עומד בסטירה: ענף לחימה או ספורט לגיטימי?
עומד בסטירה: ענף לחימה או ספורט לגיטימי?
האם כל תחרות בזירה לפני קהל יכולה להיחשב לספורט? אליפות סטירות לפרצוף, ענף מסוכן ואכזרי שצובר עכשיו פופולריות, מעורר ביקורת עצומה, אך כמו תמיד יש כבר מי שעושים מזה כסף
וסילי קמוטסקי הוא דמות מעוררת יראה. “הדוב הסיבירי”, כפי שחלק ממעריציו השרופים מכנים אותו, מתנשא לגובה של 1.80 מטר המתחלקים על פני קרוב ל־200 ק"ג רופסים למדי. קשה מאוד לדמיין את האיש הענק והמזוקן הזה עוסק בענף ספורט כלשהו. אולם סביר להניח כי למרות חזות חיצונית מסורבלת וכבדה, רבים מהגולשים באינסטגרם, טיקטוק או יוטיוב, נתקלו כבר בדרך כזו או אחרת במעלליו יוצאי הדופן של הדוב. קמוטסקי, כך סבורים לא מעט אנשים, נחשב לסוטר האימתני והטוב בעולם. לאחד מאבות התחום אפילו. הקרבות ההזויים שבהם הוא ויריביו סוטרים זה לזה בפנים בעוצמה בלתי נתפסת — לעתים עד אובדן הכרה ממש — זוכים במיליוני צפיות.
אבל מי שעוד הבחין בשנים האחרונות בפופולריות הגואה של הדוב הרוסי ברשתות היה אדם שאפתן בשם דיינה ווייט. היזם האמריקאי, שחובבי ספורט רבים מסביב לעולם מכירים גם כנשיא הנצחי והמייסד של ה־UFC — החברה הפרטית הגדולה ביותר בעולם לקידום ענף אמנויות הלחימה המשולבות, כפי שהיא מוגדרת. ווייט התקשה להישאר אדיש לטירוף שהתחיל להיווצר סביב קמוטסקי וחבריו הסוטרים המזרח־אירופים. הוא לא בזבז זמן וגייס לצדו בזריזות את בעליו הקודמים של ענף הלחימה המשולבת, האחים פרנק ולורנזו פרטיטה. השניים הסכימו בשנה האחרונה להשקיע מהונם בהרפתקה נוספת של חברם הוותיק. “הוא ראה את הפופולריות של הקרבות הללו והחליט לעשות בדיוק את מה שעשה עם ענף אמנויות הלחימה המשולבות”, הסבירה העיתונות האמריקאית את פעולותיו השנויות במחלוקת של ווייט, “הוא החליט לארגן ולהשית כללים על התחום, ולאחר מכן להפיץ אותו להמונים”.
מי שהסכימה לתת את חסותה הספורטיבית והחוקית לענף המופרע שווייט החליט להוציא לאור היתה התאחדות הספורט של מדינת נבאדה, מקום משכנה של העיר לאס וגאס.
השם שנבחר לטובת מכונת השיווק האגרסיבית שעמדה להפיץ את בשורת הסטירות לכל רחבי תבל היה Power Slap. הכללים שנקבעו לענף שזה עתה נולד התבררו כפשוטים למדי: ראשית, לאחר הטלת מטבע נקבע מי בעצם יהיה הראשון לסטור. על פי החוקים, כפי שאומצו בגרסה המערבית, לכל משתתף בדו־קרב הסטירות עומדות 30 שניות לחבוט ביריבו חזק ככל שניתן כשמגיע תורו. הסטירה המצלצלת, אשר מתבצעת בעמידה וללא תנופה, חייבת להיות באזור הלחי, “מתחת לעין אך מעל הסנטר”, כפי שמצוין בחוקים.
מעצם היותה סטירה, ולא מכת אגרוף, עליה להתבצע כשכף ידו של הסוטר פתוחה לרווחה. כף היד הפרושה צריכה לפגוש את פניו של הנסטר באופן אחיד ומלא. לנחבט אסור לזוז בשום אופן: לא להניע כתפיים, לא להטות צוואר ולא לשמוט את סנטרו מטה.
כל התחמקות, דינה פסילה. לאחר ספיגת הסטירה, חזקה ומטלטלת ככל שתהיה, מקבל הנחבט 30 שניות להתאושש בטרם עובר התור לסטור אליו. הקרב המדובר יכול להיות מוכרע באמצעות סטירת נוקאאוט מוחצת או לאחר מספר סיבובים ועל פי ניקוד. את הקרב מלווה שופט המדרג את הסטירות על פי איכותן ועוצמתן. זמן התאוששות מהיר יכול בהחלט לסייע.
רצוי להזהיר מראש כי הצפייה בקרבות אינה לבעלי לב חלש. עוצמת הסטירות בלתי נתפסת ומטלטלת. פנים אנושיות שנמרחות בצורה מעוותת ורפויה לכל עבר לאחר החבטות. העין מתקשה להאמין שהרגע צפית באדם כמוך סופג כזו מהלומה עוצמתית. סימני היד הסוטרת נחקקים על לחיים אדומות, נפוחות ומפוצצות בלבן (מהגיר שאותו מורחים הסוטרים על ידיהם). לעתים זה עובר בשלום ועם רעד קל, אך יש מקרים שזה מסתיים בעילפון על הרצפה. זהו מופע אכזרי ומזיק שמלבד בצע כסף ונתוני צפייה מפלצתיים, לא ברורה לגמרי תכליתו. “אם אתה יכול לשרוד את זה, אתה יכול לשרוד כל דבר”, טוען כריס תומאס, אחד הכוכבים העולים בליגת ה־Power Slap של ווייט ושותפיו.
אבל האתגר האמיתי בקרבות הסטירות האלימים, שסרטוניהם הופכים רק ויראליים יותר בזכות מכונת השיווק המיומנת שכעת תומכת בהם, הוא ההישרדות ארוכת הטווח. פניהם של תומאס, קמוטסקי ושאר חבריהם אמנם חוזרות לקדמותן ימים ספורים לאחר כל קרב, אך נזק מוחי ארוך טווח בהחלט עשוי להיות מנת חלקם של המשתתפים. “אין לענף הזה שום הצדקה”, טוען כריס נווינסקי, חוקר מוח, מתאבק WWE בעברו ומייסד עמותה החוקרת את ההשפעות החמורות של זעזועי מוח חוזרים ונשנים. “דיינה ווייט ושותפיו יודעים שהם בעצם מוכרים זבל, אבל הם מנסים לעשות כסף מהסבל של אחרים. זה ענף חלול שבוחן את גבולות האדם ומעמיד אותו בסכנה של נזק מוחי קבוע”.
על אף הפופולריות הגואה של התחום ברחבי תבל, לא מעט אנשים כבר מייחלים ליום שהוא יחלוף מן העולם. “עצם זה שבכלל איפשרו את קיומו, זו הסטירה האמיתית בפנים”, כתב עיתונאי הספורט האמריקאי אדם היל.
