המוזיקאי יגל הרוש: "המציאות הפכה לקינה"
המוזיקאי יגל הרוש: "המציאות הפכה לקינה"
אחרי הטבח פרסם בפייסבוק המוזיקאי יגל הרוש את "קינת בארי" שכתב. עכשיו הוא מבצע אותה באלבום שתזמורת ירושלים מזרח ומערב מקדישה לאירוע. "הקינה פשוט פרצה ממני, אך יש בה גם משהו מנחם"
השבוע יצא פרויקט "בסוף הגשם יבוא אביב", מיני־אלבום של תזמורת ירושלים מזרח ומערב בניהולו המוזיקלי של מאסטרו תום כהן, שמנסה לתת ביטוי מוזיקלי לאירועי 7 באוקטובר. האלבום כולל ארבעה קטעים בהשתתפות נינט טייב, הפייטן ליאור אלמליח, נעמה טוב, המוזיקאי והמשורר יגל הרוש ומקהלת הילדים של קונסרבטוריון המועצה האזורית אשכול. הקליפים צולמו בספרייה הלאומית החדשה בבימוי מאור זגורי ומירי לזר (חפשו ביוטיוב "בסוף הגשם יבוא אביב").
אחד הקטעים הוא "קינת בארי" שכתב הרוש בסמוך לטבח. "הקינה פשוט פרצה ממני", הוא מספר. "זה יצא מתוך ההלם ונבע מלב שבור. בדרך כלל לא כותבים יצירות בזמן אמת כי אין את מרחק הזמן, אבל הפעם זה קרה. שמעתי משפטים כמו 'בארי נפלה', 'נחל עוז נכבש' או 'מחבלים בנתיבות' — והרגשתי שהמציאות הופכת לדף הנייר של הקינה. הסתובבתי עם תחושה שהמציאות עצמה מקוננת"
יש לך קשר לבארי?
"לא. כשהייתי נער היו לי כמה חברים מהאזור ובהמשך שמעתי שחבר טוב שלי ניצל שם והלכתי לבקר אותו. אבל היה לי קשה להתנתק מהסמליות של המושג באר והתחושה שבארי יָבְשָׁה. באר אצל המקובלים זה אחד הכינויים לשכינה. אז הבאר הזאת הפכה לבור הריגה, זו מחשבה שזעזעה אותי ומזה התיישבתי לכתוב".
אתה כותב שם על הנשים החטופות.
"יש הרבה קינות שמתארות שבי של נשים כמו בתשעה באב בחורבן הבית. חשבנו שאלה תמונות ששייכות לעבר ולא דבר חי ושורף את הנפש. זה מאורע בסדר גודל תנכ"י". הרוש פרסם את הקינה בפייסבוק. כהן ראה וביקש ממנו לשלוח הקלטה וצירף אותה לפרויקט. "הקינה נכתבה על בסיס לחן קיים של קינת 'גרושים מבית תענוגיהם' שנקראת אצל יהודי מרוקו בתשעה באב וגם שרים את הלחן הזה בתיקון הגשם בשמחת תורה. תום כהן עיבד ומנכיח את האירוע בסדר גודל שלא ראינו, וזה מאוד נכון וחזק. חכמינו המתיקו את הקינה, מפני שקינה זה לא רק לבכות על מה שאיבדנו אלא יש לה אלמנט תרפויטי חזק. החלק הראשון הוא לכאוב ולדמוע והחלק השני של הקינה תמיד מסתיים בנחמה. כשאתה נותן מקום לכאב, אתה יכול לנסות להמתיק אותו ולסמן לו איזה אופק. וזה מה שאנחנו צריכים עכשיו — להתחיל לצייר אופק בריא מתוך השבר".
הרוש (39) מתגורר בצור הדסה עם אשתו וחמשת ילדיו. הוא נולד וגדל בדימונה בבית דתי ממוצא מרוקאי לאמא אשת חינוך ואבא בנקאי, ומוזיקה תמיד היתה חלק מהבית. "בשולחן השבת היו סשנים של שירה". כילד ניגן בקלרינט וסקסופון ובהמשך בכלי נגינה מהמזרח, בהם קמנצ'ה ובגלמה. הוא בעל תואר ראשון מהאקדמיה למוזיקה בירושלים ותואר ראשון ושני בפילוסופיה מאוניברסיטת בן־גוריון. כן הקים את בית הספר למוזיקה מן המזרח "כולנא" בירוחם, הוציא את האלבומים "אעירה שחר" ו"שירים לחצות הליל" ושיתף פעולה עם אמנים כמו אסתר רדה, רונה קינן, שי צברי, ישי ריבו וארז לב ארי ואף הקים מחדש את תזמורת דימונה, שם החל את דרכו המוזיקלית.
"הייתי הנגן הכי צעיר שניגן בתזמורת כלי הנשיפה של דימונה. היום אני יושב במקום שישב יוסי הרטמן, המנצח שקיבל אותי לתזמורת לפני 30 שנה. הפעם זו תזמורת כלי נגינה מהמזרח שבאה להנכיח את המוזיקה שאצורה בדימונה".
הרוש מנסה ביצירה שלו להחיות את מסורת הפיוט. "אני מקווה שנזכה לכתוב פיוטים שידברו גם את השמחות שלנו ואת הגאולות הקטנות שיבואו. מה שיפה בפרויקט של תום, זה שאנחנו עוברים פה סערה והמחויבות היא למלא את האדמה בזרעים שיצמחו. זה צורך קיומי שלנו".
אתה מאמין שנצליח?
"אנחנו רגילים לתפוס טראומה כמשהו שרק שורט אותנו ומעכשיו נסתובב פצועים, אבל טראומה היא גם דבר שצומחים ממנו ומתוך הפצעים מתגלים כוחות נפש שהיו חבויים. יש משהו בחזרה למקום הטראומה שאם נגיב אליו נכון עם רצון להירפא, יכולה לבוא ממנו גם ברכה. הדור שלנו חזר לאירוע בסדר גודל של תשעה באב, של השואה, רק שהפעם זה שונה כי יש מדינה ריבונית וחברה שיש לה כוחות ריפוי. ניגנתי היום לפצועים בבית החולים. אלה אנשי מילואים שלא חולקים אידיאולוגיות משותפות ואתה רואה שאידיאולוגיה היא לא חזות הכל. הם נלחמו ואף שהם חושבים אחרת, הם מסרו את נפשם אחד בשביל השני. אני מקווה שזה יביא עדינות ואהבה כלפי האדם שחושב אחרת ממני. אני מקווה שאנשי המילואים יביאו שיח אחר לסיפור".
מתוך הקינה לבארי:
אֵיכָה אִמָּהוֹת /
וִילָדוֹת וּנְעָרוֹת בִּשְׁבִי מוּלָכוֹת /
כְּבִימֵי פְרָעוֹת /
וְנִפְרְצוּ גִּדְרוֹת /
צֹאן יְשָׁרוֹת וּפָסְקוּ מְחוֹלוֹת / וּנְגִינוֹת מְשׁוֹרְרִי עֵינִי נָבְעָה מַיִם /
מֵעֹמֶק שִׁבְרִי
