הקומה הגבוהה של רביבה וסיליה
הקומה הגבוהה של רביבה וסיליה
"הקומה השנייה" במרכז G בתל אביב היא מהמסעדות היוקרתיות בארץ. החשש ממנות מורכבות וחסרות רגש התחלף בתענוג מאוכל סנסציוני ומסעיר
אם המרכז המסחרי המכונה G הוא הבטן הרכה של פארק צמרת (מגדלי יו) בתל אביב, הרי שהקפה של רביבה וסיליה הוא אולי הקורקבן שבמרכז הבטן. מרכז G הוא סמל העושר מנקר העיניים. לא נדיר לראות כאן גבירות מכובדות קונות ב"הבשרים של זלמן" כבד אווז ל...כלב שלהן. מדובר במראה משעשע, או מזעזע, תלוי בעיני המתבונן. ברביבה וסיליה אפשר לשבת לקפה ועוגה ב־60 שקל.
עתה נפתחה שם מחדש המסעדה בקומה השנייה, זו שהתחילה את דרכה לפני הקורונה ונסגרה אחרי שלושה חודשים. זו, כך נראה, אחת המסעדות הכי יוקרתיות בארץ היום. לשמחתי, הדבר אינו ניכר ממש בתכונה הנעימה השולטת בה: מרפסת רחבת ידיים המשקיפה על המגדלים (ובה אפילו כדורגל שולחן כמו פעם), חלל פנימי רחב ידיים ומרווח ובו גם בר נעים. הסימן היחיד ליוקרתיות נעוץ כמובן בהרכב הסועדים ובמחיר.
את הקומה השנייה מנהלת ביד רמה השפית אדית פדידה, שברזומה שלה כבר משובצות התמחויות במסעדות בסן סבסטיאן ושטוקהולם, וגם במול ים פרונטו, הוטל מונטיפיורי וכתית התל־אביביות. פדידה אינה מסתירה את העובדה שהושפעה מאוד מהשף של כתית, מאיר אדוני — אך מבחינתי הוא השם המדאיג ברזומה שלה. כלומר אדוני הוא עילוי, אך רוב תלמידיו נוטים ליצור בהשראתו מנות מורכבות מדי לטעמי, כאלה שעושות רושם אבל לא ממש שיר בלב: מטבח שכלתני חסר רגש.
כשכל המחשבות הללו מתרוצצות בראשי, התיישבתי על הבר. הברמן החביב מזג לי מרטיני מצוין מתובל במיץ יוזו ועוד התחכמות או שתיים שלא ממש הפריעו. אחריו הגיע האוכל: ופל בלגי זערורי ובתוכו סלט ביצים רכות, קרם פרש וקצת קוואיר למעלה. זה היה יפה נורא אבל כל כך קטן שלא בטוח שהספקתי לקלוט את הטעם.
אחר כך הגיעו שתי מנות יחד: פנקוטה של תירס לבן עם פצפוצי שום שחור וקרמבל ליים וצ'ילי; וטרטר בקר בתוך שני משולשי בצק פריך עם ג'ל בצלי שאלוט ורוטב עירית. הטרטר היה נפלא, הפנקוטה קצת מוזרה. כאן בערך מסתתמות טענותיי. פנכת לחם משובח שליוותה את המנות עם חמאה מקושטת בשקדים וטפנד זיתי טאסוס שחורים עם דבש היתה פשוט נפלאה. הייתי מוכן לאכול רק את זה כל הערב. עתה הגיעה מנה של אספרגוס מעושן עם קרם שקדים, בצל כבוש וקרוטנים. זו מנה עם ריח של ויסקי סינגל מאלט מעושן במיוחד וטעם מסעיר בנועזותו ומקוריותו.
ואז הגיעה המנה הכי טובה של הערב: סביצ'ה של דג ים עם חצאי ענבים שחורים, סלרי, שאלוט וריוויון. כן, החלב המוזר ההוא מהמכולת. תל אביב מלאה באינספור מנות סביצ'ה, זו היתה אחת המבריקות והטובות שבהן נתקלתי זה זמן רב.
לאחריה הגיעו שתי מנות "עיקריות" - במרכאות כי כל המנות נעות בגודלן בין זערוריות לקטנות. אבל לא צריך יותר ממה שמגיע. בסוף אתה יוצא מפוצץ - הראשונה, נתח עסיסי של דג לוקוס ברוטב חמאת עגבניות שרי צהובות וכורכום טרי עם מעין כיסון שכונה משום מה קרעפלך (מה שכמובן מצא חן בעיני הפולני שאכל אותו) שמולא במנגולד וריקוטה. זה היה מטוגן, לא מבושל, ומאוד מוצלח. כל זה הוגש עם שמן ארוגולה ורשאד. אני קצת חוזר על עצמי בשלב הזה אבל גם זה היה נפלא.
ה"עיקרית" השנייה היתה פילה בקר שעליו שקד עגל פריך עם גראטן תפוחי אדמה וסלרי ובמיה תאילנדית ברוטב דמי גלאס בקר עם משמשים ובהרט. אף על פי שזה נשמע מסובך, זה בעצם היה סטייק עם תפוחי אדמה - מי יכול להתלונן? נפלא.
לקינוח הוגש טארט ליים, אגוזי מלך, שוקולד חלב, עם תלולית מרנג רך מעל ופטל לקישוט. מצוין. אבל הרי לא הייתם מצפים לפחות מזה במקום הנושא את שמה של המלכה האם של הקונדיטוריה המקומית רביבה אפל זכרה לברכה. את כל האוכל הנפלא הזה ליוו שלושה קוקטיילים מבוססי רום זקאפה 23 מיושן ומשובח במיוחד, ליקר נקטרינה, אמארו, פקאן סיני וחמאה חומה.
האוכל של אדית פדידה הוא לא פחות מסנסציוני. אף פעם לא היה לי כוח מי יודע מה למנות מתוחכמות ומתחכמות. לשמחתי, לא זה המקרה. על אף המורכבות והיצירתיות, היא מכינה אוכל חושני, מסעיר, מקורי ויצירתי, אבל קודם כל - טעים לאללה. טעים עד כדי כך שלא נותר לי אלא להודות ש...ובכן, אני נהניתי.
ארוחת הטעימות המיוחדת הזו מתקיימת, ברוח הימים הללו, רק בהזמנה מראש כמה ימים ספורים בשבוע והתפריט יתחלף כנראה בכל שבוע. אחרי החגים מקווים עמוס, בנה של רביבה, ואנשי צוותו, לפתוח את המקום באופן סדיר יותר, בכפוף כמובן למה שיביאו איתם הזמנים המשונים שאנו חיים בהם.
רביבה וסיליה, הקומה השנייה. נסים אלוני 10, פארק צמרת, ת"א, 0509006949
