עמוק בקרקע, תרתי משמע"
היינן בעז מזרחי אדם: "אני נטוע עמוק בקרקע, תרתי משמע"
אחרי שנים שעבד ביקבים של אחרים, נטע בעז מזרחי אדם כרם שלו למרגלות החרמון, והוא מפיק ממנו יין נפלא בחקלאות אקולוגית: "אהבתי לחיות באיטליה, אך כאן ביתי"
בעז מזרחי אדם הוא יינן ותיק מאוד. זה שלא שמעתם עליו עד היום אינו מקרי, האיש הקפיד להישאר בצל עשרות שנים. הוא צבר 25 שנות יין, מתוכן עבד ביקב רמת הגולן, ביקב הרי גליל וכיועץ ליקבים. לאחרונה החליט שהגיע הזמן לפרוש כנפיים, והוא עושה זאת כדרכו בשקט ובצניעות. מזרחי אדם נטע כרם קטן למרגלות החרמון בגובה 840 מטר, לא רחוק מצומת עין קיניה, רובו ענבי גרנאש וקצת סירה ומרלו. הוא מפיק מהם 2,500 בקבוקים תחת השם libero ("חופשי" באיטלקית). מזרחי אדם מייצר אותם ביקב לוטם האורגני, וגם היין שלו אורגני, אם כי בלי תעודה רשמית כרגע.
מדובר באחד היינות הכי טעימים, מרגשים ונפלאים שיצא לי לטעום בישראל. מרגש בעיקר בצניעותו - תבנית נוף מולדתו אבל גם יוצרו כנראה. יין ש־14% האלכוהול שלו לא ניכרים בו כלל, וכך גם עשרת חודשי היישון בחבית ישנה (ולכן לא מורגשת בטעם), קל מאוד, כמעט קליל, כזה שכדאי וצריך לקרר לפני ששותים, ובעיקר כיפי.
מזרחי אדם (53) נולד בעכו ומתגורר כיום במחניים. אחרי ארבע שנים בגולני, הוא למד בכלל משפטים אבל בזמן הלימודים עבד כמלצר במסעדה הצרפתית "מארי אנטואנט" בתל אביב ושם נדלק. הוא סיים את הלימודים, כולל התמחות יוקרתית בבית המשפט העליון אצל השופט יוסף גולדברג, אך החליט שהוא יורד מזה. "אחד המנועים הכי חזקים שגרמו לי לקבל החלטות בחיים, הוא סקרנות ותשוקה, והיו לי אותם גם למשפטים בזמנו. אבל הבנתי שיש בי צורך להיות יצרני. לייצר משהו שאני יכול להחזיק ביד. גם החיבור לחקלאות הדליק אותי. נסעתי לאיטליה ללמוד ייננות במילאנו. סבתי מאזור ונטו באיטליה. היא גיורת שהתגיירה בשביל סבא שלי שהיה חייל בבריגדה היהודית. רציתי להתחבר לתרבותה האיטלקית, ללמוד את השפה וללמוד יין. חייתי שם שש שנים". לכרם שלו הוא קרא "ויניה מריה" על שם סבתו. "תראה מה כתבתי על התווית האחורית של היין: נטעתי כרם אחרי דרך בת 20 שנה, ממדיו הקטנים מאפשרים גידול כמעט בשתי ידיים. זה בית המלאכה שלי, ותחילתו של מסע חדש".
בזמן הלימודים התמחה ביקבים איטלקיים מהוללים כמו "קסטלו די ברוליו'" בקיאנטי ו"'צ'רטו" בפיאמונטה, וגם השתתף במחקר זנים מקומיים עתיקים. "עבדתי גם ביקב קטן ולא מוכר בפיאבון ליד ונציה, זה הכפר של סבתא שלי. סגרתי מעגל". כשחזר לארץ, עבד כאמור ביקבים רמת הגולן והרי גליל. אחרי 15 שנה ב־2019 החליט להקים מיזם משלו. "הבנתי שהגיע הזמן לעשות דברים בעצמי, אף שהיה לי מאוד טוב שם, ושזאת היתה החלטה מסוכנת כלכלית לעזוב את הרי גליל. רציתי להבין יותר את הכרם, ושזה יהיה כרם שלי. בהמשך אולי אטע עוד שבעה דונמים".
הר דב שמופגז בתדירות גבוהה בחודשי המלחמה קרוב מאוד לכרם שלו. "הדרך מסוכנת ולכן שיניתי את מסלול הנהיגה שלי. אני לא מתקרב לדן ודפנה. זה מאריך לי את הנסיעה בשעה. שרון זוגתי דואגת כשאני נוסע וגם מבקשת שאגיד לה שהגעתי וכשאני יוצא. אם תתפתח עוד יותר החזית מול חיזבאללה אולי לא אוכל להגיע לכרם, לכן אני אזמור השנה הכי מוקדם שאפשר".
היה לי טוב ביקב הרי גליל, ולעזוב אותו היה החלטה מסוכנת כלכלית, אבל הבנתי שהגיע הזמן לעשות דברים בעצמי"
אתה לא שואל את עצמך, למה לא נשארתי באיטליה?
"פה זה המקום שלי. אהבתי לחיות באיטליה אבל הבנתי שאני לא איטלקי, תמיד אהיה שם זר. כאן ביתי, אני ישראלי. אני נטוע עמוק בקרקע, תרתי משמע".
העקרונות המנחים אותו הם של חקלאות בת־קיימא. "פרקטיקות שמשפרות את בריאות האדמה כאקוסיסטם שמשרת את הצמח. למשל, למנוע הידוק קרקע, כלומר כמה שפחות טרקטורים ואפילו כמה שפחות חריש ידני. ככל שהקרקע מאווררת יותר, השורשים מקבלים יותר חמצן ויכולים לתפוס יותר שטח והמיקרובים הטובים יעבדו שם. עוד עיקרון הוא לא להרוג את כל עשביית הבר, היא שומרת על הקרקע, מאפשרת למים לחלחל ומונעת סחף קרקע. העשבייה עוזרת לאדמה לשחרר את המינרלים שלה לגפן".
גם תהליך התסיסה שהוא עורך מבוסס על שמרי בר עם תוספות גופרית מינימליות. למעשה הוא היה יכול לקרוא ליין שלו טבעי, אבל הוא לא פנאט דתי, וטוב שכך. אפילו אורגני לא טרח לכתוב על הבקבוק. "אני נזהר מתיוגים".
הוא מוכר את היין דרך האתר שלו ובמעט מאוד חנויות בהן "יין הכרם", המסעדות "הבסטה" ו"דוק" בתל אביב; ואצל אנדרה סוידאן והמסעדות "מלמעלה" ובמסעדת "בעתו" בחיפה.
