"עבורם זו המלחמה שאחרי המלחמה"
"עבורם זו המלחמה שאחרי המלחמה"
בתי הלוחם התמלאו במאות נכי צה"ל צעירים שנפצעו במלחמה בעזה ונחושים לשקם את חייהם דרך ענפים תחרותיים. "אנחנו אחד מגופי הספורט היחידים בישראל שלא רוצה לצמוח, ולצערנו השנה כל הזמן חל גידול"
בחודשים האחרונים, אמיתי ארגמן חש שהוא מצליח להגשים חלום ילדות ישן: להיות ספורטאי. בכל יום הוא מגיע לכפר המכבייה ברמת גן ומתאמן במשך שעות ארוכות עם מאמנו האישי נמרוד ביכלר, בדיוק כמו הספורטאים המקצוענים שראה במשך שנים על המסך. לפעמים, כשעולה הצורך, ארגמן בן ה־23 אפילו מגיע לאימון נוסף באותו היום כדי לחזק ולחדד את יכולותיו. "אני מאוד אוהב להתחרות ומכוון גבוה", הוא מספר. ההישגיות והיצר התחרותי בוערים בו.
אולם בשונה מאוד מכוכבי הטניס הנוצצים, ארגמן נאלץ לקיים את אימוניו בישיבה בכיסא גלגלים מיוחד. הוא איבד את שתי רגליו בעזה, כלוחם מגלן במילואים שנפגע קשה מאוד בעת פיצוץ מטען רב עוצמה. הפיצוץ גבה את חייהם של ארבעה מחבריו הלוחמים, וכמעט גדע גם את חייו שלו. את הספורט התחרותי, שאליו נשאב בעוצמה יוצאת דופן, גילה לראשונה בזמן השיקום האינטנסיבי שאותו הוא עדיין עובר. "זו נקודת האור הגדולה ביותר שלי מאז הפציעה" הוא מודה, "על המגרש אני מרגיש מסוגלות גבוהה. אני יכול לשחק מול כל אדם רגיל, ואפילו לנצח אותו".
1 צפייה בגלריה
משחק בבית הלוחם. רק אל נבחרת הכדורסל כיסאות גלגלים בתל אביב הצטרפו השנה עוד 34 שחקנים
(צילום: חגית אברהם)
ארגמן לא לבד. בהתאחדות הישראלית לספורט נכים וארגון בית הלוחם — הגוף שמשמש כמרכז ספורט חברתי ושיקומי לנכי צה"ל בארץ — מספרים באופן שלא צריך להפתיע אף אחד, שבשנה האחרונה מאות פצועים קשה ממלחמת חרבות ברזל ומהלחימה בלבנון התווספו אל פעילויות ספורט הנכים השונות בישראל, מתוך כ־12 אלף פצועים עד כה. הנכים פונים לשחייה, אופני יד, כדורסל וטניס כיסאות גלגלים, חץ וקשת וחתירה; ועוד מספר גדול של ענפים מותאמים. בכל הענפים הללו של ספורט הנכים חל גידול חד, ולעתים בלתי נתפס, במספר העוסקים בהם.
גם גיל הספורטאים השתנה: "אם לפני חרבות ברזל הגיל הממוצע אצלנו היה 66, אני יכול להגיד בבירור שהגיל הממוצע ירד השנה משמעותית", אומר מיקי עוזאי, מנהל אגף הספורט בבית הלוחם בתל אביב ומי שבעצם אחראי על תחום הספורט בארגון. "סביר להניח שאנחנו אחד מגופי הספורט היחידים בישראל שלא באמת רוצה לצמוח, ולצערי השנה אנחנו כל הזמן רואים אצלנו גידול". לדבריו של עוזאי, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מתקניו של ארגון בית הלוחם עמוסים כפי שמעולם לא היו.
הוא מתאר מצב שבו כמעט בכל יום קולטים בתי הארגון ברחבי הארץ עשרות פצועים חדשים לשורותיהם. "רק אלינו לתל אביב מגיעים בכל יום בין חמישה לעשרה פצועים חדשים", הוא חושף, "חלקם פצועים קשים מאוד שנאלצו לעבור קטיעות מורכבות. עבורם, אפשר להגיד, זו בעצם תחילת המלחמה שאחרי המלחמה". רבים מאוד, בדומה לאמיתי ארגמן, בוחרים בספורט כאמצעי השיקום המועדף עליהם. זה שגם יבנה עבורם מחדש את תחושת המסוגלות הגופנית והנפשית.
ראיה לכך יכולה להיות קבוצת כדורסל כיסאות הגלגלים של בית הלוחם תל אביב, שקלטה בשנה האחרונה 34 ספורטאים חדשים ונאלצה להכפיל את פעילותה. אליה גם מצטרפת פעילות אופני היד שמתקיימת בשכונת הדר יוסף, שאליה נרשמו השנה כבר יותר מ־30 רוכבים נוספים, כמעט כולם מהמלחמה הנוכחית. תמונה דומה עולה כמעט מכל ענף שיש למרכזי בית הלוחם להציע כיום, וזה עוד לפני שמזכירים את מאות הפצועים והמחלימים שרק פוקדים את מתקני הספורט שמציעים הבתים — כמו חדרי כושר, סטודיואים ובריכות — בלי להתמקד בענף ספציפי.
לכניסתם של רבים מפצועי המלחמה אל ספורט הנכים יש לעיתים יד מכוונת. לפי משה (מוץ) מטלון, יו"ר התאחדות ספורט הנכים בישראל, "כבר בנובמבר 2023, יזמנו פרויקט בשם: 'מעזה ללוס אנג'לס 2028' — שבו אנו חושפים ומנתבים את פצועי המלחמה כבר בבתי החולים ומרכזי השיקום אל ענפי הספורט המתאימים". מטלון מספר על דור של פצועים מלא מוטיבציה, "אלה אריות שעבורם השמים הם הגבול" כלשונו, שחלקם יוכלו להגיע רחוק מאוד בענפי ספורט הנכים ואולי לייצג את ישראל בהצלחה במשחקים הפראלימפיים בלוס אנג'לס, עוד ארבע שנים.
"לדאבוני, אנחנו מרגישים שהמטרה החשובה של שיקום גיבורי העל האלו לא בהכרח עומדת בראש מעייני המדינה", מוסיף מטלון בצער, "והאמת היא שאנחנו כבר לא מצפים ממנה להרבה". כדי לקיים את המפעל העצום, התובעני והממושך של ליווי מאות הפצועים לשיקום מוצלח ולאפשר להם להשתלב בפעילות ספורטיבית מותאמת, נאלצת התאחדות ספורט הנכים להיעזר בתרומות מהקרנות אימפקט וגוטווירט ואחרים לתגבור מסיבי של מאמנים עם התמחות מתאימה, פסיכולוגים, רופאי ספורט ייחודיים ואפילו מסייעים מנטליים — יש מחיר לא מבוטל.
"אנחנו עכשיו עושים את צעדינו הראשונים במרתון", מסכם הטניסאי אמיתי ארגמן, שבימים אלה מתאמן לקראת האפשרות שבפברואר יתחיל לייצג את ישראל בזירת טניס כיסאות הגלגלים הבינלאומית, "אני רוצה כבר להיות כולי לגמרי בתוך זה, אבל חוץ מהאימונים יש לי עוד דרך שיקומית ארוכה לעבור". כמוהו, עוד רבים מדי.
