"חיים שלמים": סרט שהוא רק פוטנציאל
"חיים שלמים": סרט שהוא רק פוטנציאל
"חיים שלמים" הוא סרט עדין שכאילו הותאם לטקסי האוסקר. הבעיה היא בגיבורה שלו שלא באמת מתמודדת עם הדילמות שצצות בעולמה
יש משהו קצת עצלני בלהכריז על "חיים שלמים" כמועמד אפשרי לזכייה באוסקר ביולי. הסרט עצמו — מתוק ומרגש ככל שיהיה — לא מצדיק את הסופרלטיבים האלה, ונדמה שיש כאן פשוט זיהוי של איזה בון־טון תרבותי: סרט ביכורים עצמאי קטן ואישי של במאית, בהפקת A24, אולפן הבוטיק האיכותי שהזניק את "אור ירח" ו"הכל בכל מקום בבת אחת" לזכיות באוסקר. וזה גם סרט עם נקודה קוריאנית, שמתאימה לסנטימנט הפרו־אסייתי שהעניק אוסקרים ל"פרזיטים" ו"מינארי" (ממוצא קוריאני) ו"הכל בכל מקום בבת אחת" הסיני־אמריקאי.
זה לא אומר ש"חיים שלמים" לא יכול לזכות באוסקר, זה רק אומר שזה מעניק לסרט הבאמת פצפון הזה, שהתגלה בפסטיבל סאנדנס האחרון, הילה גדולה ממה שמגיעה לו. כי "חיים שלמים", ייאמר לזכותו וגם לגנותו, הוא סרט שהוא רק פוטנציאל. טיוטה נהדרת לסרט שהיה יכול להיות גדול יותר.
זה סרט הביכורים של סלין סונג, שהיגרה כילדה עם משפחתה מקוריאה לקנדה, ומשם עברה לניו יורק בשאיפה להיכנס לעולם האמנות. הוא מספר על נורה, הגיבורה (גרטה לי), שעושה בדיוק את אותו המסלול, בשאיפה להפוך לסופרת ולא לבמאית. כילדה, הגיבורה מתיידדת עם נער קוריאני, שהקשר איתו נותק בגלל הגירת המשפחה. מאז, אחת ל־12 שנה, הם נתקלים זה בזו — תחילה באינטרנט ואחר כך פנים אל פנים, כשנורה כבר נשואה. מה שהיה יכול להיות דרמה רומנטית קורעת לב על דילמה של אשה בין שני אהובים, הופך לסרט מינורי ומאופק, מאופק מדי אפילו, שבו אהוב הנעורים לא באמת מייצג אופציה רומנטית, אלא געגוע לחיים אחרים: נוסטלגיה למולדת.
זה לא באמת סיפור על אהבה, אלא על מהגרת שחיה חיים נעימים באמריקה, ובלילה בלילה היא חולמת בקוריאנית. האהוב מפעם מייצג את החיים שהיו יכולים להיות לה, אילו היתה נשארת שם. וברור מראש וללא שום קונפליקט דרמטי או רומנטי, שאלה אינם חיים שהיא מעוניינת בהם, אלא רק נהנית למולל בראשה את אופציית החיים האחרים.
ביסוד הסרט יש רעיון מקסים ומרגש: על פי האמונה הקוריאנית יש מושג שנקרא "ין־יון", משהו כמו גורל. ובלבו של "חיים שלמים" יש רעיון דתי, אמוני ומיסטי, שכל מפגש שלנו בחיים נקבע מראש על ידי הגורל, ויכול להיות שהוא כבר תוכנן עבורנו בגלגולים קודמים. לכן, על פי הרעיון הזה, אי אפשר להתעלם מכניסתם של אנשים לחיינו, ובוודאי שאי אפשר להיפרד מהם, כי יש כאן איזה גורל שעלינו לברר, ושנסתר מעינינו.
הרעיון כל כך עוצמתי, רומנטי, ופורה עבור גיבורה שרוצה להיות סופרת, שמתסכל לגלות איך "חיים שלמים" נבהל לגעת בו באמת. הסרט, כמו הגיבורה, מבוהל מהרעיון שאולי היא חיה חיים שהם טעות, או שהיא מתרפקת על עבר שאין לה באמת חיבור אליו. הסרט, כמו הגיבורה, נותר ארטיפקט בורגני נאה לעין, כמעט קישוטי, שבו האופציות לחיים נבחנות מבחוץ ומרחוק מבלי שלהחלטה של הדמויות תהיה באמת השפעה על חייהן, והגיבורה בסך הכל מחפשת אהבה שקטה וחיים נוחים. מאותה נקודת מוצא עלילתית אפשר לדמיין דרמה סוערת יותר, מלאה בתשוקה, ועם רצון עז לשבור את הכלים ולשנות את הגורל. זה סרט יפה, אבל הוא סובל מתרדמת רגשית.
