כשמאה אלף דבורים עושות אמנות
כשמאה אלף דבורים עושות אמנות
חצי מיליון דבורים חיות בכוורות במוזיאון ישראל, ורבות השתתפו ביצירת פסל מרהיב ויוצא דופן יחד עם האמן הבינלאומי טומאש ליברטיני. ״זהו דיאלוג ביני ובין הדבורים, צריך ללמוד לחיות עם הטבע״
ראש הברונזה של הקיסר אדריאנוס מהמאה ה־2 לספירה הוא אחת מיצירות המופת הארכיאולוגיות של מוזיאון ישראל. למרות שהתגלה בחפירות בית שאן ב־1975, איכותו המעולה מעידה שנוצר כנראה במקור בבית יציקה קיסרי שלא היה בארץ, והוא בעל חשיבות עולמית. מי שטייל בחג במוזיאון יכול היה לראות גרסה חדשה ומפתיעה שלו בצהוב בוהק המוצבת במחלקה לאמנות בינלאומית. במבט מקרוב אפשר לראות שהיא בנויה מתאים משושים זעירים של חלת דבש.
את הפסל יוצא הדופן פיסלו כמאה אלף דבורים באמצעות החומר שהן מפיקות — שעווה. למעשה זו עבודת אמנות משותפת של הדבורים ושל האמן מאחוריהם - טומאש ליברטיני מסלובקיה, שפועל גם כמעצב תעשייתי, ושעבודות הפיסול שהוא יוצר נמצאות באוספי המומה בניו יורק, הלובר בפריז ומוזיאון הסטדליק באמסטרדם. לצורך מימוש הפרויקט שלו הוצבו לפני כשנתיים כוורות בגן הפסלים של המוזיאון וכיום חיות שם חצי מיליון דבורים.
1 צפייה בגלריה
הפסל. “אני לא שולט בתהליך באופן מוחלט. אני מתקן ומכוון אבל הטבע עובד מעצמו"
(צילום: מוזיאון ישראל, ירושלים / טומאש ליברטיני)
״העבודות שלי הן דיאלוג ביני ובין הדבורים, וכך אנחנו צריכים ללמוד לחיות, עם הטבע״, הוא מסביר בביקור בירושלים לרגל פתיחת התערוכה. כבר למעלה מ־18 שנה שהוא מפסל בשיטות הייחודיות שפיתח, שמשלבות עיצוב וטכנולוגיה עכשווית עם האינטליגנציה הקולקטיבית של הדבורים. עם השנים הוא למד להכיר אותן היכרות כמעט אינטימית, על הביולוגיה, הפסיכולוגיה והדאגה לשלומן, למזון ולטמפרטורה שלהן — שחיונית להצלחת הפסלים.
ליברטיני מפסל באמצעות מחשב קונסטרוקציות דקיקות ומורכבות עבור הדבורים שלו, שאותן הוא מדפיס בתלת־ממד מחומרים ידידותיים ואקולוגיים, והופך אותן לכוורות. בהמשך, הדבורים מתמקמות בכוורות של ליברטיני, בונות מסביב לקונסטרוקציה העדינה את חלות הדבש שלהן, וממלאות אותן בשעווה. כך בעצם מתכסה הקונסטרוקציה, בעזרת הדבורים החיות, בשכבת שעווה, והתוצאה היא פסל מרהיב ומדויק, שנוצר בתיאום מופלא על ידי עשרות אלפי דבורים. ״הן משתפות הפעולה הטובות ביותר והיעילות ביותר שיש בעולם. גם כשיש בעיה בפסל הן יעדיפו לא להרוס, אלא לתקן״.
ליברטיני הוזמן לפני שנתיים לירושלים על ידי רמי טריף, אוצר המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון בשיתוף דודי מבורך, אוצר התקופה הקלאסית במחלקה לארכיאולוגיה. הוא ביקר במוזיאון ומה שמשך אותו לפסל של אדריאנוס היתה המורכבות של דמותו. ״כקיסר רומאי, אדריאנוס נחשב לאחד המוצלחים בהיסטוריה", אומרים טריף ומבורך, "הוא היה פטרון של האמנויות, פילוסוף, משורר, והומו שביקש להעלות את זכר אהובו המת לדרגת אל באימפריה הרומית. מצד שני, בהיסטוריה של העם היהודי הוא ידוע לשמצה כמדכא האכזרי של מרד בר־כוכבא, וכמי שחולל בלי ידיעתו משבר פוליטי מתמשך עד היום - כשהוא שינה את שם הפרובינציה המקומית לפלשתינה״.
״הייתי מודע כמובן לבעייתיות של אדריאנוס כאן״, מסביר ליברטיני. ״בחרתי בו כי הוא מורכב מהרבה ניגודים שמעניינים אותי באמנות. הפסל יפהפה ויש בו חוזק וגם עדינות, ואני יוצר אותו עם הדבורים מחומר דומה - כי השעווה עדינה מאוד, אבל יכולה להחזיק אלפי שנים אם נשמרת נכון. היא גם היתה חלק מהטכניקה העתיקה ליצוק מודלים של פסלי ברונזה באימפריה הרומית, ועניין אותי לחבר את הטכנולוגיה העתיקה לעכשווית. בנוסף, יש גם את העניין המגדרי, כי אנחנו יוצרים פה את דמותו של השליט — הגבר באמצעות קהילה של דבורים שבראשה עומדת מלכה. אדריאנוס היה זה שהחליט בעצמו איך יפסלו את דמותו ויטביעו את פניו על מטבעות, עם הזקן והתלתלים שמזוהים איתו. הוא הבין את הכוח של האסתטיקה השלטונית, ושל פוליטיקה ויחסי ציבור באמצעות אמנות. אז בפרויקט הזה שלושתנו בעצם חתרנו נגד רצון הקיסר, נגד אמנות התעמולה והשליטה, כשאנחנו נותנים לדבורים לעשות את האמנות ולהחליט על מראה פניו הסופי של הקיסר״.
ליברטיני פיסל את פניו של הקיסר במחשב והדפיס אותן בתלת־ממד. במקביל הוצבו בגן הפסלים של המוזיאון שתי כוורות בליווי הדבוראי רפי ניר, שמאכלסות כאמור חצי מיליון דבורים. כך תרם הפרויקט גם למאזן האקולוגי הסביבתי של האזור. בתערוכה מוצג הפסל הרומי המקורי של אדריאנוס, כשלצידו גרסאות השעווה שלו, וסרטים שתיעדו את תהליך היצירה. ״עם הזמן למדתי להעריך את מה שיוצא מכוורת הדבורים ולא לשלוט בתהליך באופן מוחלט. אני רואה את תפקידי כמו אמן בונסאי יפני, או כמנצח על תזמורת. אני מתקן ומכוון פה ושם את מהלך היצירה של הפסל, אבל הטבע בעצם עובד מעצמו".
