"אני לא מבין בצבאי ולא במדיני, אני מבין במה שקורה לאזרחים שקשה להם"
"אני לא מבין בצבאי ולא במדיני, אני מבין במה שקורה לאזרחים שקשה להם"
יגאל גואטה חזר לכאן 11, עם תוכנית לימי מלחמה, ואף שיש לו ביקורת נוקבת על הממשלה ועל העומד בראשה הוא מתמקד באזרחים. "יש ציבור גדול מוחלש במדינה שאין לו מעמד, חלקו נמצא במקומות שמטווחים בצורה לא נורמלית. מישהו צריך לתת להם מעטפת. מדינה שלא יודעת לתת פתרונות לשכבות המוחלשות שלה, אין לה זכות קיום"
יגאל גואטה יושב לאחד השולחנות מתחת לפרגולה במרכז מסחרי בראשל"צ ומעשן סיגריה. הוא מחכה שיגיעו יושבי הפרלמנט הקבוע של המקום, שהוא עתיד לדבר איתם בשביל תוכנית הטלוויזיה שלו "האזרח גואטה". אני מגיעה כמה דקות קודם כמוסכם, מציגה את עצמי. הוא מברך אותי בחביבות ("מה שלומכם?") מתעניין בחיים שלי בעיר ראשון בזמן המלחמה. אני אומרת לו שאני לא מהעיר. יש הרבה רעש במקום, מטוסים באוויר, רחש של אנשים שמדברים מסביב. זאת אי־הבנה. הוא חושב שאני תושבת המקום שמבקשת את עזרתו, כפי שרבים נוהגים לעשות. כשהעניינים מתבהרים והוא מבין שבאתי לכתוב עליו ועל תוכניתו החדשה, שעלתה לפני שבוע בעונה רביעית מיוחדת לעיתות המלחמה, יחסו נשאר זהה. הוא חביב ומתעניין לאזרחית מן השורה כמו למי שבאה לעשות עליו כתבה.
גואטה, בן 57, עיתונאי ואיש תקשורת, שבעברו היה פוליטיקאי מטעם ש"ס ואף כיהן כחבר כנסת. כנבחר ציבור התריע מפני שחיתויות והביע את עמדותיו ללא כחל וסרק, ושילם על כך במשרתו, לא פעם אלא פעמיים. כשהיה מנכ”ל עיריית אלעד תחת ראש העירייה מטעם ש"ס יצחק עידן, התריע על חשד לשחיתות בהנהלות ראש העירייה ופוטר. מבקר המדינה הוציא צו זמני והוא הוחזר. לאחר שסיפר ברדיו שהשתתף בחתונת האחיין שלו, שנישא לגבר, שוב נאלץ לעזוב את משרתו כח"כ בשל לחץ רבנים.
תוכניתו "האזרח גואטה", ששלוש עונותיה שודרו בכאן 11, היא אקטיביסטית, עיתונות גרילה. אבל כעת, בזמן מלחמה, כאשר עונה חדשה של התוכנית עלתה בשבת שעברה, הנימה שלו היא אחרת. האזרח גואטה גויס בצו 8. הוא מנסה לעזור יותר מלהתעמת עם האחראים. לכל ההתעמתות והביקורת יהיה זמן אחר כך, נניח.
כמה תוכניות צפויות?
"לא יודע. אני קבלן עפר, כל עוד צריך אותי בעפר אני בשטח. אנחנו מסתובבים לראות את הקשיים. אני לא מבין בצבאי, לא מבין במדיני. אני מבין במה שקורה לאזרחים שקשה להם, ולצערי הרב יש פה ציבור ענק שמתקשה. אנחנו לא יכולים לעזור לכולם, אבל אנחנו יכולים לעזור איפה שידנו משגת. יש ציבור גדול במדינה, מוחלש, שאין לו מעמד — שהמקלט הציבורי שלהם לא שמיש או שאין שום צ'אנס שהם יכולים להגיע אליו ב־30 שניות. צריך למצוא פתרון לאנשים כאלה, בטח ובטח במקומות שהם מטווחים בצורה לא נורמלית. לא יכול להיות שבשכונות העתיקות באשקלון ובראשון לאנשים אין ממ"ד. הם ממשיכים לסבול מקשיים בריאותיים וכלכליים. מישהו צריך לתת להם מעטפת".
זאת בעיה עירונית או ממשלתית?
"ברור שזו התנהלות כושלת מלמעלה. והיא לא התחילה עם המלחמה. הבעיות שלנו עמוקות כל כך. מדינה שחסרים לה 5,000 שוטרים וחסרים לה 5,000 מורים וחסרים בה 5,000 רופאים וחסרים 5,000 עובדים סוציאליים ו־3,000 פסיכולוגים זה לא משהו נקודתי. זה רקוב מהשורש. נכון שאנחנו בהייטק ובטכנולוגיה. אבל מדינה שלא יודעת לתת פתרונות לשכבות המוחלשות שלה, אין לה זכות קיום. מי שעומד בראש הממשלה הזאת, גם אחרי האסון הנורא הזה, דואג רק לעצמו, לא לאזרחי המדינה.
"אין לי ספק שאנחנו נתעורר ממה שקרה לנו ונחשוב אחרת. השאלה היא אם השגרה שלנו שוב תכניס אותנו למקומות לא טובים. אני שומע את הציבור מדבר על אחדות, אחדות ואחדות - ובאמת רואה איך האזרחים עובדים ביחד, מתנדבים, אפילו 2,000 חרדים לבשו מדים וירדו לדרום - ואני עדיין סקפטי כי אני שומע את הגלים שעוברים מתחת. עם ישראל מאוחד עכשיו בצורה לא נורמלית לטובת חיילי צה"ל, לטובת ההצלחה שלנו. אבל אני שומע כבר את הציניות - הימין הקיצוני אומר 'אמרנו לכם, כהנא צדק. אתם נתתם בהם אמון', והצד השני אומר 'אמרנו לכם שהממשלה הזאת לא מתפקדת'. ואני מפחד שהשיח הזה, ברגע שכל זה ייגמר, יפרוץ פי כמה וכמה. אם היו עד עכשיו בקפלן מאה אלף איש, עכשיו יהיו שני מיליון".
עורך התוכנית דובי קרויטורו מסביר את ההבדל בין התוכנית בעת הזאת לבזמני שגרה. "לרוב אנחנו מחפשים את הרשעים, אלה שנהנים מהמצב הבעייתי, שיוצרים את המצב הבעייתי כי זה משרת את האינטרסים שלהם. אחד ההישגים הגדולים שלנו היה מול מפעלי ים המלח שעשו מניפולציות כדי לא לשלם מס. זאת רשעות. אחרי התוכנית שעשינו הם התחילו לשלם. פה אנחנו פחות מחפשים את הרוע. נותנים קרדיט לרשויות שמשתדלות ומנסות אבל בתוך כל הבלאגן הזה לא מצליחות. מהסיטואציה הזאת החוליות הכי חלשות הן הכי סובלות. אנחנו מנסים להאיר עליהן עם פנס. כשאנחנו מגיעים, הרשויות מגיבות ועוזרות. אבל זה לא אמור להיות התפקיד שלנו”.
על גואטה הוא אומר: "כולם מחבקים אותו, גם מי שהוא יוצא נגדם. מרגישים שהאיש בא ממקום אמיתי. היופי אצלו זה שהוא יכול להיות עם גם החרדים וגם עם החילונים, גם עם ימנים וגם עם שמאלנים, גם עם מזרחים וגם עם אשכנזים. הוא בא עם כוונות טובות".
גואטה הוא אכן שילוב מעניין של תכונות מנוגדות. אין מגירה שתכיל אותו. בנסיעה איתו לביתו בבני ברק כל אלה באות לביטוי בערבוביה. הוא מצטט מהגמרא לצד אמירות פוליטיות נוקבות נגד הממשלה הנוכחית ובמיוחד נגד העומד בראשה. הוא חד לשון ומחשבה. מבין הכל בן־רגע. הוא בא ממשפחה מסורתית בת 12 נפשות, שחלקם חילונים וחלקם חרדים, כך גם ילדיו (שאחת מהן, שמחה, היא דוגמנית והשתתפה בתוכנית ריאליטי). הוא סולק מבית הספר בשל בעיות בלימודים ובהתנהגות, ולמרות זאת סיים תואר ראשון ושני באוניברסיטה. בצד העבודה בתקשורת ולמען הציבור (פעם נתן את מספר הנייד שלו בשידור ומאז אנשים משתמשים בו), הוא בעלים של חנות צעצועים וממתקים בעיר, "חלומות מתוקים" ("אצלנו ילד מקבל תו מהישיבה או החדר ויכול לבוא ולקבל צעצוע").
הצילומים בראשון שבהם נכחתי היו בפרלמנט קבוע של עשרה חברים, בני 70 פלוס, שנפגשים זה עם זה כבר 40 שנה. הריבים הגדולים ביניהם הם בקאנטרי, על מגרש הטניס, לא יותר מזה, הם אומרים. גואטה שואל אותם על מצבם במלחמה, על היחסים ביניהם. הוא כל הזמן מקפיד להגיד "בלי פוליטיקה", אבל ברור שבשביל זה הם מתכנסים תמיד, בייחוד בימים אלה ובייחוד לכבוד תוכניתו.
ניכר שרוב החבורה הזאת מתנגדת מאוד לממשלה.
"ברור. הם לא צעירים. ראו דבר או שניים. תראי מי היו הגיבורים במלחמה הזאת, ישראל זיו, נעם תיבון ויאיר גולן. אני בכלל חושב שראש הממשלה צריך להתמנות לתפקיד בגיל 80".
להזכירך, ביבי בן 74.
"אמרתי 80. ולהזכירך הוא נמצא כאן כבר 30 שנה".
ב־1974, כשגואטה היה בן שמונה, היה פיגוע מחריד בקריית שמונה, עיר מגוריו שלו ושל משפחתו. המחבלים, שהגיעו מלבנון, נכנסו לבנייני דירות בעיר והחלו לירות באנשים. בסך הכל נהרגו 18 ישראלים, בהם אחיו וגיסתו של יגאל, יעקב ומרים. הטבח של 7 באוקטובר, שבו חדרו המחבלים מהדרום ונכנסו לבתים וירו באזרחים, החזיר אותו לאותו יום בילדותו.
"לתומי ובטמטומי חשבתי שמה שהיה בקריית שמונה — רצח של אזרחים של בניין שלם, שלא הגיעו לשם שום שוטר ושום צבא ושום חייל, לא יקרה יותר במדינה שלנו. מסתבר שכל פעם אנחנו אומרים שזה לא יקרה יותר, אבל עם הזמן נכנסים לאיזו שגרה, ואומרים יהיה בסדר וזה לא בסדר. כולנו צריכים, בטח ובטח ההנהגה, להפסיק עם ההתנשאות הזאת. להפסיק עם השחץ הזה. כל הזמן אומרים 'ערבים מטומטמים, ערבים חמורים. הם לא יודעים כלום. רק צה"ל יודע והם יפחדו לעשות לנו משהו', ועל זה נפלנו. המודיעין הכי טוב בעולם והשב"כ, והנה, בבקשה. קצת ענווה לא תזיק לנו.
"כשהייתי ילד פשוט התעצבתי על מה שקרה, אבל כשהתבגרתי, והייתי נער, זה קומם אותי שהצבא והשוטרים לא הגיעו. שאלתי את אבא שלי 'איך זה יכול להיות?!' והוא השתיק אותי, אמר לי שאסור להגיד דברים כאלה בקול, שלא אמורים להתקומם נגד ההנהגה. הוא הצביע מפד"ל כל החיים, חוץ מבבחירות האחרונות לפני מותו, כשהצביע לש"ס, בשבילי. אבל אני לא מוכן לשתוק".
היום הוא היה ממשיך להצביע להנהגה הנוכחית?
"לא. ואני מאמין שרבים לא יצביעו לנתניהו יותר. איך עיר כמו שדרות תמשיך להצביע לו?! זה מדהים שעד עכשיו 80 אחוז מהעיר הצביעו לו. פעם רפי רשף שאל אותי איך יכול להיות שלמרות שהוא לא עושה כלום למענם עדיין מצביעים לו. אני חושב שזה משום שרבים מהמצביעים שלו, ולפחות בערים האלה מדובר במצביעים מזרחים, באו ממדינות ערב שבהן היה מלך, כמו מרוקו, כמו ירדן. אתה אוהב את המלך. לא אמור לבקר אותו בשום אופן. אז הם משליכים את זה על ביבי עכשיו, אבל אצלנו אין מלך ואסור לשתוק לו".
