"גלדיאטור 2": לוחם עם קוצב לב מקולקל
"גלדיאטור 2": לוחם עם קוצב לב מקולקל
סרט ההמשך של רידלי סקוט ל"גלדיאטור" הוא הפקת ענק רדודה שחוזרת על עצמה. בניגוד למקור, כאן גם הגיבורים הראשיים נטולי כריזמה. אימפריות נופלות, ולא בטוח שצריך לתעד את כל זה
רידלי סקוט הוא תופעת טבע. לא משנה כמה אני מנסה להפנות את גבי לסרטיו כבר כמעט 40 שנה, הוא ממשיך וממשיך, וסרטיו רק הולכים ונהיים ענקיים יותר. בלתי נסבלים — אבל ענקיים. חלפו בסך הכל 11 חודשים מאז נדרשנו לסרטו הקודם "נפוליאון", והנה מגיע עוד אחד. לכן, אנסה לצמצם למינימום את בעיותיי עם סקוט: הוא ביים שניים מסרטי המדע בדיוני הגדולים בכל הזמנים, "הנוסע השמיני" ו"בלייד ראנר", אבל מאז הוא עושה סרטי ראווה נטולי נשמה ויוצא למסע נקמה מריר וארוך בהוליווד. נדמה שכל הקריירה של סקוט מאז הזכייה של "גלדיאטור" באוסקר ב־2000 היא ניסיון לקבל שליטה על סרטיו העתידיים, וגם הקודמים.
האיש כבר בן 86 ולא מפסיק לקטר: על זה שלא זכה באוסקר על הבימוי של "גלדיאטור" או על זה שעושים סרטי המשך ל"הנוסע השמיני" בלעדיו. למרות גילו המתקדם הוא לא מתכוון לעצור: באביב 2025 הוא אמור להתחיל לביים את סרטו הבא "The Dog Stars", ושנה אחר כך סרט עלילתי־ביוגרפי על הבי.ג'יז ויש לו עוד חלום לעשות את "גלדיאטור 3". אני מאחל לאיש אריכות ימים, אך מייחל לרגע שבו אוכל להפסיק לכתוב ביקורות על סרטיו.
זה סרט שאין בו לא גיבורים ראויים ולא נבלים מרשימים. וגם עם כל האפקטים והקרבות, "גלדיאטור 2" נטול דופק, מסרב לזוז ולסחוף
סקוט מתעניין במלחמות. למעשה, עם היקסמות מיוחדת מסצנות של עריפת ראשים. הוא ביים כל כך הרבה סצנות קרב מימי קדם שנראה שאם תיתנו לו פרשים, קשתים, תותחים ובליסטראות, הוא יידע איך לכבוש את לונדון, או את רומא. סרטיו עצומים למראה כאילו הפך אחרי גיל הפנסיה לססיל בי. דה־מיל במיל'. "נפוליאון" היה מהסרטים הבודדים של סקוט שסבלתי זה עשורים. והנה מגיע "גלדיאטור 2", סרט המשך מיותר ומקולקל לסרט שלמרות האוסקר שלו, היה מלכתחילה מיותר.
"גלדיאטור 2" מפגיש את שני כוכבי־הרגע: פול מסקל ופדרו פסקל, בעלילה שמתרחשת 16 שנה אחרי אירועי הסרט הקודם. מסקל מגלם את בנו של מקסימוס, הדמות שגילם ראסל קרואו בסרט הקודם. מקסימוס היה מצביא רומי שהפך לעבד שהפך לגלדיאטור ולכוכב זירה, ובין לבין הספיק להוליד בן מרומן שלו עם לוסילה (קוני נילסן), בתו של הקיסר מרקוס אורליוס (ריצ'רד האריס), שנרצח על ידי בנו קומודוס (חואקין פיניקס), אחיה של לוסילה, שחומד את כס הקיסרות לעצמו.
נילסן היא השחקנית היחידה מהצוות המקורי שחוזרת לסרט החדש כאמו של לוסיוס, הבן שאותו הבריחה מרומא מחשש לחייו, וחוזר כעת לזירת הקוליסאום בדיוק כמו אביו — חייל שבוי שהובס במלחמה והופך לגלדיאטור שנלחם על חייו. לצד דנזל וושינגטון, שמגלם סוחר גלדיאטורים תככן, תמצאו את ליאור רז שמגלם את הקלגס הרומאי שהוא סוהר הגלדיאטורים שממונה על אימונם, או על עינוים. למרבה הצער, רז קיבל לגלם דמות מרכזית לא מפותחת: הוא הנבל היחיד המובהק בסרט, שמתחיל רע ומסיים רע. ישראלית נוספת היא השחקנית יובל גונן שמגלמת את אשתו של מסקל, ומושא כיסופיו.
"גלדיאטור" הראשון היה סרט מלחמה היסטורי, מעין גרסה מעודכנת לסיפור "ספרטקוס", על העבד שהופך למנהיג. "גלדיאטור 2" לכאורה עובד על פי אותו מבנה עלילתי, עם לא מעט חזרות עלילתיות מתסכלות, אבל בזכות שדרוגים טכנולוגיים דיגיטליים, שמאפשרים לסקוט ולצוותו להציג מלחמות בזירת הקולוסיאום עם קופי פרא אוכלי אדם, קרנף ואפילו כרישים, הסרט החדש למעשה בנוי במתכונת של סרט ספורט, רוב העלילה למעשה מתקדמת בזירה על פי תוצאות התחרויות.
פסקל, שייצג את שיא העדינות ב"אחרי השמש", נראה אבוד בתוך כלא הבשר והשרירים שהעלה על עצמו כהכנה לסרט הזה. אחרי הגרנדיוזיות של קרואו ופיניקס בסרט הקודם, מסקל ופסקל משחקים דמויות שלא רוצות להיות שם וגם לא מעוניינות לברוח משם. יש בשניהם משהו שקט, כבוי, שמנסה להיעלם בהפקת הראווה הזאת. הכריזמה שהיתה לשניהם בטלוויזיה או בקולנוע העצמאי מתאדה לחלוטין בסרט שאין בו לא גיבורים ראויים ולא נבלים מרשימים. וגם עם כל האפקטים והקרבות, החצים המעופפים והחרבות השלופות, "גלדיאטור 2" הוא סרט נטול דופק שמסרב לזוז ולסחוף.
סקוט מנסה להגיד דבר מה קודר על אימפריה שניצבת על סף נפילה, כפי שניסה לתאר לאחרונה גם פרנסיס פורד קופולה, גם הוא בן 80 פלוס, ב"מגלופוליס". אבל מוסר ההשכל הזה הולך לאיבוד בסרט שלא מתניע. הסרט הראשון היה מרשים קולנועי אבל רדוד מחשבתית. השני הוא סרט עם קוצב לב שהפסיק לעבוד. זה סרט של מלחמת התשה, והאנרגיה הקינטית היחידה שנצפתה בסרט היתה של תנועת הרגליים של עשרות הצופים שהוזמנו להקרנת הטרום־בכורה ויצאו ממנו הרבה לפני האמצע.
