הלל לשניצל: הבעלים של קפה נואר פתח בראסרי ברעננה
הלל לשניצל: הבעלים של קפה נואר פתח בראסרי ברעננה
מסעדת אגוסטין אולי לא מחייבת נסיעה מיוחדת מתל אביב, אבל מספקת תוספת ראויה ומוצלחת לתושבי השרון
אגוסטין היא המסעדה החדשה ברעננה של קבוצת נואר, הכוללת את קפה נואר הוותיק בקרן הרחובות אחד העם ומונטיפיורי בתל אביב, מסעדה שקנתה לה תהילת עולם בקרב אלפי תל אביבים ואולי גם מעבר לכך, בזכות השניצל הענקי והאגדי שלה. שניצל שתלינו על הקיר במערכה הראשונה, יחזור כנראה בשלישית.
קפה נואר נפתח בשנת 1997 על ידי גדעון אליהו ושותפו המנוח רפי בדר שציורי השמן שלו מקשטים גם את קירות המקום החדש ברעננה. קצת מצמרר (בדר נפטר צעיר למדי) ועדיין מחווה יפה והולמת.
בשנת 2004 פתחו בדר ז"ל ואליהו גם את סבסטיאן בהרצליה פיתוח, מקום שהתכתב אמנם עם בסיס האם בתל אביב אבל סחב גם קצת לעולמות הבראסרי שהיום כולם מכירים ממפעלות רותי ברודו.
ועכשיו מגיעה אגוסטין ברעננה. מסעדה ענקית שעיצובה ממש מזכיר את הבראסרי המנוח של ברודו באבן גבירול. תאי ישיבה, חלונות זכוכית נמוכים חוצצים חלקית בינהם, בר ענק, תריסים ונציאניים. משהו שפעם היה משחרר מרואיו קריאת התפעלות והיום מתקבל בשוויון נפש גמור כאילו ככה זה צריך להיות וככה זה תמיד- כלומר מסעדה ענקית עם מלצרים בשחור לבן קום איל פו.
הזמנו שלוש בירות סן מיגל מעולות מהחבית וחיכינו לאוכל. זה הגיע מהר מאד. סלט קיסר שאין הרבה מה להגיד עליו, שגרתי וטעים, קרפצ'יו בקר, או 'קרפצ'יו קצבים' בלשון המקום, שוב, סטנדרטי, שוב, סבבה.
סלט קצוץ כמו שצריך - עגבניה, מלפפון, צנונית ופטרוזיליה. רק טיפה'לה יותר מדי מלח לטעמי.
ריזוטו ירוק עם אספרגוס ואפונה ופרוסת דג זעירה מונחת מעל (מה שהסביר את הגדרתו כמנה ראשונה). זה כבר היה מצוין ממש. הריזוטו היה רטוב ועסיסי כמו שצריך, הדג נצרב באופן מושלם. יופי.
במנות העיקריות דגמנו ניוקי עם עגבניות שרי וכרישה בחמאת עגבניות ובתוספת גבינת מסקרפונה מעל. ושוב, כמו בריזוטו, נתקלנו בביצוע מקצועי ומקצועני לקלאסיקה שחוקה. כל הכבוד.
עכשיו הגיע השניצל. אלא מה. אי אפשר לאכול במקום של נואר בלי לדגום את השניצל המפורסם. אז לקחנו שניים. אחד עוף והשני עגל. שניהם היו עצומים ממש בגודלם, דקים אבל עדיין עסיסיים בפנים, עם ציפוי פריך ומושלם. האחד הגיע עם צ'יפס והשני עם פירה, שניהם טובים מאד. רק סלט הקולסלואו (כרוב וגזר במיונז) איכזב קצת. לא מספיק מיונז.
קינחנו בקרם ברולה מעולה וברד פודינג בינוני למדי. לא יכולתי שלא לתהות מדוע צריך לגבות עבורו, גם אם היה מושלם, 58 שקלים. לחם ישן עם קצת רוטב וגלידה, לא קצת נסחפנו.
אגוסטין אינה מקום שלתל אביבים מצולקי מסעדות יש סיבה לנדוד אליו, אלא אם כן הם מבקרים את הדודה ברעננה או בדרך מכאן לשם. לא שזה מקום רע, להיפך, זה יופי של מקום. אבל יש כאלה הרבה בעיר העברית הראשונה. פעם הייתי כותב שלרעננים זו אולי בשורה. אני חושב שזה כבר לא המצב. השרון מתמלא בלא מעט מסעדות ראויות. ועדיין, מדובר בתוספת ראויה ומוצלחת ובעיקר כזו שמרגישה ולרוב גם מבצעת, במקצועיות המפורסמת של נואר. והשניצל, הו השניצל.
החשבון
סלט קיסר - 58
סלט קצוץ - 58
קרפצ'יו - 74
ריזוטו - 78
ניוקי - 79
שניצל נואר (עוף) - 78
שניצל עגל – 88
קרם ברולה - 48
ברד פודינג - 58
3 סן מיגל קטנה מהחבית - 81
אגוסטין, זרחין 13, רעננה
