"כשהגענו לנובה הכרחתי עצמי לעבור למצב של לוחם"
השחקן והזמר דור הררי ישחק בקרוב ב"סיפור הפרברים" בבית ליסין ועובד על אלבום חדש שכתב והלחין. הוא היה רוצה לשתות בירה עם קורט קוביין, מתופף על עצמו ועל הכל בכל מקום, קשור עד היום לצוות שלו מהצבא, חושב שההורים שלו הכי סקסיים, ואם לא היה על הבמה היה ודאי נגר
דור הררי
גיל: 35; מקום מגורים: תל אביב; מצב משפחתי: בזוגיות; שחקן ומוזיקאי. שיחק ב"המפקדת", "השוטרים" ו"תאג"ד". זוכה "רוקדים עם כוכבים". פרזנטור של אמישראגז אנרג'י. משחק בבית ליסין ב"בלוז לחופש הגדול", בקרוב ב"סיפור הפרברים"
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית. רואה תקציר של כדורגל, כי ליגת האלופות זה משהו שכואב לפספס, ותוך כדי מחלץ עצמות אחרי הצגת ה־100 של 'בלוז לחופש הגדול' בבית ליסין. זה היה ערב עם אורחים מיוחדים: יואב צפיר ששיחק את מוסי בסרט, דוד דביר, רמי קליינשטיין וציפי פינס הגדולה. זה היה מטורף איך שהקהל צרח את השירים מינימום הארי סטיילס עלה לבמה".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"בבית. אספרסו על קרח עם קצת מים יחד עם בת הזוג שלי הגר. היא הרגילה אותי לקפה קר על הבוקר".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"קודם כל, עם גיבור ילדותי קורט קוביין. לצד זה היה מאוד מעניין אותי לשבת עם פיליפ סימור הופמן, דניאל דיי לואיס או חואקין פיניקס - שלושה שחקנים גדולים שהם השראה לאיך לבצע את אמנות המשחק. הייתי מוכן אפילו בלי בירה, רק להיות זבוב ולראות מה תהליך העבודה שלהם".
על מה אתה עובד עכשיו?
"מבלה מלא באולפן ועובד על אלבום חדש שכתבתי והלחנתי. אם היית לוקחת מהחיים שלי את המשחק אני חושב שהייתי מסתדר, אבל אם היית לוקחת את המוזיקה הייתי אבוד. לצד זה יצא קמפיין חדש של אמישראגז אנרג'י בו אני רוקד, שר ומשחק וזה הדבר הכי כיף, וכמובן אני משחק בבית ליסין, שהפך בית עבורי, ובקרוב יעלה 'סיפור הפרברים'".
מה השריטה שלך?
"שאני לא מסוגל לשבת בשקט. אני תמיד מתופף על הירך, על החזה, על התחת, על הראש, על הספה, על הנשק במילואים, על האוכל. מחפש תמיד צלילים. לפעמים אני ממתין לרופא ומתחיל קטנות עם הרגליים, ואז אני מזהה בלטה רופפת עם סאונד קצת של בס ויש לי מערכת תופים שלמה בראש. אני מוסר את התנצלותי לכל האנשים שזה מטריף להם את הדעת אבל זה חזק ממני".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"מפקד הצוות שלי במגלן אמר לי שגם בתוך כל הלחץ, המחשבה צריכה להיות מה הצעד הבא הטוב ביותר שלי. הוא לימד אותי לקבל החלטה, להגיד לעצמי שאם אני רוצה לעשות משהו, אני צריך לפרק את זה בראש ולהסתכל צעד אחד קדימה. אני הייתי מהקטנים פיזית, והוא כל הזמן לקח אותי לשיחות ועשה לי חיים קשים בכוונה כי הוא ראה בי משהו. עד היום יש שם אהבה מאוד גדולה. האיש הזה הוא אבן דרך בחיים שלי".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"ההורים שלי. השנים עוברות, אני כבר לא ילד קטן, האחים שלי גם גדלו ועזבנו את הקן. אנשים משתנים ואיכשהו ההורים שלי נשארו החברים הכי טובים שראיתי בחיים. אני נפעם לראות אותם ביחד. מה קורה איתכם? מה אתם יודעים שאני והעולם לא? אין דבר סקסי מלראות שני אנשים יחד כל כך הרבה שנים, כל אחד עם האיכויות שלו והשריטות שלו, משלימים זה את זה. הם השראה מאוד גדולה בחיים שלי".
למי אתה מתגעגע?
"כמו הרבה אנשים במדינה, אני מוצא את עצמי שנה וארבעה חודשים מתגעגע לאנשים שמעולם לא פגשתי. אחרי הקטסטרופה והטרגדיה אנחנו מכירים כמעט כל פרצוף ושם. כשהחזירו את נועה ארגמני במבצע ארנון ההרואי, החיבוק שלה עם אבא שלה והמפגש עם אמא שלה הוציאו ממני בכי מסוג אחר. כולנו יודעים שזה יכל לקרות לכל אחד מאיתנו. לא משנה אם אתה בעד או נגד העסקה, אין מישהו שיכול להישאר אדיש לתמונות כאלה. זה מעצים לי את הגעגוע גם לאנשים שכבר לא יחזרו".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"רוב העבודה שלי בתל אביב אז יש נוחות בלחיות בעיר, אף על פי שיקר פה ברמה קיצונית. לא הייתי רוצה לגדל את המשפחה שלי בתל אביב אבל גם לא באיזה מושב רחוק".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
“על מוזיקה. אני קונה כלי נגינה, גיטרה, עוד מיתרים, עוד מכונת תופים, פטיפון, תקליטים. לעשות מוזיקה זה לא זול אבל אין שלם מזה. אני עושה משהו שאני אוהב, מרוויח כסף, וממנו קונה את האפשרות לעשות מוזיקה".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"יותר לעמוד על שלי ולא לפחד מעימותים. לדעת לדרוש. לקח לי המון שנים להגיע לאיפה שאני ויש מצב שזה היה קורה מוקדם יותר אם הייתי יותר אסרטיבי ופותח את הפה".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על היום הראשון של המלחמה. הצוות שלי ואני יחד מגיל 18 וכל השנים עשינו מילואים. אחרי צוק איתן הפסקתי להגיע. בבוקר 7 באוקטובר פתחתי את הווטסאפ וראיתי שהצוות ירד לדרום. הם לא ענו לטלפון והייתי בשיא הלחץ. זה היה השבוע שהיינו אמורים לעלות עם 'בלוז לחופש הגדול' וזו פעם ראשונה שלא לקחתי חלק בדבר גדול. הרגשתי נורא לדעת שהחברים הכי טובים שלי, האחים שלי, נמצאים בשטח ואני בבית. למחרת ירדתי להתחייל, חששתי שלא ייתנו לי אחרי כל כך הרבה זמן, אבל קיבלתי נשק וחברתי לחברים שלי. כשהגענו לנובה הכרחתי את עצמי לעבור למצב של לוחם ולמלא משימות".
מה מפחיד אותך והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"7 באוקטובר זיקק את הפחד שתמיד היה: שאנשים שאני הכי אוהב ילכו ולא יידעו כמה אני אוהב אותם".
מה מקום המפלט שלך בימים אלו?
"הגר בת הזוג שלי. בתקופת 'רוקדים עם כוכבים', שזה פרויקט מאוד אינטנסיבי של כמעט חצי שנה, כמעט בלי חיי חברה וזה היה במקביל למילואים ומלחמה - בתוך כל הרעש והבלגן הזה הגר נכנסה לי לחיים והחזקנו זוגיות כנגד כל הסיכויים. היא מפלט עבורי, קול שפוי ואוורור לנפש".
מה עושה אותך מאושר?
"הייתי ילד אלרגי מאוד ובעונות מעבר הייתי סובל. כשהגשם הראשון מגיע הוא מדביק את כל האבקנים לאדמה והנחיריים שלי פתאום פתוחים לנשום. ריח של גשם בשבילי זה גם סימן שאני הולך להיות בריא בתקופה הקרובה. אז כשיש חורף וגשם ואוויר קר ויבש, אני מתמלא בהשראה".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"אינטואיציה. כשמשהו מרגיש לי טוב, אני הולך על זה".
כמה שמות של יוצרים אהובים עליך?
"קורט קוביין ונירוונה. אני ילד רוק שחלם על לשבור גיטרות בהופעות. גם את אביתר בנאי אני נורא אוהב. הוא פסקול שמלווה אותי כל החיים. הוא אדם דתי ואני חילוני ואני זוקף לזכותו את הכנות שלו מול עצמו. כשהוא שואל שאלות ומנסה לענות עליהן, אתה מזהה את האמת של הבנאדם".
אם לא היית שחקן ומוזיקאי מה היית עושה?
“נגר. אני בא מבית של ציירים. אמא שלי ציירת, אחותי מחוננת בציור, אח שלי בתואר משולב של הנדסה ואנימציה בבצלאל וכילד התפרסם קומיקס שלי ב’מעריב לנוער’. אבא שלי הוא הכל ובין היתר יודע לעבוד עם הידיים. אני מאוד אוהב ריח של עץ ונסורת והייתי רוצה לבנות בנגרייה כל היום".
