המסעדן איציק חנגל: "לאף אחד אין חשק לאכול, רק להתאוורר"
המסעדן איציק חנגל: "לאף אחד אין חשק לאכול, רק להתאוורר"
בניגוד להלך הרוח הכללי, יש כמה מסעדות שבכל זאת פותחות את שעריהן גם עכשיו. הסיבות מגוונות: ניסיון לשרוד מכה כלכלית נוספת אחרי הקורונה, רצון לדאוג לפרנסת העובדים וגם מחויבות ללקוחות הנאמנים. "אנחנו חיים בתקופה נוראית ואין רגע של שקט, אז ננסה לייצר אותו. מי שירצו יבואו, ואלה שלא ירצו לא יבואו"
עם פרוץ הקרבות נסגרו הרוב המוחלט של המסעדות בארץ. הסיבות מובנות: הסכנה ברורה ומיידית, מצב הרוח בשפל חסר תקדים, מסעדות רבות בכלל הסבו את מטבחיהן להכנת מנות לחיילים ואזרחים מפונים.
ב"כלכליסט" פורסם השבוע כי 35 מסעדות בגוש דן ובירושלים שחררו לחל"ת מאות עובדים. "לא יכולים להמשיך לשלם שכר", הסבירה עו"ד גליה מרום, יועצת לאיגוד המסעדות. יש מסעדות שלא שורדות את המצב והתקופה: אתמול הודיעה המסעדה הטבעונית התל־אביבית הוותיקה 416 על סגירה.
"השנים האחרונות היו לא פשוטות בשבילנו. הקורונה, המחאות, ולבסוף המלחמה. עשינו כל שביכולתנו לשמור על המסעדה פתוחה, אך הגענו לסוף הדרך", כתב הבעלים בפוסט בפייסבוק. גם מסעדת טרטוריה מקומית בשומרה על גבול הצפון הודיעה על סגירה עד להודעה חדשה. והכי עצוב, אולי, סגירתה, ככל הנראה, של מסעדת וינה, המסעדה היהודית־אשכנזית בת שנות הדור ברחוב בן יהודה בתל אביב שכנראה כבר לא תתאושש מפגיעת הטיל בבניין שבו שכנה. זה כנראה רק חלק קטן מגל סגירות שצפוי ככל שהמצב יתמשך. שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות והברים שמאגד 1,300 מסעדות, אמר כי "יש כבר כמה שהודיעו לי שהם כנראה לא יפתחו יותר. צריך לזכור ש־2023 היתה לא טובה למקומות הבילוי ואנחנו נכנסנו למשבר הזה כבר בצליעה. לא מעט עסקים שואלים את עצמם אם בכלל המאמץ לחזור ראוי ושווה"
הוא כבר הודיע לרשויות שהמסעדות שמאוגדות תחתיו לא ישלמו החודש את מסיהן. "זה לא אקט של מרד, פשוט אין כסף בקופה. המשבר הוא תזרימי. ביום בהיר נעצרות כל ההכנסות. ברגע שפרץ המשבר - בוודאי על רקע הפעילות המדהימה של המסעדנים שתרמו בשבוע אחד מעל 300 אלף מנות בעלות מצטברת של 9 מיליון שקל - חשבנו שהמדינה תתחשב. ובאמת מס הכנסה ומע"מ הודיעו מיד על דחיית תשלום לנובמבר. אבל ביטוח לאומי הודיע שהדחייה תהיה רק לעסקים שבגבול 40 ק"מ מהגבול. הייתי אתמול בוועדת הכספים בכנסת. אמרנו לשר האוצר שהדבר הכי מהותי עבורנו זה שכר העובדים שלנו ושימורם".
אלא שבימים האחרונים מסתמנת מגמה הפוכה. קטנה מאוד אומנם, בשולי הדברים, ובכל זאת, כמה מקומות מעיזים לפתוח מחדש את שעריהם ולא רק למשלוחים. איציק חנגל, בעלי מסעדת היוקרה פאסטל במוזיאון תל אביב (וגם הלנה, דובנוב 8, סטודיו ועוד, סך הכל שישה מקומות), אומר: "אנחנו פותחים השבוע לצהריים מ־12:00 עד 16:00. התקשרנו ללקוחות הקבועים שלנו והצענו להם לצאת להתאוורר. זו לגמרי לא פרנסה בשבילנו, אם כבר - להפך. בוודאות נפסיד על זה כסף". הוא אומר ואתה מיד מבין שזה נכון. אי אפשר לפתוח מקום גדול כמו פאסטל רק לארבע שעות של ארוחת צהריים עסקית מצומצמת ל־50 איש ולקוות שהיא תכסה את שלל ההוצאות, מחומרי גלם וכוח אדם וכלה בארנונה ושכר דירה ומסים.
בישלתם ארוחות לחיילים?
"בוודאי. הוצאנו 150 ארוחות ביום, ונמשיך עם זה".
העובדים שלך עדיין על משכורות?
"כן. ולא קיבלנו שום הנחיה ממשלתית אחרת. חלק עובדים כאן בניקיונות, חלק בשירות וחלק בלבשל לחיילים. גיא הופמן, הסו־שף, מוביל את העניין. יש לי 270 עובדים בכל המקומות שלי יחד. הם מבקשים לעבוד ורוצים לצאת מהבית. להיות ביחד. לדבר, להשתחרר מהמועקה. זו עדיין לא בהלת פרנסה כרגע כי זו תחילת הדרך".
והלקוחות לא פחדו כשהתקשרתם והצעתם לבוא?
"להפך, הם מאוד שמחו והתרגשו מהטלפון ומההצעה. אי אפשר לצפות מאורחים להוציא ממיטב כספם כל השנה ולא לתת להם תמורה בחזרה".
אתה לא תורם להם את הארוחה.
"לא, אבל נעשה עסקית מצומצמת לא יקרה של 125 שקל. ואם אזהה מישהו שאין לו איך לשלם — זה גם בסדר אף על פי שכידוע הקהל שלנו אמיד",
אתה מפחד שזה ייתפס כנהנתנות?
"זה לא יהיה בילוי. לא נשמיע מוזיקה ולא נשתה יין ונחגוג. הורדנו את המפות ואת סידורי הפרחים. כמו שאמרתי, ניתן אפשרות לצאת מהבית ולהתאוורר. וכן, יש לי חששות שאולי יתבלבלו ויחשבו שאנחנו מחפשים את הכסף אבל זה בפירוש מפגש אנושי במטרה להתחזק".
היה קושי בלהשיג חומרי גלם?
"האמת שלא. עשינו תפריט קטן של ארבע ראשונות וארבע עיקריות, משהו סמלי. הרי אף אחד לא בא רעב או עם חשק לאכול. עד עכשיו לא היתה בעיה להשיג סחורה. שמע, הכל קרס סביבנו חוץ מהעם שלנו — ואנחנו צריכים להוציא את העגלה מהבוץ"
כמו לחנגל, גם לאסף שנער שהוא וזוגתו תמר הם בעליה של מסעדת הבשרים והמעדנייה חוות צוק ברמת אביב החדשה (בשותפות עם תומר צוק) נראה שלאנשים נמאס לשבת בבית 24/7 מול המסכים. הוא מבקש להדגיש שאני זה שפנה אליו, שלא ייתפס כאילו הוא מנסה לעשות לעצמו פרסומת. "אנחנו פתוחים מיום שני, כרגע בין 21:00-13:00", הוא אומר.
מה פתאום החלטתם לפתוח?
"יש לזה שני צדדים: הראשון - מוראלי. אנשים פה משתגעים. גם הורים וגם ילדים, כולם היום מסתובבים בבית ; והשני - גם הטבחים שלי מתחרפנים. אחד בדרום תקוע עם המשפחה, ואחד עם המשפחה בצפון אז זה גם לתת מענה לעובדים".
זה גם כדי לשמור על ראש מעל למים במצב הכלכלי שנוצר?
"עבורנו מה שקורה עכשיו זה עוד קורונה - מבחינת המשמעות הכלכלית. כל עונת האירועים בוטלה, ובצדק; מסעדות שאנחנו מספקים להן בשר גם הפחיתו פעילות וירדנו ל־40%-30% תפוקה אז צריך להניע את הגלגל כי אין כרגע תוכנית תמיכה, פיצויים, חל"ת וכו'. הקמנו 'מועצת מלחמה' שלי, של תומר צוק ושל תמר אשתי - ולכן מכיוון שהולכים למקום שבו מה שנכניס יהיה טוב, אני מנסה להפעיל את המסעדה כל עוד אפשר וכמה שאפשר. אני פותח רגיל כשירות לשכנים- לאפשר לילדים לאכול בנחת, לאפשר להורים כוס יין.
"כלכלית, אני צריך לעבוד ואני צריך לפנות לספקים, לבעלי בית ולבקש לרווח את התשלומים ולבקש הלוואות כדי לעבור את התקופה הזו. אנחנו למודי קורונה ויודעים מה המשמעויות ואני יודע שזה ייקח המון זמן כי אני עדיין מחזיר חובות מהקורונה. אני מחויב לשלם לעובדים שלי, גם אלה שלא יכולים להגיע לעבוד, אז כן, אני בפירוש פותח פתיחה כמעט מלאה, כמה שאפשר, ומקווה לטוב. אני צריך לפרנס ולהתפרנס".
אין חשש שיגידו דברים רעים?
"כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. אני רוצה לייצר אופציה לאנשים להתאוורר. תומר צוק, השותף שלי, גויס בצו 8. עובדים שלי הולכים מהלוויה לשבעה. כבר לפני שבוע קיבלתי מהצוות שאלות של מתי פותחים. אני לא חוגג. אני עושה מה שאני יכול בתרומה הצנועה שלי למשהו שיחזיר סוג של צביון אזרחי. לעשות נעים. מישהי התקשרה ורוצה לחגוג יום הולדת לבן שלה ואני אביא לה דגים אף על פי שאין לי בתפריט, כי זה מה שהיא אוכלת. אנחנו חיים בתקופה נוראית ואין רגע של שקט אז אני אנסה לייצר אותו. ירצו יבואו, לא ירצו לא יבואו".
