מומחים קבעו: קצת חרדה לא תזיק
מומחים קבעו: קצת חרדה לא תזיק
החיים בצל הקורונה העלו את מפלס המתח אצל רבים. כעת טוענים מומחים כי סוג מסוים של לחץ יכול דווקא להיות חיובי ולשפר ביצועים
חרדה ומתח, יודעים כולם, הם דבר שלילי הפוגע בתפקוד ובבריאות, מעלה את הסיכוי למחלות לב, הזדקנות מוקדמת ועוד שלל צרות. עוד דבר שלא צריך מחקר בשבילו כדי לדעת, ובכל זאת יש כזה, למשל של אוניברסיטת נוטינגהם וקינגס קולג’ בלונדון, הוא שעידן הקורונה הוסיף הרבה חרדות ומתח, הן בריאותיות והן כלכליות, לרבים וטובים מאיתנו. מה שאולי מעודד לגלות ופחות ידוע הוא שקצת חרדה לא תזיק, אפילו תועיל. בכתבה שהתפרסמה ב”פייננשל טיימס” נטען בעזרת מומחים כי המתח והלחץ האלה של התקופה האחרונה יכולים דווקא להיות דבר חיובי. רק לפני שלגמרי נירגע מהחרדה שלנו, צריך לברר אם זאת שאתם מרגישים היא מהסוג הטוב. בינתיים אפשר לפתח חרדה גם סביב העניין הזה.
“מדי פעם סטרס זה הדבר הטבעי בשבילנו”, אומר ד”ר אילן טל, פסיכיאטר ומנהל מרכז טל לתמיכה רגשית. “חרדה היא חלק אינהרנטי מהחיים שלנו. מבנה המוח הוא כזה שחרדה וסטרס חייבים להתקיים בו. ככל שאנחנו מאמנים את המוח לקבל סטרס בצורה טובה, אנחנו נהנים מההשפעה החיובית של הורמוני הסטרס. יש חרדה מקדמת וחרדה מעכבת”, הוא מסביר, “הראשונה היא פחד ממשהו מסוים, לרוב חיצוני, שלא מלווה בחשיבה קטסטרופלית. נניח כשאני בא לחצות את הכביש, אחשוש שאני עלול להידרס, לכן הראש שלי חושב שקיים סיכוי כזה וההתנהגות שלי תהיה חיובית — היא תגרום לי להסתכל ימינה ושמאלה ורק אז לחצות.
"סטרס רע מופיע דווקא כשרמת הסיכון יותר נמוכה אבל התחושה היא שזה לא תלוי בנו. אני הולך למבחן באוניברסיטה, ולא יודע מה יהיו השאלות; אני ארגיש פחד, המחשבות בראש שלי יהיו ‘מה יקרה אם אכשל’, ואז ‘מה יקרה אם אכשל בכל המבחנים’. זה יכול לגרום להתנהגות אובססיבית או התנהגות נמנעת. כמו, למשל, כשפחד מטיסה גורם לאדם להימנע מטיסות. יש גם חרדה נקייה — אין שום גורם חיצוני, ומקבלים התקף חרדה, שמרגיש כאילו מקבלים התקף לב. במקרה הזה, או שהצטרפו סטרסורים תת־סיפיים, משהו שקשה להכיל, או שיש תהליכים רגשיים עמוקים עם משמעויות שאנחנו לא מודעים אליהם”.
“הקורונה ורמת אי־הוודאות המאוד מאוד גבוהה הגדילו את החרדה המעכבת. זה מתבטא במחשבות כמו ‘האם מישהו מולי נחשף או נדבק’, ‘האם העסק שלי ישרוד עוד סגר?’. ההודעות בתקשורת על כמה נדבקים וכמה נחשפים מעוררות חרדה, כך גם ההבנה שגם האנשים שאנחנו בוטחים בהם אולי לא בעלי ידע. מאחר שלא נוח לנו להישאר באי־ודאות, המוח שלנו משלים את הפערים, והוא ממלא את החלל בהרבה אפשרויות שליליות. הזמן הכי קריטי שזה קורה הוא לפני השינה. במשך היום אנחנו לא ערים למחשבות השליליות. בלילה אין קלט חושי אחר. נשארים לבד עם המחשבות. אנחנו יותר מודאגים, מתקשים לישון”.
בכתבה ב”פייננשל טיימס” מדברים על החלוקה הזאת ועל החשיבות שבשליטה בחרדה. “כל הדיבור על מתח מתייחס לאופן שבו הוא מזיק; אבל חשוב לדעת שיש לנו יכולת לשלוט על התגובה שלנו”, אומר ד”ר קנת פלטייר, פרופסור לרפואה ופסיכיאטריה באוניברסיטת קליפורניה. הוא גם מציע דרכים להשיג שליטה כזאת. “ברגע חרדה אפשר להביט לאחור ולהבין שכבר התמודדנו עם דברים דומים או גרועים יותר בעבר”. ד”ר טל מחזק את הדברים האלה. “כשרמות הסטרס נמוכות — אתה במצב רגוע, אבל נכנסת חרדה ואתה צריך לבחור בין מצב Flight למצב Fight, ההתמודדות עם הסטרס יעילה. אנחנו נהנים מהאדרנלין שנשפך, הדריכות מעלה פרמטרים בתוך הגוף, אנחנו בעצם גם יותר בריאים נפשית וגופנית בעקבות זאת”. אבל הוא מסייג: “זה בניגוד לרמות סטרס כרוניות, שמעוררות את הגוף. כאשר המצב הופך קבוע, זה מפסיק להיות יעיל. הגוף נהיה מותש, ואז בעצם אין שום יתרון. אם בתקופה הזאת האדם נמצא במצב מאוזן עם פיקים של סטרס שהוא שולט בהם, גם כשהם גבוהים, הוא מרוויח מזה. אם המצב ההתחלתי היה כבר גבוה, יכול להיות שהסף שעלה עכשיו מעביר את הסטרס ממצב אקראי לכרוני”.
בספרה “היתרונות שבחרדה” (The Upside of Stress) מתארת קלי מקגוניגל, פסיכולוגית מסטנפורד, את שעשתה באחת החברות המדורגות בפורצ’ן 500 — מקום שמראש נחשב למעורר חרדות. היא לימדה את העובדים איך להצית חשיבה חיובית — להכיר בתחושת החרדה, ובכך לכבות את התגובה האוטומטית של המוח ולהפוך את התגובה למדודה יותר; לחבר את תחושת החרדה למשהו בעל ערך, כמו למשל הרצון שפרויקט יצליח ובכך למקד את האנרגיה בהשגת המטרה. “ההתערבות הזאת לא מפחיתה את החרדה, היא הופכת אותה לדבר מה אחר”, היא אומרת ב”פייננשל טיימס”. התברר בעקבות זאת כי העובדים היו פחות מתוחים, בריאים יותר וממוקדים ומעורבים יותר בעבודתם. עוד שיטות שמנסים לבדוק את יעילותן הן פיזיות — מיני הסחות כמו אמבטיות קרח, צום או אתגרים קצרים וחדים שנועדות לגרום לגוף לעבור אתחול מחדש. ההצלחה של זה כנראה קשורה לשליטה במצב. זה מכונה פרדוקס המתח. “אתה יוזם את החוויה המתוחה ויודע שהיא תסתיים”, מסבירה מקגוניגל.
ד”ר אילן טל מאמין שלפני טיפולים כאלה בגוף צריך לדאוג לנפש. “ריצה תרגיע את המועקה, כך גם נשימות ומדיטציה, יש מי שבישול מועיל לו. צריך להשתמש בקלפים המוכרים לנו. אבל לפני ההתייחסות לגוף יש צורך חיוני בהתייחסות למחשבות — חשיבה שלילית היא אם כל החרדות, הגוף מגיב אחריה. כשהמחשבה מטרידה צריך לקחת ממנה מרחק, זה לפני הכל”.
