את הריץ' רץ' נפתח: סדרה על תקופה מהפכנית ומשוחררת
את הריץ' רץ' נפתח: סדרה על תקופה מהפכנית ומשוחררת
"מינקס" היא סדרה מוצלחת ומהנה על עורכת פמיניסטית של מגזין עירום גברי. היא מתחברת לטרנד הוליוודי של חשיפת איברי גברים בלי עכבות
“מינקס” היא סדרה חדשה על צעירה מבטיחה בשנות ה־70, שכיאה לתקופה רוצה להקים מגזין פמיניסטי, אלא שהמו”ל היחיד שמוכן לפרסם את החומרים שלה הוא דאג ראנטי (ג’ייק ג’ונסון), מי שהוצאתו מנפיקה כתבי עת מכובדים כ”תיכוניסטיות לוהטות”, “אימהות נחשקות” ו”בז’אז’ים פגזיים” — תרגום חופשי, הרעיון ברור. ולא זו אף זו, הכתבות על דרישה לשכר הוגן או על הזכות של נשים לחופשות לידה בתשלום, שאותן רוצה הקרייריסטית השאפתנית לפרסם בעיתון החדש שלה, יופיעו לצד תמונות עירום של גברים.
כוכבת הסדרה ג’ויס (אופוליה לוביבונד, “אלמנטרי”) מסתייגת בהתחלה משילוב של גבר השוכב במערומיו בתמונת האמצע של המגזין — הרי היא נגד החפצה של נשים ואנשים. עד שהיא מוצאת לזה צידוק פמיניסטי (שאותו אפשר, אם רוצים, להשליך על העירום הרב שנראה בסדרה עצמה). השילוב הזה של עירום גברי ופמיניזם אולי נשמע קצת צבוע או מאולץ, אבל הוא עובד, חזק, בזכות דמויות מעולות וסיפור מושך. הסדרה של HBO (אצלנו מהיום ב־HOT ו־yes) היא גם פמיניסטית — אחראיות לכך היוצרות אלן רפפורט (“דספרדוס”) ורייצ’ל לי גולדנברג (“גירושים”) — וגם מצחיקה וממכרת, גם על כך מגיע להן קרדיט.
“מינקס” מתרחשת בשנות ה־70, כרונולוגית ממש קצת אחרי “מד מן”, אלא שהמראה והתחושה שהיא משדרת הרבה יותר מעופשים. היא מצליחה להעביר את התקופה המהפכנית והמשוחררת הזאת במידה של אהדה וסלידה, ובנוסף יש איזה קורטוב של יידישקייט, שכמו בסדרות מצוינות אחרות “טרנספרנט” ו”גברת מייזל המופלאה” היא חלק מהסיפור, אבל לא כולו. ג’ויס היא בחורה יהודייה טובה מבית אמיד, מה שאומר שיש ממנה ציפיות גבוהות, שאותן היא לא מממשת, יש לה אחות נהדרת ותומכת, וקשרים עם אנשי עסקים במועדון הטניס השכונתי, שמהם תנסה לגייס כספים למטרותיה.
שחקני משנה הבולטים מאוד בסדרה, והם חלק מטרנד שזקף ראש באחרונה — הם פינים. ערוצי הכבלים האמריקאיים מזמן שברו את טאבו העירום בטלוויזיה, וחברות הסטרימינג זרמו עם זה. ועם זאת עירום גברי פרונטלי נותר מאחורי רוכסן וכפתור. אפילו כשהיה מופיע לרגע, כמו בפרק המפורסם מ”בנות”, עם הסופר הנצלן, ששולף את איברו בפני האנה, מיהרו אנשי היח”צ להבהיר כי מדובר בתותב, כאילו זה משנה באיזשהו אופן. ואז באה “אופוריה”, הסדרה על בני הנוער, שמורגלים כנראה בדיק־פיקס, והציגה גלריה שלמה שלהם. גם ב“פשוט ככה”, סדרת ההמשך של “סקס והעיר הגדולה” , ב”לוטוס הלבן”, ב”צמד”, וכמובן ב”I Love Dick” יש נציגות גברית משנית שכזאת, וב”פאם וטומי”, הסדרה על הקלטת הלוהטת של פמלה אנדרסון וטומי לי, לא רק טומי המאוס מתגלה כשמוק גדול. הוא אפילו מגדיל לעשות כשהוא ממש מנהל שיחות עם הזה הפרטי שלו.
אפשר לייחס את הריבוי הזה לשפע התכנים שמציעים שירותי הסטרימינג, הרצון להגיע לעוד ועוד קהלי יעד, ההבנה שבין כה הקהל נחשף לעירום באופן זמין יותר מבעבר — באתרי פורנו או בתמונות בווטסאפ. אך מעל הכול ישנו הצורך להתבלט. אם רוצים אפשר גם לגייס לזה הסבר פמיניסטי, בשם השוויון וכו’, כפי שמנסים לעשות ב”מינקס”. שם, כך נראה, מציעים חידוש מהפכני: מגזין עם תמונות עירום של גברים, שנשים יטענו שהן קונות אותו בשביל הכתבות.
