חלום טבול בהרבה דם: עלייתו ונפילתו של ארון הרננדז
חלום טבול בהרבה דם: עלייתו ונפילתו של ארון הרננדז
מפיק־העל ריאן מרפי ממשיך בחקירה הקודרת שלו של החלום האמריקאי, והפעם דרך גיבורי ספורט וסיפורו המטלטל של שחקן הפוטבול ארון הרננדז
ייתכן מאוד שהאמריקאי הממוצע מכיר את סיפור עלייתו ונפילתו של שחקן הפוטבול הנודע ארון הרננדז לפרטי פרטים, אבל בשביל הצופים הישראלים, שלא מתעניינים במיוחד בספורט הלאומי האמריקאי ומצויים בכל פרטי הטריוויה, הכל יהיה חדש בדרמה הסוחפת והמטלטלת כמו רכבת הרים שבלב הסדרה "סיפור ספורט אמריקאי" (זמינה על עשרת פרקיה בדיסני+).
הצופים יגלו לבד את השתלשלות חייו, המובאת בסדרה בדילוגים מהעבר אל ההווה, פרט אחרי פרט. מה שיודעים כבר בהתחלה זה שהרננדז הסתבך בפלילים. סיפור חייו, הגדוש בהתנגשויות, מהלומות ודילוגים מעליהן – אם להשתמש בדימויים מעולם הפוטבול – אינו מסתיים בטאצ'דאון. הוא כמעט הגשים את החלום האמריקאי, ואז שמט אותו.
"סיפור ספורט אמריקאי", של המפיק הענק ריאן מרפי, ממשיכה את דרכה של "סיפור פשע אמריקאי" שלו והיא גם סדרת אנתולוגיה – שבכל עונה שלה מספרת סיפור אחר הלקוח מהכותרות, דרמה ריאליסטית המתמקדת באחד הסיפורים הגדולים של התרבות והתקשורת האמריקאיות. העונה הראשונה של "סיפור פשע" טיפלה במשפט של או.ג'יי סימפסון, עוד שחקן פוטבול בעל שם עולמי, שהיה גם לשחקן קולנוע. אחר כך עסקה הסדרה ברצח של ורסצ'ה, ובעונה השלישית בפרשת מוניקה לוינסקי.
התגשמות החלום האמריקאי של הרננדז היתה כאשר קבוצת הניו־אינגלנד פטריוטס הבוסטונית רכשה אותו, ילד עני ממשפחה שבורה שהתייתם מאביו בגיל 15, לשלוש עונות על חוזה שמן של 40 מיליון דולר. וכמו סיפורו של או.ג'יי סימפסון גם כאן הסוף נגמר בדם, הרבה דם.
אלא שבניגוד לאופן שבו סימפסון תואר בסדרה עליו, בסיפור של הרננדז (ג'וש ריברה) יש ליוצר הסדרה, סטו זיכרמן, אמפתיה מסוימת אליו. מכאן, ספוילרים: הרננדז, שמקפיד להזכיר את אביו בכל הצלחה שלו, בעצם ספג אלימות רבה ממנו. אביו נהג לומר לו שהוא "יודע בדיוק מהו" והתכוון לכך שהוא הומו, והכה אותו כעונש. מרפי, הומו שנשוי לבן זוג מ־2012, עוסק בנטייה מינית ובכורח החברתי של הסתרה ברבות מהסדרות שלו. הבושה של הרננדז היא אחת הסיבות להסתרה ולאלימות ולשימוש הרב בסמים, כך לפי הסדרה והפודקאסט שעליו היא מבוססת.
"סיפור ספורט אמריקאי" גם נוגעת ברפרוף בנושא שעוסקים בו רבות בארצות הברית בשנים האחרונות, וזה הניצול של הנהלות לבנות של ה־NFL (הליגה הלאומית לפוטבול) את השחקנים השחורים, שרבים מהם נהיים חולים ומתים צעירים מהמשחק הדורש מהם לנגח את ראשם זה בזה במלוא הכוח ומותיר אותם עם טראומה מוחית. הסדרה חושפת הרבה מהנעשה בחדרי החדרים לאחר שיורדים מהמגרש, תרתי משמע.
נדמה שבאיזה ערוץ שלא בוחרים עכשיו נופלים על סדרה של מרפי. בנטפליקס שודרה "מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז", לפניה סדרת המתח "הצופה", ועוד פשע אמיתי — "מפלצת: הסיפור האמיתי של ג'פרי דאהמר". בדיסני+ משודרת כעת גם סדרת האימה החדשה "גרוטסק" (וגם סדרת האימה הוותיקה יותר "סיפורי אימה אמריקאיים"), סדרת מכבי האש "1־1־9" והסדרה הקומית־רומנטית "ד"ר אודיסאה". חברת ההפקה של מרפי מייצרת כשש סדרות בשנה. מרפי אומנם נפרד מנטפליקס לפני שנתיים, לאחר שחתם על הסכם איתם בסך 300 מיליון דולר, אבל הוא ממשיך לנפק לה את מה שהתחייב, וממשיך לייצר בשביל דיסני במקביל.
אף שמרפי עצמו הוא התגשמות החלום האמריקאי, הוא בוחן את המושג הזה מזוויות שונות וקודרות ברבות מהסדרות שלו. כבר בתחילת דרכו, בסדרה כמו "ניפ/טאק" על רופאים פלסטיים ולקוחותיהם, חשף את המחירים שמשלמים על השגת ההצלחה האמריקאית, ובסדרות האחרונות שלו (להוציא את "ד"ר אודיסאה" שמזכירה את ימיו השמחים ב־Glee), החלום הזה טבול בהרבה מאוד דם.
